כיפה (יהדות)
כיפה היא פיסה דקה ולרוב עגולה של בד או סריג, שחובשים על ראשם יהודים דתיים כסימן ליראת שמים. גם אנשי דת נוצרים ומוסלמים אדוקים בדתם נוהגים לחבוש כיפה.
גברים דתיים נוהגים לחבוש כיפה במשך כל שעות היום. בין החילונים ישנם רבים החובשים כיפה בעת השתתפותם בטקסים דתיים, כגון לוויה או בכניסתם לבית כנסת. נשים קונסרבטיביות ורפורמיות חובשות כיפה לעתים, בעיקר בשעת תפילה ולימוד תורה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור המנהג
המקור לחבישת הכיפה (כיסוי ראש לגברים) אינו ברור. כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעת העתיקה. ביהדות, הכהנים היו מצוּוים ללכת בבית המקדש כשמגבעת לראשם, אם כי לא הייתה חובה לכיסוי הראש. וכך למשל בעת עשיית גורלות בבית המקדש היה נהוג להסיר את מצנפתו של מי שמתחילים בו את מניין הגורל. בשלהי תקופת בית שני ובתקופת המשנה, היו הסודר, הכובע או הטלית פריט לבוש מצוי, והם מוזכרים כחלק משמונה עשר פריטי הלבוש בברייתא במסכת שבת.
מקורות ראשונים המייחסים משמעות דתית לכיסוי הראש מובאים בתלמוד בבלי במסכת שבת. תחילה מוזכר שעל דיינים לשבת בכיסוי הראש, וכן ישנה ברייתא האומרת שעל המבקר את החולה להתעטף (בראשו), כשבשניהם מבאר רש"י שהסיבה היא מפני מורא השכינה. המקור המפורסם יותר הוא לגבי האמורא רב נחמן בר יצחק, שלפי המסופר שם (דף קנו ב), בילדותו ניבאו עליו ה"כלדאים" (חוזים בכוכבים) שיגדל כגנב, בעקבות זאת ציוותה עליו אמו שיכסה תדיר את ראשו ליראת שמים ושיבקש רחמים שלא יגדל כגנב. ואכן, מסופר כי כשאירע לו מקרה שנשמט סודרו מראשו הוא מיד התאווה לגנוב. מקור נוסף מובא אף הוא באותה המסכת: "מסכת שבת, דף קיח ב". אמרה זו מופיעה במקום אחר בליווי הנימוק: "רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי" (דף לא א). אמרות אלו מובאות כמקור לפסיקתו של ר' יוסף קארו: "ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש" (שולחן ערוך, אורח חיים ב,ו); אולם ברור שהתופעה חלחלה בצורה כזו או אחרת בקרב העם מאות שנים רבות קודם לכן.
אף על פי שחבישת הכיפה אינה ציווי, הפוסקים הראשונים ציוו על חבישת כיפה בעת תפילה או שהייה בבית הכנסת ואילו הפוסקים האחרונים החמירו, וקבעו כי אין ללכת יותר מארבע אמות ללא כיפה. יש מהם שקבעו כי יהודי שמתהלך ללא כיפה לראשו עובר על האיסור של "בחוקותיהם (=של הגויים) לא תלכו", מכיוון שכיום דרך היהודים לחבוש כיפה לראשם ואילו הגויים הולכים בגילוי הראש. פוסקים אחרים חידשו שמכיוון שכיום המנהג הוא ללכת עם כיפה, נחשב המקום המכוסה בכיפה כחלק מהמקומות המכוסים שאסור לגלות אותם (גם אצל גברים) מפני צניעות[1].
מפסיקת הפוסקים הראשונים ניתן להסיק כי חבישת כיפה לא הייתה רווחת באותה עת מחוץ לבית הכנסת. נהוג להניח כי חבישת כיפה כמעשה של יום יום, במהלך כל היום אצל אשכנזים החלה רק אחרי פרסומו של שולחן ערוך ב-1565; ביהדות הקראית למשל לא נהוג ללכת עם כיפה מחוץ לבית הכנסת. אולם למרות זאת, הואיל והכיפה נתפסת כיום כבסיס ליראתו של האדם, נהוג בקרב היהדות האורתודוקסית לטשטש את חידושו של המנהג, וכך נפוצים שם לדוגמה איורים המציירים דמויות מקראיות כשכיפה לראשם אף על פי שיש בכך אנכרוניזם.
[עריכה] חבישת כיפה בימינו
גדולי הפוסקים האחרונים, ובהם שולחן ערוך הרב והמשנה ברורה, ראו את כיסוי הראש כאקט הכרחי של צניעות וכחובה הלכתית.
בדורנו, הרב עובדיה יוסף בשו"ת "יחווה דעת", מביא שלדעת רוב פוסקי זמננו ישנה חובת בלבישת כיפה. הרב שי פירון מביא טעם נוסף בנוסף לטעם המקורי. טעם זה הוא ש""הכיפה היא סמל האדם הדתי. יש בה ביטוי להשתייכות, להזדהות כמו גם לקבלת העול הנגזרת מהיותנו חלק משומרי תורה ומצוות." בהמשך תשובתו מסביר הרב פירון את חשיבות הכיפה כסמל וכגורם מלכד: "הכיפה הינה גורם משמעותי בהצטרפותו של היחיד אל היחד, אל הציבוריות הדתית. לא רק מידת הענווה יש בכיפה אלא אלמנט מסוים של 'גאוות יחידה' והשתייכות המסייעים ליחיד לפסוע בין שבילי עולם תוהה המחפש את דרכו, את זהותו." מאידך, יש הרואים בכיפה סמל לחלוקה מזיקה בתוך עם ישראל, המגדיר ציבור אחד כ'דתי' ואת זולתו כ'חילוני'.
