כלכלת שווייץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כלכלת שווייץ היא אחת הכלכלות היציבות בעולם. המדיניות המוניטרית ארוכת הטווח שלה והסודיות הבנקאית בה היא מתגאה הפכו אותה למדינה מועדפת למשקיעים, ויצרו כלכלה שנשענת במידה רבה על זרם קבוע של השקעות זרות.

משום גודלה הפיזי הקטן וכח העבודה בעל ההתמחות הגבוהה העומד לרשותה, תעשייה וסחר הם המפתח לכלכלת שווייץ. שווייץ השיגה את אחת מההכנסות הגבוהות ביותר לנפש בעולם, במקביל לשעורי אבטלה נמוכים ועם גירעון תקציבי נמוך.

בשנת 2008 כלכלת שווייץ היא הרביעית בגודלה בין ארצות מערב אירופה בעלות אוכלוסייה של מעל מיליון נפש במונחי תוצר לאומי גולמי לנפש (אחרי אירלנד, דנמרק ונורבגיה) ועשירית במונחי כח קניה לנפש.

על פי דוח מ-2014, שוויץ היא המדינה החדשנית בעולם.‏[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מהמהפכה התעשייתית בתחילת המאה ה-19 הסקטור האגררי בשווייץ הצטמצם בגודלו והסקטור התעשייתי החל לגדול החל ממחצית המאה ה-19.

בתחילת המאה ה-20 הסקטור התעשייתי הפך לדומיננטי ושווייץ הייתה למדינה העשירה באירופה בפער ניכר על פני המדינות האחרות. במהלך מלחמת העולם הראשונה היה משבר כלכלי בשווייץ. מאפיין בולט היה נסיגה בצריכת האנרגיה (שמרביתה הייתה פחם, עד שנות ה-40' של המאה ה-20). בתקופה זו הושת מס מלחמה. מכיוון שהיה קושי ביבוא מוצרים נעשה נסיון לחזק את כלכלת שווייץ הן בכוון של שדרוג רשת הרכבות בשווייץ שהפכה להיות הראשונה שמונעת על ידי חשמל במקום על ידי שריפת פחם בקטרים מונעי קיטור. בשנות ה-20' ניכר הגידול באנרגיה ששוב התמתן בשנות ה-30'.

בשנות ה-40', ובמיוחד במהלך מלחמת העולם השנייה נשכרה כלכלת שווייץ מהיצוא המוגבר ומאספקת נשק לגרמניה הנאצית. עם זאת שוב ניכרה ירידה בצריכת האנרגיה בשווייץ. התנהלות הבנקים ששיתפו פעולה עם הנאצים והיחסים המסחריים עם הרייך השלישי במהלך המלחמה זכו לביקורת חריפה עד כדי כך שתקופה קצרה לאחר המלחמה שווייץ הייתה מבודדת במישור הבינלאומי. לאחר סיום המלחמה התפתחה שוב כלכלת שווייץ במהירות, במידה רבה משום שכלל לא נפגעה במהלך המלחמה.

בשנות ה-50' התל"ג גדל בממוצע שנתי של 5% וצריכת האנרגיה הכפילה את עצמה. השימוש בפחם פחת משמעותית וגדל השימוש בתזקיקי נפט וגז. בעשור הזה גם בלט מעבר מכלכלה תעשייתית לכלכלת שירותים - תחום שגדל במהירות רבה יותר מהחקלאות והתעשייה.

בשנות ה-60' התל"ג גדל בממוצע שנתי של 4% וצריכת האנרגיה הכפילה שוב את עצמה. בסיום העשור מקור האנרגיה המרכזי של שווייץ היה הנפט.

בשנות ה-70' ניכרו שינויים בתל"ג משיא עלייה של 6.5% בשנת 1970 ועד ירידה של 7.5% בשנים 1975 ו-1976. שווייץ הפכה לתלויה מנפט שיובא מקרטל OPEC. משבר הנפט של 1973 גרם לצריכת האנרגיה בשווייץ להצטמצם בין השנים 1973 ועד 1977. בשנת 1974 נקטה שווייץ בצעדים חריפים כגון איסור שימוש ברכב פרטי בימי א' כתוצאה מההלם של משבר אספקת הנפט. משנת 1977 ואילך התל"ג שב לגדול אם כי משבר האנרגיה של שנת 1979 שוב הקטין זמנית את צריכת האנרגיה בשווייץ.

