כלבא שבוע

כַּלְבָּא שָׂבוּעַ (או בן כלבא שבוע^[1]) היה מעשירי ירושלים במאה הראשונה או השנייה לספירה. בתו, רחל, נישאה לרבי עקיבא, מגדולי התנאים. כנראה 'כלבא שבוע' הוא רק כינוי, ושמו הפרטי היה יהושע^[2].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי התלמוד הירושלמי^[3], היה כלבא שבוע מצאצאי כלב בן יפונה, והיו שכתבו^[4] שמסיבה זו נקרא "כלבא".

באבות דרבי נתן^[5] ובתלמוד הבבלי^[6] נאמר כי שמו ניתן לו מכיוון שהיה נדיב גדול, וכל עני שהיה נכנס אליו רעב ככלב היה יוצא שבע.

יש המשערים כי שמו המקורי היה יהושע בן קפוס^[7].

באבות דרבי נתן ובתלמוד הבבלי שם נמנה כלבא שבוע כאחד משלושת האנשים המכובדים והעשירים ביותר בירושלים בימי רבן יוחנן בן זכאי ורבי אליעזר בן הורקנוס, לצד בן ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון. מסופר שם כי שלשתם היו יושבים לפני רבן יוחנן בן זכאי ולומדים תורה מפיו. עוד מסופר שם, כי בזמן המצור על ירושלים העלו הסיקריים את מחסני המזון של השלושה באש, כדי להמריץ את בני ירושלים להילחם ברומאים הצרים עליהם:

ולמה נקרא שמו כלבא שבוע? שכל הנכנס לביתו רעב ככלב, היה יוצא מביתו שבע. וכשבא אספסיינוס קיסר להחריב את ירושלים, בקשו קנאים לשרוף כל הטוב ההוא באש. אמר להם כלבא שבוע: מפני מה אתם מחריבים את העיר הזאת, ואתם מבקשים כל הטוב הזה לשרוף באש? המתינו לי עד שאכנס ואראה מה יש לי בתוך הבית! הלך ומצא שיש לו מזון עשרים ושתים שנה סעודה לכל אחד ואחד מירושלים. מיד ציווה, גדשו ובררו וטחנו ורקדו ולשו ואפו והתקין מזון עשרים ושתים שנה לכל אחד ואחד מירושלים. ולא השגיחו עליו, [ושרפו את מחסניו].

— אבות דרבי נתן, פרק ו', הלכה ג'

עדות דומה מצויה בספר מלחמת היהודים של יוסף בן מתתיהו, על שריפת מחסני תבואה שהיו יכולים להספיק לשנים רבות של מצור בידי הקנאים^[8].

בפרקי דרבי אליעזר^[9] נאמר: ”אמרו עליו על בן כלבא שבוע, שהיה לו בית ארבע כורין של גנות טוחנין בזהב”.

מחקרים מסוימים מתייחסים לכך שגילו של רבי עקיבא, והעובדה שהוא היה ממשיכו של רבן יוחנן בן זכאי והשתתף במרד בר כוכבא המאוחר, מקשים על קישורו לימי בית שני; בעקבות דברים אלו היו חוקרים^[^{דרוש מקור]} שפקפקו במציאותו של כלבא שבוע כדמות היסטורית, וראו בו דמות מדרשית. אולם לפי חז"ל, רבי עקיבא התחיל ללמוד תורה רק בגיל 40, ולפיכך ייתכן שאף היה מבוגר מרבותיו.

נישואי רחל לרבי עקיבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי עקיבא היה רועה את צאנו של כלבא שבוע. רחל, בתו של כלבא שבוע, ראתה שעקיבא "צנוע ומעולה", ואמרה לו: אם אתקדש לך, האם תלך ללמוד תורה בבית המדרש? עקיבא הסכים, ורחל נישאה לו בחשאי. כאשר שמע כלבא שבוע על מעשי בתו, הוציאה מביתו ואסר עליה ליהנות מנכסיו. רבי עקיבא ורחל חיו בדלות חמורה, עד שפנה רבי עקיבא לקיים את הבטחתו לרחל והלך ללמוד בבית המדרש במשך עשרים וארבע שנה, אצל רבי אליעזר ורבי יהושע. לאחר מכן חזר לביתו כגדול חכמי ארץ ישראל, כשהוא מלווה על ידי 24,000 תלמידים.

