כלב נחייה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כלב נחייה - כלב שנועד לסייע לאדם עם לקות. הסוג הנפוץ ביותר של כלבי נחיה עוזר לניידותו של אדם לקוי ראייה, ובפרט עיוור.
כלבי נחייה נבחרים מגזעי כלבים חזקים ושקטים כמו לברדור רטריבר, גולדן רטריבר, ורועה גרמני ואף הכלאות בין ללברדור לגולדן רטריבר.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
אימון כלבי נחייה בצורה מסודרת החל במהלך מלחמת העולם הראשונה בגרמניה, בארצות הברית נפתח בית הספר הראשון לכלבי נחייה ב-1929 בניו ג'רזי, ושנתיים לאחר מכן נפתח מרכז דומה בבריטניה.
האנקדוטה מספרת על רופא בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, אשר טייל עם חייל פצוע שהתעוור בגן בית החולים. לפתע הרופא נקרא בדחיפות פנימה והוא השאיר את החייל ישוב על ספסל יחד עם כלבו של הרופא. לאחר זמן מה החל לרדת גשם והרופא נזכר בחייל היושב בגן. כאשר הגיע הרופא לגן נוכח לראות שכלבו הוביל את החייל פנימה. הרעיון שהבזיק בראשו של הרופא הביא להקמת בתי ספר לאילוף כלבי נחייה, במסגרת הצבא הגרמני בתחילה ואחר כך כגוף אזרחי.
את בית הספר הראשון בארץ לכלבי נחייה הקימה ד"ר רודולפינה מנצ'ל בקריית חיים. בית הספר הוקם בזמנו בקריית חיים בשנת 1953. המקום היה פעיל עד לתחילת שנות השבעים אך דעך עם הזדקנותה של ד"ר מנצל. במקביל להקמת בית הספר בקריית חיים קמה עמותת "העיוורים הנעזרים בכלבי נחייה" שהפכה לגוף המייצג את הצרכים של חבריו ומאגד אותם יחד. העמותה פעילה עד היום. לאחר סגירת בית הספר בקריית חיים החלו עיוורים לנסוע לבתי ספר בחו"ל. בשל הצורך לנסוע לחו"ל (לרוב לארצות הברית) נמנעה מאנשים רבים האפשרות לקבל כלב נחיה, על רקע העדר תקציב, העדר שפה, בריאות לא תקינה. מצב זה תוקן בתחילת שנות התשעים עם הקמת בתי הספר בארץ
[עריכה] שלבי גידול ואילוף
בשלב הראשון (בשבוע השמיני עד העשירי) הכלבים נמסרים למשפחה אומנת וחמה שדואגת לכל מחסורם וגם לחינוך הבסיסי של הכלב, בשיתוף פעולה עם המרכז. בשלב השני (בגיל שנה) לאחר מבדקים של כשבועיים הכלבים המתאימים להיות כלבי נחייה, עוברים אילוף מיוחד שנמשך כחמישה חודשים. אילוף שמטרתו ללמדם את נחיית העיוור ברוב המצבים. במסגרת האילוף הם מאולפים ללכת בקוים ישרים, לעצור בשפת המדרכה, לעקוף מכשולים, לעבור כביש בצורה בטוחה, ואף לא ללכת מתחת לעצמים שגבוהים מהם אך עלולים לפגוע באדם.
לאחר שמסתיים שלב האילוף, ולאחר תהליך של חונכות והיכרות בתנאי פנימיה בין העיוור לכלבו שנמשך חודש, הם נמסרים לידיו, והופכים בעצם להיות ידידו הטוב ביותר, שאחראי במידה רבה לשלומו וביטחונו. כלב נחייה יכול לשאת בתפקידו בממוצע 7 שנים, אך יש גם כאלו שמחזיקים מעמד עד גיל 12. בארץ מתוך אוכלוסייה של כ26000 עיוורים ע"פ חוק (המספר כולל אנשים בעלי שרידי ראיה מסוימים) רק כ-200 נעזרים בכלב נחייה. את כל העלות של אילוף וגידול כלב הנחייה מממן המרכז לכלבי נחייה, הנתמך על ידי הממשלה, כך שהעיוור מקבל את הכלב בחינם.