בשנות ה-80' שווייץ הושפעה מהעלייה במחירי הנפט שתוצאתה הייתה נסיגה בצריכת האנרגיה בשווייץ עד שנת 1982 והצטמקות הכלכלה ב-1.3%. משנת 1983 ואילך הן התל"ג והן צריכת האנרגיה בשווייץ עלו.

בשנת ה-90' כלכלת שווייץ אופינה בגידול איטי - הקטן ביותר בכלכלות מערב אירופה. הכלכלה הושפעה ממיתון שנמשך שלוש שנים, משנת 1991 ועד 1993 כאשר הכלכלה הצטמקה ב-2%, ירדה צריכת האנרגיה והושפע היצוא. התל"ג גדל בשנים אלו ב-0.6% בלבד. לאחר שעור אבטלה נמוך מ-1% לפני 1990 גדל שעור האבטלה לשיא של כל הזמנים בשנת 1997 - 5.3%. השכר הריאלי קטן עקב האינפלציה. החל משנת 1997 השינויים בזרימת סכומי כספים ברחבי העולם התניעו מחדש את כלכלת שווייץ ובשנת 2000 התל"ג גדל ב-3.6% במונחים ריאליים.

כלכלת שווייץ הושפעה מהסיגה של תחילת שנות ה-2000, עקב היותה כרוכה בכלכלות של ארצות מערב אירופה וכלכלת ארצות הברית. לאחר התמוטטות שוק המניות כתוצאה מפיגוע 9/11 ירד קצב הגידול בכלכלת שווייץ מ-1.2% ל-0.4% בשנת 2002 ובשנת 2003 הצטמק התל"ג ב-0.2%. להחלשות הכלכלה הייתה השפעה ניכרת על שוק העבודה. חברות רבות הכריזו על פיטורים המוניים ושעור האבטלה עלה מ1.9% בחודש יוני 2000 לשיא של 3.9% באוקטובר 2004 (הגם ששעור זה היה נמוך משמעותית מממוצע האבטלה בשוק האירופאי 8.9%). היצוא של סחורות ושירותים לשוק האירופאי ולארצות הברית קטן כתוצאה מהתיסוף הניכר בשוויו של הפרנק השווייצרי שגרם לעליית מחירי הסחורות המיוצאות ולשירותים. גם תנועת התיירים לשווייץ קטנה.

בחודש נובמבר 2002 העיתון הכלכלי CASH פרסם חמישה צעדים שעל הממשלה ועל הגורמים המרכזיים בכלכלה לנקוט כדי להאיץ את הכלכלה השווייצרית:

  • יש לעודד את הצריכה הפרטית על ידי העלאת משכורות משמעותית, ומתן הנחה למשפחות עם ילדים על בטוח הבריאות.
  • על הבנק המרכזי להחיות את ההשקעות על ידי הורדת שערי הריבית. על הגופים המוניטריים להעלות את מסגרות האשראי ללווים וכן להקצות קרקעות זולות לצורכי בנייה.
  • על הבנק המרכזי לפחת את המטבע, ובמיוחד לשנות את היחס בין הפרנק השווייצרי לאירו.
  • על הממשלה לסייע לתוכנית על ידי תקציב גרעוני. הוצאות הממשלה צריכות לגדול בתחום התשתיות ובתחום החינוך. יש להפחית מיסים כדי לעודד את הצריכה הפרטית.
  • יש להגמיש את שוק העבודה ובמקרה של ביקושים נמוכים לעבודה להימנע מפטורים.

צעדים אלו יושמו בהלחה במקביל למדיניות הממשלה שכונתה "הקסגון הפלא" שכלל תעסוקה מלאה, שויון סוציאלי, צמיחת הכלכלה, איכות סביבה גבוהה, מאזן חיובי בסחר הבינלאומי ויציבות מחירים. החל ממחצית 2003 שיעור הגידול השנתי עמד על ממוצע של 3% (בשנים 2004-2005 צמיחה של 2.5%, בשנים 2006-2007 צמיחה של 3.4% ו-3.3% בהתאמה).