כלבא שבוע, שבינתיים התחרט על שנדר שלא תיהנה בתו מנכסיו, שמע שחכם גדול בא לעיר, הלך אל רבי עקיבא ושאלו אם הוא יכול למצוא סיבה הלכתית להתיר את נדרו. רבי עקיבא שאל אותו: אילו היה החתן שלקחה לה בתך גדול בתורה, כלום היית מדיר אותה מנכסיך? משענה לו כלבא שבוע כי אם חתנו היה יודע "אפילו פרק אחד, ואפילו הלכה אחת", לא היה כועס על בתו כלל - אמר לו רבי עקיבא: אני הוא! כלבא שבוע המאושר נפל על פניו, נישק את רגלי חתנו ונתן לו מחצית מנכסיו^[10].

נכדיו של כלבא שבוע מרחל ורבי עקיבא היו שמעון^[11] (שמת בחיי אביו^[12]) ויהושע^[7] ואשתו של בן עזאי^[13].

קברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורת עתיקה מציינת את קברו^[14] באתר הנקרא כיום קברי המלכים בירושלים, ומספרת על ממצאים שונים במקום בעלי קשר סמלי לכלבא שבוע^[15].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אהרן הימן, "בן כלבא שבוע", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א, עמוד 274, באתר היברובוקס
לוי גינצבורג ומרדכי יסטרוב, ‏כלבא שבוע, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
רבי עקיבא, בביצוע רבקה זוהר, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:03)
רבי עקיבא, בביצוע טמירה ירדני, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:35)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ב'.
^ הרב יוסף ליברמן, משנת יוסף - אגדות הש"ס - ב, ירושלים תשנ"ו, עמ' י"ט, באתר אוצר החכמה
^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ב'.
^ רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, הגהות הירושלמי על תענית שם; אמרי אמת (ליקוטים) על מסכת גיטין, דף נ"ו עמוד א'.
^ אבות דרבי נתן, פרק ו', הלכה ג'.
^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו, עמוד א'.
^ ¹ ² ראו תפארת ישראל, משנה, מסכת ידים, פרק ג', משנה ה'.
^ מלחמת היהודים, ספר חמישי, פרק א' אות ד'.
^ פרק ב'.
^ ראו: תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ', עמוד א'.
^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ו', הלכה ח'.
^ מסכת שמחות פרק ח' הלכה י"ג
^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ג, עמוד א'.
^ מפת ירושלים, 1925, עם ציון השם 'כלבא שבוע' באתר קברי המלכים, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
^ משה נחמיה כהניו, שאלו שלום ירושלים, עמ' 102-103; חיים הורוויץ, חבת ירושלים, ירושלים תשכ"ד, עמ' רמ"א-רמ"ג.

[1] תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ב'.

[2] הרב יוסף ליברמן, משנת יוסף - אגדות הש"ס - ב, ירושלים תשנ"ו, עמ' י"ט, באתר אוצר החכמה

[3] תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ב'.

[4] רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, הגהות הירושלמי על תענית שם; אמרי אמת (ליקוטים) על מסכת גיטין, דף נ"ו עמוד א'.

[5] אבות דרבי נתן, פרק ו', הלכה ג'.

[6] תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו, עמוד א'.

[תי-7] ¹ ² ראו תפארת ישראל, משנה, מסכת ידים, פרק ג', משנה ה'.

[8] מלחמת היהודים, ספר חמישי, פרק א' אות ד'.

[9] פרק ב'.

[10] ראו: תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ', עמוד א'.

[11] תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ו', הלכה ח'.

[12] מסכת שמחות פרק ח' הלכה י"ג

[13] תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ג, עמוד א'.

[14] מפת ירושלים, 1925, עם ציון השם 'כלבא שבוע' באתר קברי המלכים, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור

[15] משה נחמיה כהניו, שאלו שלום ירושלים, עמ' 102-103; חיים הורוויץ, חבת ירושלים, ירושלים תשכ"ד, עמ' רמ"א-רמ"ג.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]