כלות מלחמה
כלות מלחמה (באנגלית: War Brides) הוא הכינוי שניתן לנשים שנישאו לחיילים, לאחר שבני הזוג נפגשו בארץ בה הוצב החייל מחוץ לגבולות ארץ מוצאו במסגרת מלחמה. בדרך כלל היגרו כלות המלחמה לאחר הנישואין אל ארצות המוצא של בעליהן.
המונח מתייחס בעיקר לכלות ולנישואים שהתרחשו במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה.
כלות מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקרב חיילי בעלות הברית המערביות שהיו מוצבים בארצות אירופה, אוסטרליה וארצות האוקיינוס השקט, נישאו למעלה מרבע מיליון חיילים לכלות מלחמה. תופעה נרחבת זו נבעה ככל הנראה מגורמים אלו:
- משכה הארוך של המלחמה;
- הצבת מיליוני חיילים במהלך המלחמה מחוץ לגבולות ארצם;
- היות מרבית החיילים צעירים בגיל הנישואין, שהיו צפויים להינשא בארצות מוצאם בתוך שנים אחדות.
על פי נתוני האתר The American War Bride Experience הגיעו לארצות הברית כלות מלחמה בעקבות מלחמת העולם השנייה מ-60 ארצות שונות – מרביתן ארצות אירופה, אך גם ארצות באפריקה, בדרום מזרח אסיה, במרכז אמריקה ובאוקיינוס השקט.[1]
משנת 1942 ועד 1952 היגרו מארצות אירופה השונות (כולל בריטניה) כ-250-300 אלף כלות מלחמה. חלק ניכר מהגירת כלות המלחמה התרחשה ב-1946 ונעשתה באמצעות הפלגות מיוחדות של ספינות (War Bride Ships) שאורגנו על מנת להביאן אל ארצותיהן החדשות.[2] מבין הכלות היגרו אל קנדה כ-48 אלף נשים, ועמן כ-22 אלף ילדים.[3][4]
כ-100 אלף מכלות המלחמה האירופיות היו נשים בריטיות. 15,500 היגרו מאוסטרליה (מרביתן לארצות הברית) ו-1,500 מניו זילנד.
עד 1949 היגרו לארצות הברית 20 אלף כלות מלחמה גרמניות.[5] כ-650 כלות מלחמה יפניות, שהכירו את בעליהן במהלך הצבתם במסגרת משטר הכיבוש של יפן, היגרו לאוסטרליה ב-1952, כאשר בוטל האיסור על כניסתן למדינה.
חיילים במספר לא ידוע היגרו אל ארצות מוצאן של כלותיהם לאחר הנישואין.
בארצות הברית נחקק ב-1945 חוק כלות המלחמה (War Brides Act), במטרה לאפשר את הגירת כלות המלחמה אליה. חוק זה ביטל זמנית את האיסור על הגירת מהגרים ממוצא אסייתי ואת מכסות ההגירה של מהגרים מאירופה שנקבעו בחוק ההגירה של 1924. הוראותיו הורחבו בהמשך על ידי חוקים אחרים.
כלות ממלחמות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
6,400 נשים קוריאניות נישאו לאנשי צבא אמריקניים במהלך מלחמת קוריאה ומיד לאחריה (בעקבותיה נחקק בארצות הברית חוק דומה לזה שנחקק ב-1945 (Immigration and Nationality Act, 1952), על מנת לאפשר את הגירת כלות המלחמה מקוריאה הדרומית).
בין 1965 ל-1975 הגיעו לארצות הברית כ-8,000 נשים וייטנאמיות ככלות מלחמה.
תופעת כלות המלחמה במלחמות שלאחר מלחמת וייטנאם הייתה מצומצמת יותר מסיבות שונות, ובהן הבדלי דת ותרבות בין החיילים שהוצבו בחו"ל לבין הנשים באותן ארצות, אורכם הקצר יותר של מרבית הסכסוכים ופקודות הצבא. נכון לשנת 2006 הוגשו כ-1,500 בקשות לאשרות הגירה עבור נשים מעיראק שנישאו לחיילים אמריקניים או התארסו עמם. חלק ממקרים אלו זכו לתשומת לב תקשורתית.[6]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר The American War Bride Experience (באנגלית)
- אתר Canadian War Brides (באנגלית)
- אתר Canadian War Brides of the First World War (באנגלית)
- אתר WarBrides.com.au (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ http://uswarbrides.com/WW2warbrides/location.html
- ^ הפלגות אלו נערכו במסגרת מבצע מרבד קסמים להשבת החיילים האמריקניים מאירופה לארצות הברית.
- ^ http://www.pier21.ca/wp-content/uploads/files/First_75_Years/research_war_brides.pdf.
- ^ אוסף מוזיאון ההגירה של קנדה, הממוקם בנמל העיר הליפקס, מכיל מוצגים רבים המתייחסים לתופעת כלות המלחמה בהקשרה הקנדי.
- ^ http://www.atlantic-times.com/archive_detail.php?recordID=363.
- ^ ראו לדוגמה: Two US soldiers defy order, marry Iraqi women באתר Indianexpress.com, 29.8.2003.