הטבלה נקובה במיליוני פרנקים שווייצרים (נתוני קרן המטבע הבינלאומית)

שנה

תוצר לאומי גולמי

שער חליפין של הדולר

1980 184,081 1.67
1985 244,421 2.43
1990 330,925 1.38
1995 373,599 1.18
2000 422,063 1.68
2005 463,139 1.24
2006 487,041 1.25
2007 512,142 1.2

תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שווייץ, למרות היותה מדינה דלה באוצרות טבע, הצליחה להשתלב בצורה טובה מאוד בתחום התעשייה והכלכלה בזכות שלושה יתרונות. יתרונות אלה הקנו לשווייץ את מעמדה התעשייתי הנראה לעינינו כיום, ואלה הם:

  1. כוח מים ללא הגבלה.
  2. פועלים בעלי מקצוע.
  3. שליטה על מעברות ההרים - שהיו חשובים לחלק גדול מסחרה של אירופה.

חסרונה הגדול של שווייץ הוא היעדר דלק ופחם, אך חיסרון זה הפך ליתרון, שכן בלעדי דלק לתעשייה הכבדה נחסכו משווייץ כל "בתי החרושת השטניים" של גליל מידלנדס העשן של אנגליה או של פיטסבורג שבאמריקה, שהיו מקללותיה העיקריות של המהפכה התעשייתית.

תחת זאת התמחו השווייצים במוצרי-מותרות המצריכים מיזער של דלק או חומרים ומירב של כישורים, כגון שעונים ותכשיטים, מכונות מדויקות, משי ותחרה, תרופות ומזונות מעודנים. 95% מן העלות של השעון השווייצי המפורסם, לדוגמה, הם עבודה מקצועית, ורק 5% מספיקים לחומרים.

האתגר של שווייץ לענקי התעשייה כמו ארצות הברית, יפן וגרמניה, הוא גורם האיכות. שמות כמו רולקס, אומגה, פיאג'ט וארליקון ידועים בעולם כולו.

יצירת המופת השווייצרית הגדולה ביותר היא המשק עצמו, הרגיש באיזונו והמדייק בתפקודו כמו שעון שווייצי משובח. החקלאות נדחקת לקרן זווית, עד שכיום, בניגוד לכרזות התיירות שעודן מבטיחות פרות יפות תואר וחולבות חינניות, פחות מ-12% מאוכלוסיית שווייץ יושבת על הקרקע, ובצד בלגיה ואנגליה, שווייץ היא אחת הארצות המתועשות ביותר באירופה.

שווייץ, הארץ הדלה באוצרות טבע, הכפילה את אוכלוסייתה במאה השנים האחרונות מבלי להרחיב כלל את שטחה, וסיפקה לתושביה את אחת מרמות החיים הגבוהות ביותר ואת אחד המטבעות היציבים ביותר בעולם.

התעשייה הגדולה הראשונה של שווייץ, הייתה הטקסטיל. בימי הביניים הייתה ציריך מרכז של ייצור משי. סט. גלן נודעה בתחרה, ואפנצל (Appenzell) במעשי ריקמה. בשנת 1895 היו כמעט 43% מכלל פועלי התעשייה של שווייץ מייצרים טקסטילים. במאה העשרים ירד הענף לשליש ממה שהיה במאות הקודמות. צרכיה של תעשיית הטקסטיל בעת ההסגר שהטיל נפוליאון על אנגליה, שהייתה היצרנית הראשית של מכונות טקסטיל, הם שדירבנו את התעשייה ההנדסית של שווייץ.

כיום, 35% מן הייצוא של שווייץ הם מכונות וציוד חשמלי. מנועי דיזל שווייציים מניעים אוניות החותרות באוקיינוסים ואת הקטרים במסילות הברזל באנגליה, צרפת, ספרד ויפן. משאיות שווייציות מעפילות בנתיבי האנדים התלולים, וגנרטורים שווייצים מייצרים כוח חשמלי בהודו וביוגוסלביה.

בתי החרושת השווייציים מייצרים גם כלי נשק. נוסף לכך שסיפקו נשק לצבא שלהם, ייצרו השווייצים תותחים, תחמושת וציוד לצוללות לכמה מהצדדים הלוחמים הראשיים במלחמת העולם השנייה. כיום יצרנים שווייציים מוכרים מוקשים, טילים ושאר פריטי ציוד צבאי לארצות נאט"ו, בעיקר באמצעות חברות אחיות בהולנד ואנגליה.

