כלכלת איראן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כלכלת איראן היא הכלכלה הששה עשר בגודלה בעולם על פי שווי כוח הקנייה. כלכלה זו היא כלכלת מעבר, כמו גם כלכלה ריכוזית מתוכננת (כ50% מהכלכלה מתוכננת) בעלת סקטור ציבורי נרחב. הייצוא האיראני נסמך בעיקר על נפט וגז טבעי, המהווים יחדיו כ60% מהכנסות המדינה לשנת 2010. תופעה ייחודית לכלכלה זו היא השקעה ניכרת במוסדת "דת וצדקה" (בפרסית- "בוניאד") המהווים כ30% מהתקציב הלאומי.

הנשיא הקודם, מחמוד אחמדינז'ד הודיע על כוונת ממשלו להחליף את סובסידיות האנרגיה בעזרה סוציאלית ממוקדת, עם זאת, יוזמות ממשלתיות כגון קיצוב בדלק ביולי 2007 והטלת מע"מ באוקטובר 2008 נתקלו בהתנגדות נחרצת לרבות מחאות אלימות. בשנים האחרונות מהווה תעשיית הנפט העוגן המייצב את הכלכלה האיראנית, לכן איראן היא אחת הכלכלות היחידות בעולם שלא נפגעו מהמשבר הכלכלי שפרץ בשנת 2008. לעומת זאת, כשלי שוק הנובעים מפיקוח ממשלתי על המחירים ומסובסידיות ממשלתיות (בעיקר בתחום המזון והאנרגיה) מהווים גורם בולם צמיחה, כמו גם שחיתות שלטונית, הברחות, ושאר חסמים בולמים את התפתחות המגזר הפרטי. כתוצאה מכך האבטלה באיראן עומדת על למעלה מ-10% והאינפלציה בפברואר 2010 עמדה 11.5%.

כל אלו, בנוסף לצמיחה בקצב מתון למדי, מיעוט השקעות זרות ומקומיות, ואי יעילות של המשק, מביאים לבריחת מוחות משמעותית ביותר.

הסחר הימי מתבצע בעיקר באמצעות קווי ספנות איראניים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמ"ג וגידול האוכלוסייה האיראנית בין השנים 1967-2007

איראן שלפני המהפכה החומייניסטית חוותה צמיחה כלכלית מהירה שהסבה את המשק מעיסוק בחקלאות למשק מודרני מתקדם כבר בשנות ה-70 של המאה ה-20. ערב המהפכה (1978) חל מיתון משמעותי בקצב הצמיחה,עליו התווספה בריחת ההון בסמוך למהפכה (לפניה ואחריה) המוערכת ב30 עד 40 מיליארד דולר (במונחים של 1980).
לאחר המהפכה הגדירה איראן את מטרותיה ארוכות הטווח כעצמאות כלכלית, תעסוקה מלאה ורמת חיים מניחה את הדעת לתושביה, אך לקראת סופה המאה ה-20 נתקלה הכלכלה האיראנית בקשיים מרובים:
במשך עשרים השנים דנן הכפילה איראן את אוכלוסייתה, וממילא נעשה זו צעירה יותר. בנוסף לכך, ועל אף האחוז הגבוה של חקלאים באוכלוסייה, נאלצה איראן לייבא מזון, תופעה זו התרחבה בגלל תהליכי עיור וקשיים כלכליים באזור הספר.
התרחשות נוספת שהאטה את הכלכלה האיראנית בשנים אלו היא מלחמת איראן-עיראק. במהלך המלחמה נהרגו כ 300,000 איראנים, נפצעו כ500,000, ועלותה למשק האיראני מוערכת בחצי טריליון (500 מיליארד) דולר ארצות הברית[דרוש מקור].עם תום המלחמה השקיע הממשל בפיתוח מגזרי התקשורת, תעבורה, תעשייה, בריאות, השכלה ואנרגיה (לרבות פיתוח האפשרות של תחנות כוח גרעיניות), ואף שילבה חלק מהמערכות עם אלו של שכנותיה.

