כל דעביד רחמנא לטב עביד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא - לְטַב עָבִיד (נפוצה גם הגרסה "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" וכן "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד"‏[1]) הוא ביטוי ארמי שמשמעו: "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה הוא עושה זאת" (מילולית: "כל שעושה הרחמן לטובה עושה"). ביטוי זה מתאר אמונה אבסולוטית בכל מעשיו של הקב"ה שהם נועדו לטוב, וכן מתאר ביטוי זה ביטחון מלא בכל הנקרה בדרכו של האדם.

מקור הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של הביטוי הוא בתלמוד[2], שם מובא סיפור על ר' עקיבא שכאשר הלך בדרך והגיע לעיר אחת ותושביה סירבו לארחו, אמר לעצמו: "כל מה שעושה הקב"ה לאדם - זה לטובתו"; הלך ר' עקיבא ונשכב לישון בשדות. היו עמו תרנגולת (להעיר אותו מהשינה), וחמור (לשאת משאות) ונר (כדי ללמוד בלילה). באה רוח וכיבתה את הנר, וחתול שאכלה את התרנגול, ואריה שטרף את החמור. ר' עקיבא הגיב בסיסמה "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה". באותו לילה באה פלוגה צבאית לעיר, פשטו עליה ושבו את בני העיר, ובכך הוברר לו שכל המקרים המצערים הללו - היו לטובתו.רש"י מוסיף ואומר ש"אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי".

Cquote2.svg

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא לא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא אתא זיקא כבייה לשרגא אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה?!

Cquote3.svg

בהתאם לדברי התלמוד, נפסק בשולחן ערוך: "לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד".[3] פסיקה זו עוררה את תמיהתם של הפרשנים, מהסיבה שספר השולחן ערוך עוסק יותר בענייני הלכה ופחות בענייני השקפה, רבים מהם ראו בכך את הנחיצות של השימוש באידיאה זו ביהדות עד כדי כך שהיה צריך לחרוג מהקו המנחה של ספרו כדי לכתוב זאת[דרוש מקור].

בימינו קיבל הביטוי שינויים נוספים:הכל לטובה או הכל דבש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הביטוי המקורי בתלמוד הוא ללא המילה "מה" או "מאי".
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס'
  3. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"ל, סעיף ה'