ההנדסה שינתה את תעשיית השעונים, מתעשייה ביתית כפי שהייתה בעבר, לעסק גדול, מפותח ומתוחכם פי כמה. כיום תעשיית השעונים היא ענף הייצוא השלישי בגודלו, והמפורסם ביותר בשווייץ. 2700 בתי חרושת פזורים על פני הרי היורה מז'נבה ועד שאפהאוזן (Schaffhausen), ולמעלה מ-75% מהם עסוקים בייצור חלקים כמו מחוגים, קפיצים וקופסאות, ו-500 בייצור שעונים שלמים. הודות לתפוקה שנתית בת קרוב ל-45,000,000 שעונים, שווייץ היא יצרנית השעונים הגדולה שבעולם. 97% מן השעונים האלה מיוצאים, רובם לארצות הברית, גרמניה ולהונג קונג.

תעשיות המזון והשוקולד של שווייץ קשורות לכימיה. מפעל כימי שווייצי, ואנדר (Wander AG), מפיץ את האובאלטין (Ovaltine) שלו ברחבי העולם כולו. תעשיית השוקולד הותאמה על ידי השווייצים לייצור במכונה, וכיום יש בשווייץ 36 מפעלי שוקולד. השוקולד השווייצי התפרסם בעולם כולו בזכות איכותו הגבוהה.

ממשלת שווייץ חולשת על קווי התחבורה, מפעילה בנק לאומי, ומסדירה את יצור הנשק, אבק השריפה והמשקאות החריפים. אולם פרט לכך, נמצא כמעט הכול בבעלות פרטית. שווייץ היא מדינה קפיטליסטית.

כל אחת מ-30 הערים העיקריות היא תעשייתית. ישנם 55 מפעלים המעבידים למעלה מ-1,000 איש כל אחד, אך רוב בתי החרושת קטנים ומעסיקים פחות מ-50 פועלים.

למרות שהצצה בסיכומי היבוא-יצוא מעידה על כך שהמשק בשווייץ שרוי בצרה קשה (מאז 1953 המאזן המסחרי של שווייץ שלילי תמיד. בשנת 1968, למשל, הסתכם היבוא של שווייץ ב-3,500 מיליון ליש"ט והיצוא הגיע ל-3,125 מיליון ליש"ט בלבד) - מספרי היבוא והיצוא כשלעצמם לא ממצים את התמונה כולה. המשק השווייצרי מתאזן פחות או יותר על ידי "יצוא סתמי" - מקורות הכנסה שאי אפשר ליחסם לתנועת הסחורות, אלא באים, בדרך שווייצרית אופיינית - משירותים. בראש ענפי היצוא הסמוי עומד ענף התיירות, המעסיק כמעט 4% מכלל האוכלוסייה הפעילה בארץ. מקורות הכנסה נוספים הם הבנקאות, הביטוח וההובלה.

בנקאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בנקאות בשווייץ

עם גידול התעשייה והמסחר בשווייץ, בשלהי המאה ה-19 פרחה גם מערכת הבנקאות בארץ.

כיום, בשווייץ למעלה מ-500 בנקים ולהם בסך הכול כ-4,000 משרדים ופחות או יותר - סניף אחד לכל 1,400 נפש.

בנקים אלה כוללים את הבנק הלאומי השווייצי, חמישה בנקים מסחריים גדולים, 28 בנקים קאנטונאליים בבעלות ממלכתית, וכ-57 בנקים פרטיים בבעלות משפחתית. מספר חשבונות החיסכון לבדו עולה על מספר תושביה של שווייץ. העובדה שאלה הם הבנקים הבטוחים ביותר העולם הודגמה באורח דרמטי בשנת 1962 כאשר הסדירו הבנק הלאומי השווייצי והבנק לסילוקים בינלאומיים המרת פרנקים בסך 200 מיליון דולר עם הבנק הפדרלי של ניו יורק לחיזוק הדולר האמריקני. במשך אותה השנה ניתנו מיליוני פרנקים בהלוואה לממשלת דנמרק ולבנקים וחברות בארצות הברית, אנגליה וגרמניה.