תוכנית החומש הכלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הפיתוח החמישית (שעניינה השנים 2010-2015) מתווה את קווי המדיניות החברתית כלכלית לחמש השנים הללו.
על פי המוגדר בתוכנית תכליתה היא עידוד הצמיחה והפיתוח, והעברת הכוח לעם באמצעות ייצוג על ידי משלחות, כל זאת כחלק מתוכנית "חזון 2025", תוכנית לעידוד צמיחה בת קיימא.
מטרות התוכנית המוצהרות הן עצמאות כלכלית עד שנת 2015, והשלמתה של הרפורמה הכלכלית השאפתנית בתוחמי סובסידיות, בנקאות, מיסוי, מדיניות פיסקלית ומונטרית, תשתיות וכן יעד מתחומים אחרים כגון הרחבת היחסים הבינ"ל ושיפור מערכת הבריאות הציבורית.

הקטגוריה ביצועים לשנת 2010 יעדי תוכנית החומש (2010-2015)
קצב צמיחה שנתי 2.6% 8% בממוצע
אבטלה 11.8% 7% עד 2015,יצירת מליון מקומות עבודה בשנה
אינפלציה 12% בממוצע 15% עד ינואר 2015
מחירה של חבית נפט 60$ לחבית 65$ לחבית
אחוז הייצוא שאינו נפט 20% 30% עד שנת 2015
השקעה במחצבי אנרגיה אין נתונים 20$ מיליארד, סך ההשקעות (פרטי וממשלתי), בעיקר כדי להזניק את תעשיית הזיקוק
תפוקת נפט 50 מליון tpy .מאה מליון tpy
השקעה במחצבים ועיבודם אין נתונים 70$ מיליארד
ייצור פלדה גולמית 10 מליון tpy . 42 מיליון tpy
ייצור ברזל 27 מיליון tpy 66 מיליון tpy
מלט 71 מיליון tpy 110 מיליון tpy
כריית אבן גיר אין נתונים 166 מיליון tpy
הקמת פרקי תעשייה אין נתונים 50 פארקי תעשייה חדשים

הפרטה ומרכוז בכלכלה האיראנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תום מלחמת איראן עיראק הכריז הממשל על כוונתו להפריט את רוב התעשיות הממשלתיות כחלק מהמאמץ להאצת הצמיחה.
תהליך ההפרטה התנהל בעצלתיים, לא מעט כתוצאה מההתנגדות במג'לס.עד שנת 2006 נותרה רוב התעשייה,החולשת על כ70% מהמשק בידי הממשלה, על החלוקה הבאה: תעשיית המתכות, הנפט, הנחושת, הרכב, וייצור מכונות לתעשייה היה בידי הממשלה, ואילו התעשייה הקלה הייתה בידיים פרטיות.
על פי סעיף 44 לחוקתה, כלכלת איראן מורכבת משלשה מגזרים: מדינתי, שיתופי, ופרטי, והכלכלה מתנהלת ע"פ תכנון שיטתי ושיתוף פעולי. המגזר המידנתי מכיל את כל התעשיות הכבדות, סחר החוץ, כריית מחצבים, בנקאות, ביטוח, חשמל, סכרים, מערכות השקיה, רדיו, טלוויזיה, תקשורת, תעופה, ספנות, כבישים, רכבות, עבודות ציבוריות וכיוצא בזאת. כל אלו בבעלות המדינה.
המגזר השיתופי כולל את החברות התאגידיות, ומיזמים הכוללים ייצור והפצה באזורים מעוירים וכפריים, ע"פ חוקי השריעה.120,000 תאגידים המעסיקים כ15 מיליון איראנים.
המזגר הפרטי כולל את התחומים: בניין, חקלאות, חיות בית, תעשייה לא ממשלתית, סחר ושירותים.
למרות כל האמור לעיל, מידת הנוקשות של הפרשנות של החוקה משתנה עם השנים, בדרך כלל המגזר הפרטי נהנה מחופש פעולה רחב יותר, ותופס מקום נרחב יותר מאשר החקוק בחוקה. בשנים האחרונות התרחב משקלו של המגזר הפרטי, בין היתר בזכות תיקון בחוקה המתיר הפרטה של 80% מנכסי המדינה, כאשר 40% באמצעות הבורסה של טהרן, ו40% דרך קרנות צדקות.
בעקבות כל אלו ירדה חלקה של הממשלה בתוצר מ80% ל40%.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]