כלבי הקש

כלבי הקש
Straw Dogs
	כרזת הסרט כלבי הקש באנגלית
מבוסס על	The Siege of Trencher's Farm
בימוי	סם פקינפה
הופק בידי	דניאל מלניק
תסריט	סיפור מקורי: גורדון ויליאמס ; תסריט: סם פקינפה ; דייוויד זלג גודמן
עריכה	פול דייוויס
שחקנים ראשיים	דסטין הופמן ; סוזן ג'ורג'
מוזיקה	פסקול: ג'רי פילדינג
צילום	ג'ון קוילון
מדינה	אנגליה ; ארצות הברית
חברת הפקה	ABC, Talent Associates
חברה מפיצה	ABC (ארצות הברית) ; Talent Associates
הקרנת בכורה	3 בנובמבר 1971 ; 29 בדצמבר 1971
משך הקרנה	118 דקות ; 113 (גרסה מצונזרת)
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית
תקציב	$3,251,794
הכנסות	$11,148,828
	דף הסרט ב־IMDb

כלבי הקש (באנגלית: Straw Dogs) הוא מותחן פסיכולוגי מ-1971 בבימויו של סם פקינפה ובכיכובם של דסטין הופמן וסוזן ג'ורג'. התסריט של פקינפה ודייוויד זלג גודמן מבוסס על נובלה בשם המצור של חוות טרנצ’ר (באנגלית: The Siege of Trencher's Far) של גורדון ויליאמס^[1]. שם הסרט נגזר מדיון בדאו דה ג'ינג, טקסט סיני עתיק, בו מדמים את טקס כלב הקש הסיני העתיק לצורה ללא חומר.

הסרט נודע בקטעי אלימות ובסצנת אונס קשה.

הסרט יצא לאקרנים באותה שנה עם תפוז מכני, הקשר הצרפתי והארי המזוהם, ועורר דיון סוער בנושא האלימות בקולנוע. למרות היותו שנוי במחלוקת, הסרט נתפס כאחד הסרטים הבולטים של שנות ה-70 וכיצירת מופת של פקינפה.

בשנת 2011 הופק הסרט מחדש (ראו להלן).

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד סאמנר (דסטין הופמן) הוא מתמטיקאי ביישן, העוזב את מהומות המחאה האנטי מלחמתיות בקולג' כדי לעבור לגור עם אשתו הצעירה איימי (ג'ורג'), בעיר מולדתה ווקלי שבקורנוול, בדרום-מערב אנגליה. די מהר נוצר מתח בין הזוג כשדייוויד שוקע בעבודתו האקדמית, ונוצר קרע בין תפישותיהם השונות את הקשר הזוגי: דייוויד רוצה חלוקת משימות מסורתית, בה הגבר יוצא להרוויח משכורתו והאישה נדרשת לספק את צרכיו במטבח ובמיטה. איימי, שחולמת על שחרור וחיי מקצוע, מצפה לתמיכתו של דייוויד - אם תקבל תפקיד כזה; היא רוצה שיבצע משימות גבריות מקובלות, כמו לתקן את הטוסטר, אך גם להיות חלק מהקהילה שלה.

