כלב נחייה
כלב נחייה - כלב שנועד לסייע לאדם עם לקות. הסוג הנפוץ ביותר של כלבי נחייה עוזר לניידותו של אדם לקוי ראייה, ובפרט עיוור.
כלבי נחייה נבחרים, על פי רוב, מגזעי כלבים חזקים ושקטים כמו לברדור רטריבר, גולדן רטריבר, ורועה גרמני או הכלאות בין לברדור לגולדן רטריבר.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
אימון כלבי נחייה בצורה מסודרת החל במהלך מלחמת העולם הראשונה בגרמניה, בארצות הברית נפתח בית הספר הראשון לכלבי נחייה ב-1929 בניו ג'רזי, ושנתיים לאחר מכן נפתח מרכז דומה בבריטניה.
האנקדוטה מספרת על רופא בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, אשר טייל עם חייל פצוע שהתעוור בגן בית החולים. לפתע הרופא נקרא בדחיפות פנימה והוא השאיר את החייל ישוב על ספסל יחד עם כלבו של הרופא. לאחר זמן מה החל לרדת גשם והרופא נזכר בחייל היושב בגן. כאשר הגיע הרופא לגן נוכח לראות שכלבו הוביל את החייל פנימה. הרעיון שהבזיק בראשו של הרופא הביא להקמת בתי ספר לאילוף כלבי נחייה, במסגרת הצבא הגרמני בתחילה ואחר כך כגוף אזרחי.
את בית הספר הראשון בארץ לכלבי נחייה הקימה ד"ר רודולפינה מנצל בקריית חיים בשנת 1953. המקום היה פעיל עד לתחילת שנות השבעים אך נסגר עקב הפסקת העברת תקציבים ממשרד הסעד וחוסר יכולתה של ד"ר מנצל להחזיק את המקום ללא תיקצוב הולם.
במקביל להקמת בית הספר בקריית חיים קמה עמותת "העיוורים הנעזרים בכלבי נחייה" שהפכה לגוף המייצג את הצרכים של חבריו ומאגד אותם יחד. העמותה פעילה עד היום. לאחר סגירת בית הספר בקריית חיים החלו עיוורים לנסוע לבתי ספר בחו"ל. בשל הצורך לנסוע לחו"ל (לרוב לארצות הברית) נמנעה מאנשים רבים האפשרות לקבל כלב נחייה, על רקע העדר תקציב, העדר שפה, בריאות לא תקינה. מצב זה תוקן בתחילת שנות התשעים עם הקמת בתי הספר בארץ.
[עריכה] תהליך ההכשרה
פרק זה דורש עריכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולערוך אותו.
השלב הראשון- בגיל שישה שבועות עד חודשיים נמסר הגור למשפחה אומנת, שם הוא מבלה את פֶרֶק האומנה, שנה אשר במהלכה הוא נחשף למהלך חיי היום-יום בחיק משפחה ולגירויים סביבתיים עימם יאלץ להתמודד במהלך עבודתו בעתיד.
על הגור לסגל לעצמו מגוון הרגלים על מנת לשמש ככלב נחייה, ביניהם:
- שליטה על צרכים וגמילה מעשיית צרכים בבית
- עשיית צרכים בעודו מחובר לרצועה לפי הוראת הנוהג
- התנהגות רגועה ולא פרועה, גם כאשר בעליו לא נוכחים
- הליכה בקו ישר ובמרכז המדרכה
- הליכה משמאל לאדם (המיקום ממנו יוביל בעתיד את העיוור)
- התנהגות שקטה ורגועה בזמן שהאדם עסוק בישיבות, הרצאות, המתנה בתור ועוד
גירויים אליהם אמור הגור להיחשף, ושעלולים בעתיד להפריע לו בתפקידו, בין השאר, הם:
- נסיעה בתחבורה ציבורית
- מקומות הומי אדם
- סביבה עם ריבוי ריחות (לדוגמה שווקים)
- עלייה/ירידה במדרגות נעות
- דלתות הנפתחות אוטומטית
- סביבה מרובת כלבים חתולים ובע"ח אחרים.
במהלך השנה מקבלת המשפחה הדרכה מהצוות המקצועי של המרכז הישראלי לכלבי נחייה. ההדרכה ניתנת בבית המשפחה האומנת במהלך פגישות אישיות. המרכז הישראלי לכלבי נחייה מספק את הציוד האישי של הכלב ונושא בעלויות המזון והטיפול הרפואי של הגור באופן מלא. פרט לזאת כל שנת האומנה היא התנדבותית לחלוטין והמשפחות המשתתפות בפרויקט לא מפיקות ממנו שום רווח כלכלי.
בסוף שנת האומנה חוזר הגור למרכז הישראלי לכלבי נחייה, שם הוא עובר הערכה פיזית והתנהגותית מקיפה. ההערכה כוללת את רצון הגור לרָצות, את הביטחון העצמי שלו, את תגובותיו בסביבות השונות, דומיננטיות/כניעות מול המאלף איתו יצטרך לעבוד בחודשים הקרובים, שגרת צרכים, התנהגות חברתית והתנהגות בבית. בסוף ההערכה מוחלט האם הגור מתאים להיכנס לתוכנית האימון המקצועי שבסופו יהפוך לכלב נחייה. גורים שלא עוברים את ההערכה המקצועית מופנים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים הנעזרים בכלבים וחלקם מוחזרים למשפחות האומנה שגידלו אותם בשנתם הראשונה.