קסמם וסוד הצלחתם של הבנקים בשווייץ היה ביטחונו וסודיותו של המפקיד. אדם המפקיד בבנק שווייצי יכול להתנות תנאי שיהיה החשבון שלו לפי מספר ושהמספר יהיה ידוע רק לו ולקומץ פקידי בנק בכירים. בגלל סודיות הבנקים בשווייץ אין איש יודע בדיוק את שווים של הדיבידנדים והריבית שמכניסים הבנקים השווייצרים מחו"ל לשווייץ בכל שנה, אבל הסכום מגיע למיליוני ליש"ט. חשוב פחות מן הבנקאות בין סעיפי הייצוא הסמוי, ואף על פי כן מכניס רווחים ביותר, הוא התחום המקורב של הביטוח, המכניס מידי שנה למעלה מ-œ260,000,000 בפרמיות חוץ ומניב רווחים נטו, לאחר כיסויי ההפסדים, בסך קרוב ל-.œ9,000,000

הביטוח הוא מומחיות שווייצית גרמנית.על הביטוח השווייצי, המבוסס על חישוב פרגמטי של הסתברויות, אפשר לומר שנולד מן המתמטיקה השווייצית. הואיל והשווייצרים מרבים לחשוב על ביטוח, אין השווייצי מסתפק בפוליסה אחת של ביטוח חיים, והוא משלם בממוצע כחמישים פרמיות שנתיות של ביטוח חיים.

חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שווייץ מגינה בצורה חזקה על החקלאות, וזאת באמצעות מכסים גבוהים וסובסידיות גבוהות לתוצר המקומי, אשר מספק כ-65% מהמזון שנצרך במדינה. על פי נתוני ה-OECD שווייץ מסבסדת יותר מ-70% מהתוצרת החקלאית ביחס לסבסוד של כ-35% ביתר מדינות השוק האירופי. בשנת 2007 גובה הסובסידיות בסוויץ היה למעלה מ-14 מיליארד פר"ש.

מטרת הסובסידיות היא לעודד את התוצר המקומי, אך לא להקטין את עלות הייצור, ואין ערובה שהייצור המוגבר אכן נצרך בשווייץ; חלקו מיוצא ואת הרווחים גורפים החקלאים. קרוב ל-100% מתפוחי האדמה, בשר חזיר, עגלים ובקר ומרבית מוצרי החלב מיוצרים בשווייץ. מחירי המוצרים לא מופחתים משום שהמכסים מעלים את מחירי המזון המיובא ועל היצרנים המקומיים להיות יותר זולים מהמחירים המוגבהים הללו, התושבים משלמים יותר מאשר בארצות הסמוכות וידועה התופעה של שווייצרים שגרים באזורי הגבול עם צרפת, איטליה או גרמניה אשר נוסעים לחנויות בארצות אלו לצורך הצטידות במזון זול יותר.

מדיניות הגנה זו על החקלאות מביאה גם לעלית מחירי הדירות ושכירות הדירות, משום ששטח רב שהיה עשוי להיות מנוצל לצורכי בניה נשאר בידי החוות אשר ממשיכות בייצור החקלאי.

חלקן של החקלאות ושל היערנות בכלל ההכנסה הלאומית של שווייץ, הוא 6% בקירוב. 28% בלבד מכלל שטחה של שווייץ טובים לניצול חקלאי ויערני אינטנסיבי.

משק המרעה שבאלפים הולך ומתמחה בגידול מקנה צעיר. משזה גדל, מוכרים אותו אל הארץ התיכונה ואל מרחב הדום האלפים לצורך ייצור החלב. את השילוב של גידול מקנה עם הפלחה מוצאים בעיקר בארץ התיכונה. המיתון שחל בעיבוד הפלחה תוך העדפת משק העשבים הפשוט יותר, הואט למן שנות ה-60. ענבים ופירות מגדלים בעיקר בנופי העמקים הדרומיים, ואילו ירקות - באזורי מבואות הערים.

מ-4,500 הקמ"ר של שטח חקלאי מפיקים בשווייץ חיטה, שיפון, שעורה, שיבולת שועל ותפוחי אדמה, אולם היבול אינו מספיק לצורכי הארץ. חלק גדול של שטחי העיבוד הוקצה לגידול חציר ומספוא להזנת בהמות הבית. 1,650,000 ראשי בקר, מהם 900,000 פרות חולבות, מהווים אחת מאבני הפינה של כלכלת שווייץ. גידול הבקר נועד בארץ זו בעיקר לייצור חלב. את החלב מעבדים בתהליכי תעשייה שונים, ולמוצרי החלב של שווייץ יצאו מוניטין בכל העולם.

יערותיה של שווייץ מספקים רק במקצת את תצרוכתה בעצים. השלטונות מקפידים שלא יכרתו יותר עצים ממספר העצים השבים וצומחים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]