כלב נחייה עובד בממוצע כשבע שנים. מעניין שכלב הנחייה כאמצעי ניידות הקדים את מקל הנחיה בכעשרים שנה. עבודה עם כלבי נחייה החלה בעקבות מלחמת העולם הראשונה בעוד שטכניקות עבודה עם מקל נחייה פותחו לאחר מלחמת העולם השנייה. גם המקל וגם הכלב שימשו עיוורים כבר מאות שנים לפני כן, אך היוזמה ואופן השימוש היו של לקויי הראיה.
[עריכה] החוק
החוק בישראל מאפשר לנעזר בכלב הנחייה גישה חופשית למקומות ציבוריים. החוק אוסר על אפליית אדם הנעזר בכלב נחייה בכל צורה שהיא. אדם הנעזר בכלב נחיה בתחבורה ציבורית פטור מתשלום עבורו והכלב אינו מחויב במחסום לפה (להבדיל מכלבים אחרים).
[עריכה] כלבי נחיה לאנשים עם לקויות שונות
כלב נחיה יכול לסייע לאדם עם לקות תנועה קשה להשיג חפצים שונים. אדם לקויי תנועה קשה עם רגליים משותקות ותנועת גב וידיים מוגבלת עשוי להסתובב עם עם כלב נחיה הקשור אל כיסא הגלגלים הממונע שלו ועוזר לו להביא חפצים שונים להישג ידו, כגון עפרונות שנפלו על הרצפה.
אנשים עם אפילפסיה קשה עשויים להעזר בכלבים ששומרים עליהם בזמן התקף כדי שלא יזיקו לעצמם כשהם לא בשליטה. אדם בהתקף אפילפטי יכול, למשל, ליפול מהמדרגות או הקבל כוויה מחפץ חם. כלבים אלה מאומנים גם להגיש לאדם תרופות שמונעות התקפי אפילפסיה כשהם כבר בהתקף. התרופות לא מועילות כשהאדם כבר בהתקף, אבל חלק מהכלבים שאומנו לעזור לאנשים אלה בדרך זו לומדים בעצמם לגלות סימנים ראשונים, של התקפי אפילפסיה הנסתרים מאנשים והם מגישים את התרופות כשעוד יש טעם בלקיחתן ומונעים התקפים.
כלב נחיה לאוטיסטים הוא כלב נחיה די יוצא דופן ולמעשה הוא ספק כלב נחיה ספק חיה המשמשת לזואותרפיה. כלב כזה יכול לעזור לאדם אדם אוטיסטי שאינו עומד ברשות עצמו שלא לאבד את האנשים שהוא תלוי בהם. אנשים עם אוטיזם מתקשים להשאר בטווח ראייתם של בני לוויתם ומתקשים לענות כשמי שמחפש אותם קורא להם. הכלב מסמן להם מתי הם מתרחקים מבני לוויתם ונובח כשקוראים להם.
אוטיסטים נבדלים בהתנהגותם משאר החברה. כלב נחיה עוזר לאדם אוטיסט להיתפס על ידי החברה כנכה ולא כעושה צרות, כתמהוני או כאדם חסר חינוך. אוטיסטים מתקשים בתקשורת וכתוצאה מזה מתקשרים פחות וחשים בדידות. כלב זה נחשב לספק כלב נחיה משום שהוא גם עוזר לאדם עם אוטיזם לתרגל שימוש בשפה ולחברותו של הכלב עוזרת לחוש פחות בדידות. הבדל משמעותי אחר בין כלבים אלה לכלבי נחיה אחרים הוא העובדה שהם גדלים בביתו של הנכה מינקות ולא מבלים את השנים הראשונות של חייהם אצל משפחה אומנת. הסיבה לזה היא שבגלל קשיי התקשורת של האוטיסטים, יש הבדל משמעותי ביכולת להבין אותם בין מי שמכיר אותם הייטב למי שמכיר אותם פחות. כלב שבילה שנה או שנתיים אצל משפחה אומנת יבין את האוטיסט שאותו הוא צריך לשרת הרבה פחות טוב מכלב שגדל אצל אותו אדם. לכן כלבים אלה מאומנים בחברת האנשים שהם עתידים לשרת, לעתים בידי בני משפחתם.
