כלוב סוללה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרנגולות בכלובי סוללה במשק ביצים מודרני

כלובי סוללה הם כלובים המשמשים להחזקת תרנגולות מטילות בתעשיית ביצים, המהווים את הצורה הנפוצה ביותר לגידול תרנגולות בתעשיית הביצים בעולם המערבי, ובישראל בפרט. אף שהמושג מתייחס לרוב לסוג הכלובים הנפוצים בגידול תרנגולות, נעשה שימוש בכלובים דומים גם בגידול יונקים קטנים בתעשיית הפרוות ובמעבדות ניסוי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בכלובי סוללה החל במחצית הראשונה של המאה העשרים. קודם להליך התיעוש בתעשיית הביצים, רוב ייצור הביצים התנהל בלולים משפחתיים קטנים באופן יחסי, בהם התרנגולות הוחזקו בחצר לא מקורה. כלובים לתרנגולות היו בשימוש רק בעת העברתן ממקום למקום. עם התפתחות מערכת הרכבות והתחבורה בכלל במאה ה-19, ועמה היקף ההובלות לצורכי מסחר, החלו בארצות הברית להרשם פטנטים רבים לכלובי הסעה לתרנגולות, שהיוו את הבסיס לשכלול כלובי הסוללה המודרניים. בשלב הבא תוכננו כלובים מובנים לקרונות רכבת ייעודיים להסעת תרנגולות, מסודרים בקומות, זה לצד זה. הכלובים נבנו כך שיוכלו להסיע כמה שיותר תרנגולות בקרון, באופן שיענה על הצורך לאוורר את הכלובים ולנקות בקלות הפרשות. עם זאת, באותה תקופה השימוש בכלובים מקורים כמעון קבע לתרנגולות לא היה מעשי, שכן ללא גישה סדירה לאור השמש, סבלו התרנגולות במהירה מאוסטאומלציה (התרככות עצמות). זאת, עד שבשנות ה-30 של המאה ה-20 הוכנס לשימוש תעשייתי תוסף מלאכותי של ויטמין D, והדרך הפכה סלולה לתיעוש מסיבי של חקלאות המזון מהחי, לרבות ענף ייצור הביצים.

השימוש בכלובי סוללה התרחב במהירה, ובשנות ה-60 הפכו כלובי הסוללה לצורה הנפוצה ביותר לגידול מטילות בארצות הברית. בתחילת דרכם, שימשו לשיכון תרנגולת בודדה בכל כלוב, ועם הזמן הגדילו הלולנים את מספר המטילות בכל כלוב. בשל ההתיעלות באיסוף הביצים ובטיפול בפסולת, ובשל העובדה שהם מאפשרים להחזיק מספר רב של תרנגולות בשטח מצומצם, הביאו כלובי הסוללה להתרחבות של היקף הייצור בקנה מידה נרחב. מספר התרנגולות המוחזקות במשק סוללה בודד עשוי להגיע למאות אלפים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת כלובי סוללה בנויה כשורות של כלובים צמודים זה לזה החולקים חוצץ בצדיהם, לעתים בקומות מדורגות ולעתים זו מעל זו. בכל כלוב מוחזקות 3 עד 9 תרנגולות מזנים שהותאמו לתעשיית הביצים בהליך של ברירה מלאכותית. השטח המוקצה לתרנגולת בכלוב סוללה הוא בדרך כלל בין 430 ל-560 סמ"ר, ולעתים אף פחות מזה. לשם השוואה, שטחו של דף נייר משרדי בגודל A4 הוא 625 סמ"ר. רצפת הכלוב בנויה מרשת מתכת משופעת. השימוש ברשת מאפשר להפרשות התרנגולות ליפול החוצה מהכלוב, והשיפוע גורם לביצים להתגלגל לקדמת הכלוב, אל מתקן האיסוף. השקיה והאכלה נעשים באופן אוטומטי, במתקנים ייעודיים. קיבוץ התרנגולות בכלובים בני כמה פרטים מקל על זיהויה ובידודה של תרנגולת בעלת תפוקת ביצים נמוכה, על מנת להוציאה מהלול ולהשמידה. היותו של הלול מקורה, מעניקה ללולן בקרה על אקלים, אוורור ותאורה.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בכלובי סוללה זוכה לביקורת קשה מצד ארגונים להגנת בעלי־חיים, בשל תנאי האחזקה הקשים של התרנגולות. גודלם של הכלובים כמעט שלא מותיר לתרנגולות מרחב תנועה, ואינו מאפשר להן להזדקף מלוא גובהן או לפרוש כנפיים. רצפת הרשת המשופעת גורמת לכאבים ולעתים אף לפציעות ברגליהן. הכלובים ריקים מגירוי סביבתי, ולא מאפשרים לתרנגולות לבטא התנהגויות טבעיות כגון ניתור, התפלשות בחול, הטלה במסתור, נבירה באדמה ועוד. הצפיפות הרבה מעודדת התנהגויות אגרסיביות בין המטילות ואף קניבליזם, תופעה עמה מתמודדים הלולנים על ידי קטימת מקורי האפרוחים, ועל ידי החשכה של הלול.

