כינורו של רוטשילד
כינורו של רוטשילד הוא סיפור קצר מאת הסופר הרוסי, אנטון צ'כוב.
העלילה [עריכה]
הגיבור הראשי הוא יעקב ברונזה, איש קר, ממורמר ומנוכר לסביבתו. הוא חי עם אשתו, מארפה, בדלות ועוני בעיירה קטנה ומתפרנס משני עיסוקים: בניית ארונות מתים ונגינה בכינור. יעקב מחשב כל הזמן את כספו כשהחיסכון הופך למטרה בפני עצמה. אהבתו היחידה של יעקב היא נגינה בכינור. למרות היותו אנטישמי, ניגן לפרנסתו באירועים יהודיים, בלית ברירה.
יום אחד חולה מארפה וגוססת. גסיסתה גורמת לו למחשבות של חרטה וצער על התנהגותו המזלזלת, הקרה והאדישה כלפיה. ערב מותה, היא מזכירה לו על עברם המשותף, אך יעקב אינו זוכר. לעת בוקר, מתה מארפה ויעקב ממשיך בחשבון הנפש שלו כאשר הוא נזכר כמה הייתה מסורה כלפיו.
בלוויה של מארפה, חוזר שוב יעקב לדפוס הקבוע של מחשבה על ההפסד, כשדאג לכל הוצאות הלוויה בעצמו כדי שלא יצטרך לשלם, ואף שמח על בניית ארון הקבורה. כשהוא מגיע הביתה הוא חווה לראשונה את הבדידות ומתחיל לחשוב ולהרהר על מארפה ולהצטער על מותה. תוך כדי הרהורים אלו, נקלע בדרכו יהודי בשם רוטשילד, שבא להזמינו לנגן בתזמורת ולהחליף נגן אחר אשר חלה. יעקב כל כך שקוע בחשבון הנפש שלו, שהוא תופס את רוטשילד כקורבן ומתנפל עליו בקללות ובמכות, עד אשר היהודי נאלץ לברוח. יעקב הולך לנהר שם הוא מתרכך ונזכר באשתו.
מאוחר יותר בסיפור, מגיע לביתו של יעקב רוטשילד, אשר נשלח לקרוא ליעקב שינגן בחתונה. רוטשילד שעדיין מבולבל ממפגשו הקודם עם יעקב, חושש להתקרב אליו ומתחנן שלא יכה אותו, אך יעקב מפתיע אותו בחביבותו ומתנצל בפניו על כך שלא יוכל לנגן באירוע המתוכנן מכיוון שהוא חולה.
מחלתו של יעקב מחמירה וכשהוא שוכב על ערש דווי, בקשתו האחרונה היא לתת את הכינור לרוטשילד, לאות פיוס. בקשה זו, מביעה למעשה את כל התהליך שעבר יעקב במהלך הסיפור: את חשבון הנפש שלו, את כאב ההחמצה שלו ואת התחברותו מחדש לטבע ולאנושות. מאז, הכינור הופך להיות כלי הנגינה של רוטשילד.
השפעה ספרותית [עריכה]
המחזה אשכבה מאת חנוך לוין מבוסס על שלושה ממחזותיו של צ'כוב: כינורו של רוטשילד, יגון (מועקה) ובבקעה. הזקן והזקנה שמופיעים במחזה הם פרפרזה על יעקב ברונזה ומארפה.
