כלבי המגיפה
| כלבי המגפה | |
|---|---|
 |
|
| שם במקור: | The Plague Dogs |
| בימוי: | מרטין רוזן |
| הפקה: | מרטין רוזן |
| תסריט: | מרטין רוזן |
| עריכה: | ריצ'רד הרקנס |
| שחקנים ראשיים: | ג'ון הארט, כריסטופר בנג'מין, ג'יימס בולאם, ניגל הוטורן, וורן מישל, ברנרד הפטון |
| מוזיקה: | פטריק גלסון |
| חברת הפצה: | Splendor Films |
| הקרנת בכורה: | אוקטובר 1982 |
| שפת הסרט: | אנגלית |
| דף הסרט ב-IMDb | |
כלבי המגפה (באנגלית: The Plague Dogs) הוא סרט אנימציה בריטי טרגי, המבוסס על ספרו של ריצ'רד אדמס (הידוע בתור כותב גבעת ווטרשיפ) היוצא נגד ניסויים בבעלי חיים. הסרט הוא מבין הסרטים המאויירים המעטים שלא מיועדים לילדים במערב ובבריטניה בפרט. ביחד עם "גבעת ווטרשיפ", הסרט זכה למעמד של סרט פולחן[1][2], מעמד שלא הרבה זכו לו במדיום האנימציה.
תוכן עניינים |
עלילה [עריכה]
רוף וסניטר, שני כלבי מעבדה שעוברים סדרה של ניסויים אכזריים, מצליחים יום אחד לברוח ממכון הניסויים שבו הם שהו. הם מנסים להסתדר ולהסתגל לחיים מחוץ למעבדה. אך שרשרת של תאונות וקשיים, המחלות הגופניות והנפשיות שהם שארית מציקה מהעבר, הזכרונות מהבעלים, והשלטונות שמתברר ששני הכלבים "חשובים" להם, מכריעים אותם לבסוף.
דמויות [עריכה]
- רוף - לברדור מעורב מבוגר בעל יכולת הישרדות ועמידות גבוהה בלחץ, מנסה תמיד להיות מאוזן ולחשוב על פיתרונות מאוזנים לבעיות שניצבות בפניו במהלך הסרט.
- סניטר - פוקס טרייר. כתוצאה מניסויים במוחו הוא השתגע. בעל נטיות פילוסופיות אך מצד שני בעל קמצוץ של נטייה משיחית לגאולה (תוצאה ברורה של הפגיעה במוחו). חלש ועדין באופיו.
- הטוד - שועל בעל אנגלית במבטא ג'ורדי, פיקח, ערמומי ובעל ניסיון בחיי הטבע והעיר בהתאם לסטריאוטיפ. מבין את הלך מחשבתם של בני אדם. הוא משמש מדריך לשני הכלבים לזמן מה אך בסופו של דבר מערים עליהם, מה שחוזר אליו כבומרנג.
הבדלים בין הספר לסרט [עריכה]
ישנם הרבה הבדלים בין סוף הסיפור כפי שריצ'רד אדמס כתב אותו לבין סוף הסרט. הבולט מביניהם הוא שבסרט הכלבים כנראה לא שורדים, למרות שבמהדורה הבריטית מראים אותם טובעים במרחק, דבר שקוצץ בגרסאות הDVD האמריקאיות. הספר נגמר באותה צורה אך אם מספר תוספות של אחרית דבר שפורסמו במהדורות הבאות. לפי תוספות אלה, זוג הכלבים ניצל ומוחזר לבעליו המקורי ששרד. עוד בסרט נראה קוף בתוך מכל פלדה ולא ברור מה קורה איתו, הכוונה כנראה לניסויים של הפסיכולוג הארי הארלו בתוך "בור הייאוש", הספר רומז או מזכיר במפורש עוד הרבה ניסויים כאלה.
שיר סיום הסרט [עריכה]
שיר הסיום, "זמן גאות ושפל", הולחן ובוצע על ידי אלן פרייס. השיר ודיאלוגים מסוימים מהסרט עברו סימפול על ידי להקת האינדסטריאל הידועה סקיני פאפי לצורך שירם "מבדק" (Testure).
הערות שוליים [עריכה]
- ^ The Plague Dogs, באתר festival-lumiere
- ^ THE PLAGUE DOGS, באתר horror cult films
