כל מקדש שביעי

כל מקדש שביעי
	כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי כָּרָאוּי לוֹ; כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְּלוֹ; שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד עַל פִּי פָעֳלוֹ; אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ; אוֹהֲבֵי ה' הַמְחַכִּים בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל; בְּיוֹם הַשַׁבָּת שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ כִּמְקַבְּלֵי מַתַּן נַחֲלִיאֵל; גַּם שְׂאוּ יְדֵיכֶם קוֹדֶשׁ וְאִמְרוּ לָאֵל; בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל; דוֹרְשֵׁי ה' זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ; הַמְאַחֲרִים לָצֵאת מִן הַשַּׁבָּת וּמְמַהֲרִים לָבֹא; וּשְׂמֵחִים לְשָׁמְרוֹ וּלְעָרֵב עֵרוּבוֹ; זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ; זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה בְּמִצְוַת שַׁבָּת גְּרוּסָה; חֲרוּתָה לְיוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּכַלָּה בֵּין רֵעוֹתֶיהָ מְשֻׁבָּצָה; טְהוֹרִים יִירָשׁוּהָ וִיקַדְּשׁוּהָ בְּמַאֲמַר כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; יוֹם קָדוֹשׁ הוּא מִבּוֹאוֹ וְעַד צֵאתוֹ; כָּל זֶרַע יַעֲקֹב יְכַבְּדוּהוּ כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ; לָנוּחַ בּוֹ וְלִשְׂמוֹחַ בְּתַעֲנוּג אָכוֹל וְשָׁתוֹ; כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ; מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם; נוֹטְרֵי לַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר לְהָקֵם; שַׂמְּחֵם בְּבִנְיַן שָׁלֵם בְּאוֹר פָּנֶיךָ תַּבְהִיקֵם; יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם; עֲזוֹר לַשּׁוֹבְתִים בַּשְּׁבִיעִי בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר עוֹלָמִים; פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה, סוֹעֲדִים בּוֹ לְבָרֵךְ שָׁלשׁ פְּעָמִים; צִדְקָתָם תַּצְהִיר כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים; ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַהֲבַת תָּמִים; (ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים); הבית אשר נשמט מן הפיוט קַדְּשֵׁם בְּמִצְוֹתֶיךָ וְטַהֲרֵם כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטוֹהַר; רוּחֲךָ תְּנִיחֵמוֹ כַּבְּהֵמָה תֵּרֵד בַּבִּקְעָה מִן הָהָר; שִׁבְטֵיהֶם תְּשַׁכְּנֵם בְּנַחֲלַת הַסַּהַר; כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנּוֹת עֲלֵי נָהָר

"כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי" הוא פיוט עתיק שחיבר פייטן בשם משה, כפי שנרמז באקרוסטיכון, ויש ששיערו כי הוא רבי משה בן קלונימוס^[2]. הפיוט נמצא כבר בכתב יד לונדון 655^[3], בתוך מחזור ויטרי של הרב שמחה בן שמואל מוויטרי מהמאה ה-12. במשך הדורות הוא הולחן בלחנים רבים. יהודי אשכנז נוהגים לשיר אותו בליל שבת.

בכל בית ארבעה חרוזים, כאשר בחרוז הרביעי משובץ פסוק. הפיוט נכתב באקרוסטיכון האל"ף בי"ת החל מהבית השנייה. המחבר חתם את שמו, משה, באקרוסטיכון במילים השניות בכל שורה מהבית הראשון.

תוכן הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט מכיל דברי שבח לכל שומרי שבת באשר הם, ומדגיש את שכרם הטוב על כך שהם שומרים את השבת. בפיוט מודגשים חוויות השבת, התקווה לגאולת ירושלים ולבניית בית המקדש בעתיד קרוב. השימוש במילה "אור" במשמעותה הרוחנית, כמו "באור פניך תבהיקם" או "צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים" מבטא תחושה של ראיית אור רוחני, וכמיהה לגאולה שעתידה לבוא, אשר שומרי השבת זוכים לטעום ממנה גם בהווה.

סיום הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב הסידורים הפיוט מסתיים בבבית המתחיל באות צ'. בעוד ההמשך חסר ובמקומו התווספה בשלב כלשהו השורה "ה' אלוהי ישראל תשועת עולמים" כדי לחתום את השיר.

לפי אגדה עממית, הבית האחרון נשמט מכיוון שהמחבר נפטר לפני שהספיק לכותבו, כך למשל כותב עגנון בסיפורו "לעבד נמכר יוסף": "שבחרוז זה יצאה נשמת הפייטן, ולא השלים כל סדר אלף בית שקבע בו פיוטו".

אמנם במחזור ויטרי מופיע סיום הפיוט במקומו, ומשלים את האקרוסטיכון האל"ף בי"ת:

קדשם במצוותיך וטהרם כעצם השמים לטוהר,
רוחך תניחמו כבהמה תרד בבקעה מן ההר,
שבטיהם תשכנם בנחלת הסהר,
כנחלים נטיו וכגנות עלי נהר.

במשך הדורות היו שהוסיפו בית נוסף לשיר החסר, כך למשל רבה של בוטשאטש האדמו"ר רבי אברהם דוד וואהרמן (ה'תקל"א - ה'תר"א, השלים הפייט בנוסח זו:

קרבינו לעבודתך בטוב ובנעימים.
רחם עלינו ברוב רחמים.
שמרנו מידי כל הקמים.
תשמחנו בבנוי כמו רמים.

הנוסח הופיע לראשונה בדפוס בשנת ה'תרנ"ב ((1892)) ^[4], ושנית בשנת ה'תר"ע (1910) בפיעטרקוב בלי לציין את המקור^[5].

הגרסה הזאת מופיעה בהלחנה של הטריו "Schwebel, Scharf, and Levine".

סיום נוסף הוסיף האדמו"ר רבי אברהם אבא מפיטסבורג: "קדושים ישראל מאז ולעולמים, רצים למגדלך ובשמך נשגבים, שבתות קדשך מייחדים ומענגים ובך נדבקים, תיקון השלם ישיגו בחיינו בחסד וברחמים ובקרב הימים".

לחנים וביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל מקדש - מקהלת הילדים החסידית יונגערליך באלבום יונגערליך 2^[6]
אוהבי ה' - לחן של חיים בנט וביצוע של שלמה כהן ומקהלת רננו חסידים באלבום אוהבי ה'. ביצוע נוסף לשיר באלבום א שבת טיש.
שמחם בבנין שלם - לחן של אלי שרף, בביצוע על ידי הטריו "Schwebel, Scharf, and Levine". הלחן הזו משמשת בהשלמת הגרסה הנ"ל "רחם עלינו ברוב רחמים".