כלי נשק בצבא הרומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לגיונרים בחימוש מלא (שיחזור)

הצבא הרומי השתמש במגוון רחב של כלי נשק. כלי הנשק האישיים היו עשויים פלדה ובתקופות השיא של האימפריה הרומית היו טובים בהרבה מכלי הנשק של יריביהם. הרומאים אמצו כלי נשק שונים מעמים שכבשו ושיכללו אותם. אחת הדוגמאות המפורסמות היא החרב הרומית המפורסמת - גלאדיוס שהגיעה מהיספניה. גם הקסדה הרומית לא עוצבה בלאטיום, אלא הגיעה מגאליה.

נשק אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילום כבד
גלאדיוס
פגיון דקירה - פוגיו

הפילום (pilum) היה כידון הטלה רומאי שנכנס לשירות במאה ה-4 לפנה"ס באורך כולל של כ-2 מטר עם חוד ברזל לא מעובד. מספר סוגים שונים של פילומים היו בשימוש, חלקם בעלי חוד שאורכו כ-30 ס"מ, וחלקם בעלי חוד שאורכו כמחצית מאורכו הכולל של הפילום; בחלקם החוד היה שטוח ורחב כמו בחנית, ובחלקם היה קטן ודק וצורתו כצורת מוט דק וארוך. החלק המתכתי של הפילום נכנס כ-70 ס"מ לתוך ידית העץ. היות שהברזל היה לא מעובד, הוא נטה להתעקם אחרי פגיעה במגן או שריון, כדי לא לאפשר לאויב להטיל אותו בחזרה. צורתו הייחודית של הפילום אפשרה למטיל מיומן לחדור את המגן ואחר כך את השריון וכך להרוג את החייל. אפילו אם הפילום לא חדר את המגן, צורת החוד גרמה לו לרוב להתקע במגן כך שלא ניתן היה להוציאו, ובכך למעשה לקלקל את המגן. הטווח התאורטי של הפילום היה כ-90 מטר, אם כי הטווח הקטלני היה קטן יותר ועמד ככל הנראה על מחצית המרחק הזה. החלפת חוד הפלדה בחוד מברזל לא מעובד מיוחסת בדרך כלל לגאיוס מריוס וסביר להניח שלפניו החוד היה עשוי פלדה ולא נטה להתעקם. הפילום הוא נשק התקפי בלבד אין לו שום ערך הגנתי בגלל צורתו ועיצובו להתעקם. לאחר המערכה של יוליוס קיסר בגאליה (Gaul - כיום צרפת) וגיוסם של השבטים המקומיים לחילות הקבועים של הליגיונרים הרומאים, יצא משימוש הפילום ונכנסה לשימוש החנית המסורתית באורך של 2 עד 2.5 מטר עם קצה משונן מפלדה השימושית יותר להגנה - מעבר זה בעיקר מראה על השינוי במערך המלחמתי של רומא, מהתקפה אכזרית עם הפילום אל הגנה שקולה עם החנית.

גלאדיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלאדיוס הייתה חרב קצרה אך רחבה ששימשה כנשקו האישי של הליגיונר בקרב פנים אל פנים. אורכה היה כ-60 ס"מ. מקורה בחצי האי האיברי (היספניה) והרומאים אימצו אותה אחרי הקרבות עם ההיספאנים בזמן המלחמות הפוניות. אמנם הגלאדיוס אפשרה לבצע גם שיסוף וחיתוך, אך בגלל המערך הצפוף בשדה הקרב והמגן הגדול, עיקר השימוש בה היה לדקירה. בניגוד לרוב סוגי החרבות, הגלדיוס נחגרה בצד ימין משום שמגן הגוף הגדול לא אפשר שליפה מהירה מצד שמאל. לכן, עוצב לגלאדיוס נדן שהיה מסתובב אחורה כדי לאפשר לחייל הרומי לשלוף את חרבו בקלות ובמהירות.

פגיון דקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החייל הרומאי נשא בצד שמאל של החגורה פגיון דקירה בשם פוגיו. הפוגיו עוצב על מנת לחדור שריון ולהבו היה רחב אך קצר.

סקוטום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסקוטום הוא המגן הגדול שנושא כל לגיונר. זהו מגן גדול בצורת מלבן מקומר. הסקוטום היה מגן חזק ויכל להגן הן מפני מכות חרב וגרזן והן מפני מטח חצים. בגלל גודלו הרב הוא היה מרכזי בתרגילי סדר של הלגיון ושימש ככלי לארגון מבנה החיילים בקרב או בצעידה. מבנה הטסטודו ("הצב") הוא מערך טקטי בו יחידה מסתדרת בריבוע כך שכל המגינים מופנים כלפי חוץ (או לחזית או לתקרה) ויוצרים דבוקה משוריינת שיכלה להתקדם יחסית בביטחה, אך באיטיות.

ספאתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספאתה הייתה חרב ארוכה וקלה ששימשה כנשק בידי הברברים נגדם נלחמה רומא. בסופו של דבר, עם ה"ברבריזציה" של הצבא הרומי, אומצה הספאתה כנשקו של הליגיונר במקום הגלאדיוס הקצרה שדרשה אומץ לב ומשמעת רבה.

אמצעי לחימה מסייעים ללגיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקורפיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקורפיון הייתה מעין בליסטרה קטנה.

כלי מצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטפולטה אופיינית לצבא הרומי

מכונות מצור רבות שימשו את הצבא הרומי. בין החשובים ביותר ניתן למנות את הבליסטרה, הקטפולטה, אייל ניגוח ומגדלי המצור, שהיו מגדלים ניידים עשויים עץ שנגררו מול חומות העיר הנצורה ואיפשרו ללוחמי הלגיון הרומי לפרוץ לעיר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]