המקומיים, לרבות לוכד החולדות כריס קוסי (ג'ים נורטון), נורמן סקוט (קן האצ'יסון) ורידוויי (דונלד ובסטר), שמבצעים עבודות שיפוץ בביתם המבודד, וגם מאהבה הקודם של איימי - צ'רלי ונר (דל הני) מביעים כעס רב כלפי דייוויד וכלפי עיסוקיו האינטלקטואליים, ולכן מתגרים בו ומטרידים אותו. דייוויד מגלה את החתול שלהם חנוק ותלוי על שרשרת המנורה בחדר הארונות שלהם; איימי טוענת שאחד הפועלים עשה זאת כדי להוכיח שיש לו גישה לחדר השינה שלהם, והוא יכול לאיים על דייוויד. היא לוחצת עליו שיתמודד עם המקומיים, אך הוא מסרב ומנסה להתחבר איתם. החבורה מזמינה אותו לצייד ביער ביום שלמחרת. אחד הפועלים לוקח אותו לאחו מרוחק ומשאיר אותו שם, בהבטיחו שהוא יסיט את הציפורים אליו. בזמן הזה צ'ארלי חוזר לביתם של הזוג ואונס את איימי. אז מגיע נורמן ומכריח את צ'ארלי באיומי אקדח להחזיק את איימי, שאינה רואה אותו עקב כניסתו השקטה, ואונס אותה גם הוא. מקץ כמה שעות דייוויד מבין שנפל קורבן לתרמית, שב לביתו ומוצא את אשתו פרועה ומסוגרת. היא לא מספרת על האונס הכפול שעברה. ביום שלמחרת דייוויד מפטר את הפועלים, בטענה שהם לא עובדים מספיק ומבזבזים זמן. בהמשך השבוע הם מגיעים למפגש בכנסייה, ושם איימי מתחילה להתבלבל כשהיא רואה את הגברים שאנסו אותה. הם עוזבים את המפגש מוקדם, ובדרך - בזמן נסיעה בתוך ערפל כבד - הם פוגעים בטעות בשוטה הכפר הנרי ניילס (דייוויד וורנר). הם לוקחים אותו הביתה ודייוויד מתקשר למסבאה המקומית לספר על התאונה. מה שהוא לא יודע זה שמוקדם יותר באותו ערב ניילס חנק בטעות נערה כפרית, ג'ניס הדן (סאלי ת'ומסט) ועכשיו אביה טום (פיטר ווהן), השיכור של הכפר, ביחד עם הפועלים, מחפשים אחריו. שיחת טלפון מזעיקה אותם למקום הימצאו של ניילס. במהרה מגיעים השיכורים, ביניהם אנסיה של איימי, ודופקים בחוזקה על דלת ביתם של בני הזוג. אחרי מספר דקות בהן הם שוברים חלונות ודופקים על הדלת, מגיע השופט, רב-סרן ג'ון סקוט (ט.פ. מקנה), ולאחר ניסיונות להרגיע את הרוחות הוא נורה בטעות על ידי טום. טום והפועלים מבינים שהם לא יכולים לסגת אלא רק להמשיך. בנקודה זו דייוויד מבין שהם לא יותירו אף נפש חיה בבית, ומתחיל להכין הגנה לביתו. המלחמה היא על חייו וגם על כבודו.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דסטין הופמן בתפקיד דייוויד סאמנר
סוזן ג'ורג' בתפקיד איימי סאמנר
פיטר ווהן בתפקיד טום הדן
ט.פ. מק'קנה בתפקיד רב-סרן ג'ון סקוט
דל הני בתפקיד צ'ארלי ונר
ג'ים נורטון בתפקיד כריס קוסי
דונלד וובסטר בתפקיד רידוויי
קן האצ'יסון בתפקיד נורמן סקוט
לן ג'ונס בתפקיד בובי הדן
סאלי ת'ומסט בתפקיד ג'ניס הדן
רוברט קיגן בתפקיד הארי וייר
פיטר ארן בתפקיד ג'ון ניילס
צ'רינה שר בתפקיד לואיז הוד
קולין וולנד בתפקיד הכומר ברני הוד
דייוויד וורנר בתפקיד הנרי ניילס

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני סרטיו הקודמים של סם פקינפה, "חבורת הפראים" ו"הבלדה על קייבל הוג" נעשו עבור האחים וורנר. קשריו עם החברה הסתיימו אחרי צילומיו הכאוטים לקייבל הוג שנגמרו 19 ימים אחרי המועד המתוכנן ועם 3 מיליון דולר חריגה מהתקציב.

כיוון שלא נשארו לו הרבה ברירות, הוא נסע לאנגליה לביים את "כלבי הקש". הסרט הופק על ידי דניאל מלניק, שעבד בעבר עם פקינפה על הסרט Moon Wine (מבוסס על ספרו של גורדון ויליאמס); עיבודו של פקינפה שאב השראה מספריו של רוברט ארדרי שמגדירים את האדם כטורף מטבעו, אשר נלחם על טריטוריה באופן אינסטקטיבי. הסרט נבדל מהספר בכך שלזוג יש בת, שאף היא לכודה בבית. בסרט פקינפה הוריד את דמות, הבת ושינה את דמותה של איימי - לאישה צעירה וליברלית יותר. הסרט צולם בסנט בוריאן שבקורנוול.

לתפקידו של דייוויד סאמנר היו מועמדים בו ברידג'ס, סטייסי קיץ', סידני פואטייה, ג'ק ניקולסון ודונלד סאת'רלנד - לפני שלוהק לתפקיד דסטין הופמן. הופמן לקח את התפקיד משום שסקרנה אותו הדמות; שוחר שלום שלא מודע לרגשותיו וליכולת האלימות שבו, שהיו אותם מאפיינים שתיעב בחברה.

