כיסוי החלות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כיסוי לחלה

כיסוי החלות הוא מנהג הלכתי עתיק לפיו יש לכסות את החלות של סעודת השבת בשעת הקידוש. לשם כך נהוג להשתמש כיום במפית לחלות, שהיא יריעת בד או עור (לרוב מרוקמת).

התפתחות המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיסוי לחלה עם הכיתוב 'לכבוד שבת ויום טוב'
כיסוי לחלה עם הכיתוב 'שבת'
מכירת כיסוי לחלה בחנות

מקורו של המנהג הוא מהדין שנאמר בתלמוד[1] "אין מביאין את השולחן (שולחן קטן שעליו נמצא הלחם) אלא אם כן קידש, ואם הביא - פורס מפה ומקדש". דין הזה מתייחס לנוהג בעבר להציב שולחן קטן ונייד לפני כל אחד מהסועדים.

מאוחר יותר, כשנוהג זה הוחלף בשולחן גדול מרכזי אחד, כתבו התוספות כי כאשר השולחן כבד ואינו נייד, מביאים את החלות קודם לקידוש, ופורסים עליהן מפה קודם לקידוש, וכך דעתם של רוב פוסקי ההלכה. עם זאת, הגר"א היה נוהג שלא להביא את הלחם לשולחן עד אחרי קידוש, וכך נוהגים ההולכים בדרכו[2]. בקיצור שולחן ערוך כתוב שיש לכסות גם מיני מזונות בעת קידוש הבוקר[3].

טעם המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטור[4] מובאים שלושה טעמים לשימוש בכיסוי חלה; הראשון על פי הגמרא, שיהיה ניכר שהחלות הובאו לכבוד שבת. טעם זה הוא בעיקר לשורש המנהג, להביא את השולחן בתחילת הסעודה. אך סיבה זו שייכת גם כיום, כי על ידי כיסויין נראה כאילו אינן כאן ונראה שהובאו רק כשמסירים את המפה בתחילת הסעודה.

השני על פי הירושלמי, זכר למן שניתן לבני ישראל במדבר, שהיה מוגן מלמעלה ומלמטה בטל שמים, ולכן מניחים את הלחם משנה שהוא זכר למן, כשמפת השולחן תחתיו וכיסוי חלה מעליו.

השלישי הוא שמדין סדר הקדימות בברכות יש לברך קודם על הלחם ואחר כך על היין, אך בשל האיסור לאכול לפני ה"קידוש", צריכים לקדש קודם, ולכן מכסים את החלות עם כיסוי חלה כדי לא "לביישן"[5]. או שעל ידי הכיסוי זה נחשב שהן אינן נמצאות על השולחן.

החלות נשארות מכוסות עד בציעת החלה, אז כבר אין צורך בכיסוי החלות.

הפועל היוצא להלכה (נפקא מינה) מההבדל בין טעמי המנהג הוא, שלפי הטעם השלישי, כשמקדשים על הפת אין צורך בכיסוי החלות[6]. בעל החיי אדם כתב עוד הבדל, האם צריך לכסות גם בזמן ברכת המוציא, שלפי הטעם השני אז עיקר זמן הכיסוי כי לחם משנה הוא כנגד המן שירד ביום שישי במנה כפולה, אך לפי הטעם השלישי כבר אין צורך בכיסוי. המגן אברהם כתב שגם לפי הטעם הראשון מספיק לכסות בזמן הקידוש, וכבר ניכר בזה שהחלות הובאו לכבוד שבת, והפרי מגדים כתב שגם לפי הטעם השני מספיק לכסות בזמן הקידוש ומספיק שאז נעשה זכר למן.

סוגי כיסויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום נהוג לרוב לכסות את החלות בכיסוי ייעודי ומעוטר.

יש כיסויי חלות המעוטרים בעיטורים משמעותיים יותר, כמו פסוקים המתייחסים לשבת, או בעיטורים בצבעי כסף וזהב עליהם מעוטרת סעודת שבת גדולה. בדרך כלל כתוב על הכיסוי "לכבוד שבת ויום טוב" (את החלה מכסים גם בעת קידוש בחגים) או "לכבוד שבת קודש".

יש המשתמשים בכיסוי שונה ומיוחד לפסח, כזה שלא נגעה בו חלה או מאפה הנחשב לחמץ, אך יש המסתפקים בכיבוס הכיסוי הרגיל המשמש לשבתות השנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כיסוי החלות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק', עמוד ב'.
  2. ^ ”לכתחילה צריך שיהי' הפת קודם קידוש על מקום אחר, ואחר הקידוש מביאים הפת על השלחן”על פי מרן הגר"א, סידור הגר"א - אשי ישראל, בהוצאת יעקב א. בהרב אליהו לנדא נכד הגר"א, תשכ"ח, עמוד 228, באתר היברובוקס
  3. ^ קיצור שולחן ערוך, סימן נה, סעיף ה'
  4. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן רע"א, באתר היברובוקס
  5. ^ רבי ישראל מסלנט פעם התארח אצל משפחה לסעודת ליל שבת. בעלת הבית שכחה לכסות את החלות ובעל הבית גער בה. אמר לו רבי ישראל מסלנט, למה מכסים את החלות? אמר לו אותו אחד, שהפת לא תתבייש מהיין. אמר לו רבי ישראל, וכי לפת יש רגשות? הסיבה היא, להרגיל אותנו על כל צעד ושעל לא לגרום בושה לאף אחד, ובמיוחד לא לקרובינו.
  6. ^ טורי זהב.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.