חילונים רבים נוהגים לחבוש כיפה במהלך טקסים דתיים, כגון לוויה, אזכרה וקידוש. לעתים קרובות הם עושים כן משום שאי-חבישת כיפה פוגעת רגשית בסובבים אותם.
[עריכה] מקורות לאי-חבישת כיפה
המהרש"ל, שחי ופעל בזמנו של ר' יוסף קארו במאה ה-16, סבור כי אין כל בסיס הלכתי לחבישת כיסוי ראש לגבר; בתשובה לשאלה על המנהג לכסות את הראש בשעת עשיית דבר קדושה, ענה מהרש"ל: "אין אני יודע איסור לברך בלא כיסוי". הוא סבור כי רב הונא פעל מתוך מידת חסידות, שאינה מחייבת את כלל הציבור. הוא אף מצר על מנהגי הציבור בימיו שמחמירים בזוטות ומקילים בחמורות: "משמע דווקא בקומה זקופה הוא איסור, אבל בגילוי הראש אין בו איסור, אלא שרב הונא החמיר על עצמו מכוח מידת חסידות; ועכשיו הוא להפך - בקומה זקופה אינם נזהרים, ואדרבה הגאים והעשירים הולכים נטויי גרון, ובגילוי הראש נזהרים לא מחמת חסידות, אלא סוברים דת יהודית הוא" (שו"ת מהרש"ל סימן עב). מסקנתו היא, שרק כאשר אדם עוסק בדבר קדושה (כמו תפילה), עליו לכסות ראשו (ואף זאת ממידת חסידות), אך אין חובה לכסות הראש במצבים אחרים. פוסק ההלכה הרב יוסף קאפח אמר בתשובה לשאלה, שאין כל בסיס הלכתי לחבישת כיסוי ראש, אלא שחבישת כיסוי ראש ראויה ומכבדת את האדם.
יחד עם זאת, פוסקים שונים פסקו כי מאחר שאין חיוב הלכתי חד-משמעי בנושא, מותר ליהודי ללכת בגילוי ראש כאשר כיסויו עלול להביא אותו לסכנה. בנוסף, נקבע כי בעיסוקים בהם חבישת כיפה עלולה לסכן את האדם יהא האדם פטור מחבישתהּ.
[עריכה] זיהוי חברתי
כיום יכולה הכיפה לרמוז על החוג והזרם הדתי שאליו משתייך החובש אותה. כיפה שחורה חובשים לרוב חרדים וחסידי חב"ד; כיפה סרוגה (שצבעיה מגוונים) חובשים דתיים לאומיים ציוניים; כיפה סרוגה לבנה גדולה חובשים אנשי העדה החרדית וחסידי ברסלב; וכיפת לבד (כמו בתמונה העליונה) יחבשו בדרך כלל יהודים מיהדות התפוצות וכאלה שאינם רוצים להשתייך לשום ציבור. בתוך ההגדרות הכלליות הללו ישנם תתי-גוונים רבים, שיש בהם כדי להעיד על השתייכותו החברתית של חובש הכיפה ועל מידת אדיקותו, כמו גם בגודל הכיפה ובמידת הצמדתה לראש.
בשנים האחרונות התפתחה האופנה בקרב חובשי הכיפות הסרוגות לסרוג דוגמאות וסמלים שונים על הכיפה עצמה (החל מהיחידה הצבאית שאליה משתייך החובש וכלה בקבוצת הספורט האהובה), ואף להביע על גביה דעות פוליטיות.
"שבבניקים" עשויים לחבוש במהלך פעילויות אלו כיפה המייצגת זרם דתי שונה, בדרך כלל זרם דתי הנחשב אדוק פחות בעיני הזרם שאליו הם משתייכים, כדי שלא לבייש את הזרם הדתי אליו הם משתייכים.
[עריכה] גודל וצורת הכיפה
ישנה דעה של רבי שלמה קלוגר (ה"חכמת שלמה") שלפיה על הכיפה להיות בגודל שיכסה את רוב הראש; אך מרבית הפוסקים חלקו עליו וסברו שמספיק שתכסה באופן שנחשב כיסוי על הראש, ושתראה מכל צדדי הראש, כך מכל צד שיסתכלו על האדם יראה שחובש כיפה.
[עריכה] חבישת כיפה אצל נשים
מקובל כי נשים נשואות חייבות לכסות את שער ראשן מחמת הצניעות. בשנים האחרונות ניתן לראות נשים מהזרמים הקונסרבטיבים והרפורמים שהמירו את כיסוי הראש המסורתי בכיפה, על מנת לקיים שוויון.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- דוגמאות לכיפה מאגר המכיל דוגמאות סריגה לכיפות וכובעים
- הרב אליעזר מלמד, הלכות כיפה
- הרב שי פירון, למה חובשים כיפה?, באתר "כיפה"
- מושגים ביהדות- כיפה, בערוץ "אורות - טלוויזיה יהודית"
- הכיפה הסרוגה והבניה החברתית של המגדר בישראל - מאמר מתורגם, באתר "המוזיאון הווירטואלי לעיצוב אופנה". המקור: Suzanne Baizerman, The Jewish Kippa Sruga and the Social Construction of Gender in Israel Dress and Gender: Making and Meaning (Eds. R. Barnes & J.B. Eicher)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ שולחן ערוך הרב סימן ד'.
הבהרה: ויקיפדיה איננה מקור לפסיקות הלכה.
