כלדיים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כלדיים (יוונית: Χαλδαία; אכדית: Kaldu; עברית: כשֹדים; ארמית: ܟܐܠܕܘ,Kaldo) הם עם ממוצא שמי שחי באזור ביצתי בדרום מסופוטמיה (בימינו בדרום עיראק). שבטי מתנחלים שהגיעו לאזור במאה ה-10 לפנה"ס נודעו בשם "כשדים" או "כשדיים". המונח התנ"כי כשֹדים מתורגם בתרגום השבעים כ-Chaldaeans.
השושלת ה-11 של מלכי בבל שהתקיימה במאה ה-6 לפנה"ס נקראה בפי ההיסטוריונים "השושלת הכשדית", למרות שרק ארבעת השליטים הראשונים בשושלת זו היו ממוצא כשדי, השליט האחרון בשושלת זו נבונאיד ובנו בלשצר היו ממוצא אשורי.
הכשדים בחרו להתיישב בחלקו הדרומי של אזור השליטה של ממלכת בבל בעיקר על הגדה הימנית של נהר הפרת, השם כשדים מיוחס לעתים גם לכל אזור דרום מסופוטמיה.
בתנ"ך מופיע אזכור של השם "כשדים" בהקשר עם אברהם אבינו שהגיע מן העיר אור כשדים.