זאת ועוד, במשקים של כלובי סוללה נהוגה פרקטיקה של הנשרה כפויה, פעולה שתפקידה להאיץ תהליכים הורמונליים באמצעות הרעבה בת 7 עד 14 ימים ושימוש במניפולציות תאורה. השימוש בתאורה (ובהחשכה) מלאכותית משרת מטרות שונות, בהן הפחתת פעילות בלול. היעדר הפעילות הגופנית בכלוב, בשילוב עם בריחת סידן בשל הטלה אינטנסיבית, מגביר את הסיכויים לדלדול העצם ולשברים‏[1].

בשל הדאגה לרווחת התרנגולות, יש המעדיפים להימנע מצריכת ביצים (ובוחרים באורח חיים טבעוני). אחרים בוחרים להימנע רק מקניית ביצים המגיעות מתרנגולות המוחזקות בכלובי סוללה, ובמקומן קונים ביצי חופש או ביצים אורגניות.

המצב בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלובי הסוללה מהווים נושא קבוע לביקורת מצד ארגוני זכויות בעלי חיים. לחץ מצד ארגונים הוביל עד היום עשרות מדינות לאסור את השימוש בכלובי הסוללה בשטחן. שווייץ הייתה המדינה הראשונה בעולם לאסור על השימוש בכלובים, החל מ1992.

בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1999 התקבלה באיחוד האירופי חקיקה‏[2] שמטרתה לבטל את השימוש בכלובים הסטנדרטיים באופן הדרגתי: החל מ-2003 נאסרה ההקמה של כלובי סוללה חדשים, ועד 2012 נפסק השימוש גם בכלובי הסוללה הקיימים. החקיקה מתירה להחליף את כלובי הסוללה הסטנדרטיים ב"כלובים מצוידים", כלובים גדולים יותר, הכוללים תיבות קינון והעשרה סביבתית. היתר זה זכה לביקורת על ידי מספר ארגונים לרווחת בעלי־חיים, שטענו שהכלובים המצוידים אינם מספקים שיפור משמעותי ברווחת העופות.

מספר מדינות באיחוד האירופי החליטו להקדים את יישום האיסור על כלובי סוללה מעבר למתחייב על־פי חוק זה: בשבדיה החל מ-2003, בגרמניה החל מ-2007, ובאוסטריה החל מ-2009. בגרמניה ובאוסטריה התקבל בנוסף גם איסור על השימוש בכלובים מצוידים, הצפוי להיכנס לתוקף החל מ-2020. בבלגיה המליצה ועדה ממשלתית על הפסקת השימוש בכלובים מצוידים החל מ-2025.

בקליפורניה התקבל ב-2008 במשאל עם תיקון לחוק רווחת בעלי־החיים האוסר לכלוא בעלי־חיים בצורה שאינה מאפשרת להם להסתובב, לשכב, לעמוד או למתוח את איבריהם למלוא האורך, שיישומו מונע את השימוש בכלובי סוללה. האיסור ייכנס לתוקף החל מ-2015.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל עלה הנושא לדיון ציבורי עקב כוונת משרד החקלאות לתקצב הקמת כלובי סוללה חדשים במסגרת רפורמה בענף הלול, שהתקבלה בהחלטת הממשלה ב-2007. הרפורמה ספגה ביקורת על כך שלא נשקלו בגיבושה היבטים של צער בעל חיים‏[3]. בספטמבר 2009 עתרו ארגוני זכויות בעלי־חיים לבג"ץ בדרישה להקפיא את הליכי הרפורמה עד להתקנת תקנות לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) ביחס להחזקת מטילות. נסיונות משרד החקלאות להעביר תקנות המעגנות בחוק כלובי סוללה נכשלו שוב ושוב בועדת החינוך של הכנסת, בטענה שאינן עומדות בתקנים בינלאומיים. ביולי 2012 הושגה פשרה בוועדת השרים לענייני חברה וכלכלה, לפיה הכלובים החדשים שייבנו יעמדו בסטנדרטים בינלאומיים מינימליים.‏[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרנגולת קודמת לביצה, מתוך אתר עמותת אנונימוס

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]