כלכלת סאו טומה ופרינסיפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
כלכלת סאו טומה ופרינסיפה
מטבע דוברה
שנת כספים שנה קלנדרית
ארגוני סחר ארגון הסחר העולמי
סטטיסטיקה
דירוג תמ"ג עולמי מקום 219 בעולם (2006)
תוצר מקומי גולמי 214,000,000 דולר(2003)
גידול בתמ"ג 5% (2004)
תמ"ג לנפש 1,200 דולר (2003)
תמ"ג לפי מגזר חקלאות (23%), תעשייה (19%), שירותים (58%) (2004)
אינפלציה 10.5% (1999)
אבטלה 50% (1998), נתון רשמי
קשרי מסחר
יצוא 13,000,000 דולר
(2010)
מדינות עיקריות הולנד 51%, פורטוגל 6%, גרמניה 6%.
(1997)
יבוא 19,500,000 דולר
(2004)
מדינות עיקריות פורטוגל 26%, צרפת 18%, אנגולה, בלגיה ויפן
(1997)
אוצר המדינה
חוב המדינה 274,000,000 דולר (2004)
הכנסות 58,000,000 דולר (1993)
הוצאות 114,000,000 דולר (1993)
תמיכה כלכלית 57,500,000 דולר (1999)

המערכת הכלכלית של סאו טומה ופרינסיפה מתבססת על החקלאות. 90% מן הייצוא מבוסס על ייצור הקקאו, ועשרת האחוזים הנותרים גם הם מגיעים בעיקרן מן העולם החקלאי. התעשייה איננה מפותחת דיה, ולאחרונה נתגלו במדינה מרבצי נפט. סאו טומה ופרינסיפה ניצבת מבין המדינות העניות בעולם, כמחצית מתושבים מובטלים. עם כל זאת, המדינה

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של סאו טומה ופרינסיפה

התקופה הקולוניאלית (1471-1950)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1506 חיו בסאו טומה, האי הדרומי, כבר כ-1000 תושבים, ומתוכם כ-600 יהודים. בנוסף לאלו שהו במקום במעמד נמוך יותר כ-2,000 עבדים שחורים שהובאו מהיבשת השכנה. האיים הפכו למרכז סחר פורטוגזי בעבדים.‏[1] בכל שנה, נשלחו מהאיים כמה אלפי עבדים אל המטעים הפורטוגזיים בברזיל ובאיים הקריביים. עבדים הועסקו באפן נרחב גם בסאו טומה ובפרינסיפה, בעיקר בעבודה במטעי הסוכר. בסוף המאה ה-16, האיים הפיקו בשנה כ-12,000 טון של סוכר. בשנים 1572 ו-1573 הוכפפו האיים ישירות אל הכתר הפורטוגלי. בתחילת המאה ה-17 השתנה המצב הפוליטי והכלכלי באיים לרעה. עלייתם של מטעי הסוכר בברזיל, הולידו תחרות עם התוצרת הברזילאית. דבר זה גרם למשבר כלכלי מתמשך באזור, וזה הביא לעזיבתם של מתיישבים לבנים רבים ולמרידות עבדים חוזרות ונשנות. בשנת 1844 חיו באיים 185 לבנים בלבד, לעומת 7054 שחורים, 5514 מתוכם היו עבדים. באמצע המאה ה-16, היה בסאו טומה נמל פורטוגזי אשר שימש בעיקר לתדלוק ספינות הצי האימפריאליסטי.‏[1]

במהלך ראשית המאה ה-19, בעקבות התחרות הכושלת עם ברזיל בעניין שוק מטעי הסוכר, החלו תושבי האי להבין שאינם יוכלו להתחרות איתה ולהגיע להישגים כלכליים עליה. אט אט הם החלו לפתח תוצרות חקלאיות אחרות, קפה ובעיקר קקאו.‏[2][3] סאו טומה הפכה עד מהרה ליצואנית קקאו מובילה בתחום,‏[1] ובשנת 1908 הפכה לגדולה ביותר בעולם בנושא זה.‏[2] תוצרת זו מהווה גם בימינו את הבסיס הכלכלי של המדינה.‏[3] מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1822, עזבו הפורטוגזים את ברזיל, וקמהה שם האימפריה הברזילאית העצמאית. כך הפכה סאו טומה ליצואנית הכמעט בלעדית של סוכר לפורטוגל. שנים אלו, אמצע ושלהי המאה ה-19, היו שנים של פריחה כלכלית, אך רוב שדרות לא נהנו העם ממנה. עם הגידול החד בביקוש, החלו להעסיק במקום יותר ויותר עבדים. זאת, חרף העובדה שפורטוגל ביטלה באופן רשמי את העבדות באימפריה שלה באותה התקופה, בשנת 1876.‏[2] דבר זה הגיע עד כדי כך, שבשנת 1900, הודיעו יצרני השוקולד בבריטניה ובצרפת, על הפסקת רכישה של תוצרת החקלאית מהאי, לרבות קקאו.‏[3]

התקופה העצמאית (1950-היום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגזרים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנקאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחצבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Background Note ,Sao Tome and Principe, paragraph - history
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 History of Nations ,History of Sao Tome and Principe
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 אורן נהרי, אטלס אנציקלופדי של העולם, הוצאת מפה 2005, הערך 'סאו טומה ופרינסיפה', עמוד 167.