כלל אלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בזואולוגיה, כלל אלן הוא כלל הקושר בין גודל גפיים ואיברי גוף בולטים (כמו זנב ואוזניים) של בעלי חיים אנדותרמיים (בעלי "דם חם") לבין טמפרטורת הסביבה הממוצעת. אצל בעלי חיים דומים החיים במקומות קרים יהיו איברים אלו קטנים יחסית לגודלם אצל אלו החיים במקומות חמים.

הכלל קרוי על שמו של ג'ואל אלן.

הכלל מתבסס על העובדה שקצב איבוד החום רב יותר ככל ששטח הגוף גדול יותר ולהיפך. לדוגמה:

  • לפנק המצוי באזורי מדבריות חמים יש זוג אוזניים הגדולות מאוד יחסית לגופו הזעיר וזאת כדי שיוכל לצנן את גופו ביעילות ו"לסלק" את החום מגופו בזריזות כדי לשרוד כשטמפרטורת הסביבה בה הוא חי גבוהה. לעומת זאת, לדוב הקוטב יש אוזניים זעירות יחסית לגופו העצום ובאמצעותם הוא שומר על חום גופו כדי לשרוד באזורים הקרים בהם הוא חי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]