ג'ודי גיסון, ז'קלין ביסט, דיאנה ריג, הלן מירן, קרול וייט, שארלוט רמפלינג והיילי מילס היו מועמדות לתפקיד איימי לפני שלוהקה ג'ורג' לתפקיד. הופמן התנגד לליהוקה, בטענה שהדמות שלו מעולם לא הייתה מתחתנת עם נערה בסגנון "לוליטה" שכזו. פקינפה התעקש על ג'ורג', שהייתה שחקנית לא ידועה באותה העת. טרוור האוורד היה בחירתו הראשונה של פקינפה לתפקיד רב-סרן סקוט.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עורר מחלוקת עם צאתו ב-1971, בעיקר בגלל סצנת האונס הארוכה, שהייתה מרכזו של הסרט. המבקרים האשימו את פקינפה על שהציג בזוהר את האונס וההתחייבות לסאדיזם כלפי נשים, במיוחד בהתחשב בדו המשמעיות שבסצנה; בהתחלה איימי מתנגדת, אולם בהמשך מגלה סימפתיה כלפיה אנסיה, אף על פי שמאוחר יותר יש לה פלשבקים טראומטיים.

מגניו של פקינפה טוענים שהסרט מחריד באופן חד משמעי, ומתאר באופן כנה את הטראומה של איימי. איימי אכן צורחת במהלך האונס. האלימות שבסרט הניבה תגובות חזקות, הרבה מבקרים ראו את התמיכה באלימות כגאולה, ואת הסרט עצמו כחגיגה פשיסטית של אלימות וערות אדם, בעוד אחרים ראו את הסרט כאנטי-אלימות עם דגש על סופם העגום של מקרי אלימות.

פקינפה בעצמו מגן על הסרט כשהוא מתייחס אליו כאל חקירה של אלימות, ולא כאל הסיבה, שמילאה אותו באובססיה לאלימות כתוצאה מאי היכולת של האנושות לתקשר. פקינפה טוען שדייוויד הוא הנבל האמיתי של הסיפור - ביודעין, אך בתת-מודע, מעורר את האלימות, ההשתוללות הרצחנית שלו בסיכום היא הפרצוף האמיתי שלו.

צנזורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסטודיו ערך את סצנת האונס הראשונה לפני שיצא לאקרנים בארצות הברית, כדי לקבל דירוג R מה-MPAA (ארגון דירוג הסרטים האמריקאי).

ב-1984, "כלבי הקש" קיבל עוד ביקורות גנאי באנגליה אחרי שארגון הדירוג הבריטי אסר את הסרט בגלל סצנת האונס, עם צאת חוק דירוג חדש. הסרט יצא לאקרנים באנגליה עם דירוג X ב-1971, ועם דירוג 18 בגרסתו החדשה שיצאה ב-1995.

ב-1999 גרסה חלקית של הסרט שוב נשללה מרישיונה, כשה-BBFC התנגדו למה שהם הגדירו "הכוונה הברורה שאיימי לומדת ליהנות מהאונס".

ב-1 ביולי 2002 קיבל לבסוף "כלבי הקש" רשות להוציא את הגרסה המקורית ב־DVD ו־VHS. גרסה זו כללה את סצנת האונס השנייה, אשר עליה אמרו ה-BBFC "רואים בבהירות שאיימי לא נהנית ממעשה האלימות". ה-BBFC הוסיפו:

"הגרסה המקוצרת נעשתה להפצה אמריקאית, שכוונתה לקצר את זמן המסך של הקטע, ובכך גרמה באופן פרדוקסלי לזה שהצופה נשאר עם הרושם שאיימי נהנית מחוויית האונס. ב-1999 חבר השופטים קבע שהגרסה המקוצרת מראה את האונס בצורה ארוטית ובכך העלתה חשדות שהחוק החדש מעודד פעילות מזיקה כגון הרעיון שאונס זה דבר ארוטי, ולא אקט של אלימות".

הגרסה של 2002 היא לרוב הגרסה הלא ערוכה של הסרט, שמראה את האונס השני. חוסר הבהירות של האונס הראשון מתפוגג דרך האונס השני, ולא משאיר ספק שאיימי לא מזמינה את האונס.