בשלב השני - עוברים הכלבים אילוף מיוחד שנמשך כחמישה חודשים. אילוף שמטרתו ללמדם את נחיית העיוור ברוב המצבים. במסגרת האילוף הם מאולפים ללכת בקוים ישרים, לעצור בשפת המדרכה, לעקוף מכשולים, לעבור כביש בצורה בטוחה, ואף לא ללכת מתחת לעצמים שגבוהים מהם אך עלולים לפגוע באדם שאותו הם מובילים.
לאחר שמסתיים שלב האילוף, משודך הכלב לאדם עיוור, יחד עובר הצמד קורס בתנאי פנימיה בו האדם העיוור לומד לטפל, לנהוג ולהכיר את כלבו. שלב זה נמשך חודש. עם סיום פרק ההכשרה מוזמנת המשפחה האומנת למפגש בו היא מכירה את האדם העיוור אליו הוצמד כלבם ככלב נחייה.
גם לאחר שלב ההצמדה הראשונית מקבל הצמד, אדם עיוור וכלבו, תמיכה מקצועית ממדריכי בית הספר במידה ונדרשת כזו. כלב נחייה יכול לשאת בתפקידו בממוצע 7 שנים, אך יש גם כאלו שמחזיקים מעמד עד גיל 12. בארץ, מתוך אוכלוסייה של כ- 26,000 עיוורים על פי חוק (המספר כולל אנשים בעלי שרידי ראיה מסוימים) רק כ-240 נעזרים בכלב נחייה.
את כל העלות של אילוף וגידול כלב הנחייה, עד לרגע המסירה לעיוור, מממן המרכז הישראלי לכלבי נחייה, הממומן ברובו מתרומות של יחדים וגופים ונתמך בצורה מינורית על ידי הממשלה, כך שהעיוור מקבל את הכלב וההדרכה כתרומה וללא עלות מצדו. מיום ההצמדה מממונת מחיית הכלב מקצבה מיוחדת שמקבל האדם העיוור מן המוסד לביטוח לאומי.
כלב הנחייה כאמצעי ניידות הקדים את מקל הנחייה בכעשרים שנה. עבודה עם כלבי נחייה החלה בעקבות מלחמת העולם הראשונה בעוד שטכניקות עבודה עם מקל נחייה פותחו לאחר מלחמת העולם השנייה. גם המקל וגם הכלב שימשו עיוורים כבר מאות שנים לפני כן, אך היוזמה ואופן השימוש היו של לקויי הראיה.
[עריכה] החוק
החוק בישראל מאפשר לנעזר בכלב הנחייה גישה חופשית למקומות ציבוריים. החוק אוסר על אפליית אדם הנעזר בכלב נחייה בכל צורה שהיא. אדם הנעזר בכלב נחייה בתחבורה ציבורית פטור מתשלום בעבורו והכלב אינו מחויב במחסום לפה (להבדיל מכלבים אחרים).
[עריכה] כלבי נחייה לאנשים עם לקויות שונות
כלב נחייה יכול לסייע לאדם עם לקות תנועה קשה להשיג חפצים שונים. אדם לקויי תנועה קשה עם רגליים משותקות ותנועת גב וידיים מוגבלת עשוי להסתובב עם כלב נחייה הקשור אל כיסא הגלגלים הממונע שלו ועוזר לו להביא חפצים שונים להישג ידו, כגון עפרונות שנפלו על הרצפה.
אנשים עם אפילפסיה קשה עשויים להיעזר בכלבים ששומרים עליהם בזמן התקף כדי שלא יזיקו לעצמם כשהם לא בשליטה. אדם בהתקף אפילפטי יכול, למשל, ליפול מהמדרגות או הקבל כוויה מחפץ חם. כלבים אלה מאומנים גם להגיש לאדם תרופות שמונעות התקפי אפילפסיה כשהם כבר בהתקף. התרופות לא מועילות כשהאדם כבר בהתקף, אבל חלק מהכלבים שאומנו לעזור לאנשים אלה בדרך זו לומדים בעצמם לגלות סימנים ראשונים של התקפי אפילפסיה, הנסתרים מאנשים, והם מגישים את התרופות כשעוד יש טעם בלקיחתן ומונעים התקפים.
כלב נחייה ללוקים בתסמונות הקשת האוטיסטית הוא כלב נחייה ייחודי שניתן אף לאפיינו כחיה המשמשת לטיפול באמצעות בעלי חיים. כלב כזה יכול לעזור לאדם עם אוטיזם, שאינו עומד ברשות עצמו, שלא לאבד את האנשים שהוא תלוי בהם. אנשים עם אוטיזם מתקשים להישאר בטווח ראייתם של בני לוויתם ומתקשים לענות כשמי שמחפש אותם קורא להם. הכלב מסמן להם מתי הם מתרחקים מבני לוויתם ונובח כשקוראים להם. בכך הוא גם מסייע להם שלא להיתפס בעיני החברה כתמהונים, מסייע להם לתרגל שימוש בשפה למטרות תקשורת ולחוש פחות בדידות חברתית. הבדל נוסף בין כלבים אלה לכלבי נחייה אחרים הוא העובדה שהם גדלים בביתו של האדם עם האוטיזם מינקותם, ולא מבלים את השנים הראשונות של חייהם אצל משפחה אומנת. הסיבה לזה היא שבגלל קשיי התקשורת של אנשים עם אוטיזם, יש הבדל משמעותי ביכולת להבין אותם בין מי שמכיר אותם היטב למי שמכיר אותם פחות - כלב שבילה שנה או שנתיים אצל משפחה אומנת עשוי להבין אותם פחות טוב מכלב שגדל אצלם מינקותו. לכן כלבים אלה מאומנים בחברת האנשים שהם עתידים לשרת, לעתים בידי בני משפחתם.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
