כניסת שבת
כניסת שבת הוא פרק זמן שלפני רדת החשיכה ביום שישי, שבו מתחילה השבת.
כניסת השבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
על-פי ההלכה המעבר בין יום ליום מתרחש סביב שקיעת השמש, ועל כן זמן תחילת השבת וסיומה אינם קבועים אלא משתנים לפי אורך היום במהלך השנה. בקיץ, כאשר הימים ארוכים, נכנסת השבת מאוחר יותר, ובחורף כשהימים קצרים השבת נכנסת בשעה מוקדמת יותר.
כיוון שהזמן שבין שקיעת השמש לבין צאת הכוכבים (בין השמשות) נחשב לזמן מסופק, והיות והשבת היא מצווה מהתורה, שני זמני בין השמשות, בתחילת השבת ובסיומה נחשבים כחלק מהשבת, ועל כן השבת נמשכת כ־25 שעות; החל משקיעת השמש ביום שישי, וכלה בצאת הכוכבים למחרת.
ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים בנוגע לזמנה של השקיעה ההלכתית. הדעה המקובלת כיום היא שזמנה הוא כשהשמש נעלמת בפועל מהאופק. אולם לדעת רבנו תם השקיעה ההלכתית אינה השקיעה הנראית לעיניים אלא נקודת זמן 58 דקות בערך לאחר מכן (המכונה לשיטתו "סוף השקיעה"), וישנם (בעיקר חסידי סאטמר וצאנז)[דרוש מקור] הנוהגים כשיטתו. רבים יותר מחמירים כשיטתו בצאת השבת, אך בכניסת השבת נוהגים להקדים כפי הדעה המקובלת.
כניסת השבת ויציאתה תלויות במיקום על פני כדור הארץ, ועל כך אמר רבי יוסי: "יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי", ומפרש רש"י: "ממכניסי שבת בטבריא - מפני שהיא עמוקה ומחשכת מבעוד יום וסבורין שחשכה, וממוציאי שבת בצפורי שיושבת בראש ההר ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול ומאחרין לצאת".[1]
תוספת שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תוספת שבת
בנוסף לכך, על פי חז"ל ישנה מצווה להוסיף לזמנה של השבת מיום שישי ומיום ראשון, מצווה הנקראת תוספת שבת. רוב הפוסקים פוסקים להלכה את דין תוספת שבת, וכך נוהגים להלכה כיום. עם זאת, הרמב"ם פסק את דין התוספת רק לגבי יום הכיפורים ולא לגבי שבת. אורכה של תוספת הזמן לפני שקיעת השמש ביום שישי משתנה מקהילה יהודית אחת לאחרת לפי מסורות מקומיות. בישראל נהוגה בדרך כלל תוספת של 20 דקות, כאשר בחיפה נוהגת תוספת של 30 דקות ובירושלים נוהגת תוספת שבת של 40 דקות קודם לשקיעת החמה.
גם במוצאי שבת נהוג להמתין לאחר צאת הכוכבים דקות אחדות, כדי להראות שהשבת חביבה על שומריה, ולכן הם אינם 'מוציאים' אותה (כלומר עורכים הבדלה) מיד כשהדבר ניתן הלכתית, אלא מאוחר יותר. בחצרות חסידיות נוהגים להאריך את השבת עוד יותר, ויש העורכים את ההבדלה שעות לאחר זמן צאת השבת.
פעולות לקראת כניסת השבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגירת בתי עסקים במרכזי מגורים יהודיים בשבת היא חוק במדינת ישראל, ונהוג שכבר כמה שעות לפני כניסת שבת נסגרים בתי העסקים. בריכוזי מגורים חרדיים נסגרים בתי העסק כבר בשעות הצהריים המוקדמות בעוד שבערים אחרות ימשיכו העסקים לפעול בזמנים אלו. בנוסף לכך מקפידים בריכוזי מגורים חרדיים שטרם כניסת השבת סוגרים את הדרכים למכוניות.
עיתוני ישראל הפונים לקוראים יהודים מציינים בגיליון יום שישי את שם פרשת השבוע וזמני כניסת השבת ויציאתה. בעיתונים לציבור הדתי והחרדי מתפרסמים גם זמני צאת השבת לפי שיטת רבנו תם.
טרם כניסת השבת נהוג לערוך פעולות הכנה לקראת שבת ובדרך כלל אלו הן פעולות ומלאכות שאסור לעשותן בשבת. כיוון שעון שבת בבתים של יהודים דתיים ומוסדות תורניים נעשה טרם כניסת השבת כך שבשבת עצמה יפעלו השעונים וישלטו על מערכת החשמל.
ישנם הנוהגים בבתיהם לנתק את המתג המפעיל תאורה בזמן פתיחת דלת המקרר דבר שנחשב להדלקת אור בשבת (מעשה שנחשב לחילול שבת). נהוג להתקלח ולטבול במקווה כדי להתנקות לקראת שבת. החרדים והחסידים אשר טבלו בשעות הצהריים במקווה נוהגים מאז ועד צאת השבת ללבוש את בגדי השבת הנהוגים בפלגיהם ובחצרותיהם. וכך ניתן לראות בריכוזי מגורים חרדיים חרדים חבושים בשטריימל טרם כניסת שבת.
במטלות הבית אמורים לכוון את מחם המים למחם הפועל לפי צורכי שבת. אצל אנשים דתיים שאינם מחזיקים בביתם שעון שבת נוהגים להדליק את התאורה הביתית טרם שבת ולכבות אותה לאחר צאת השבת. מבין מטלות הבישול נוהגים להפעיל את פלטת השבת כך שמאכלי השבת ישמרו על חומם עד להגשתם בסעודות השבת. את הבישולים לכבוד שבת מבשלים טרם שבת שכן בישול הוא מלאכה אסורה בשבת.
עם כניסת זמן תוספת שבת נוהגים להדליק נרות שבת. בריכוזי מגורים דתיים מופעלים צופרים המודיעים על כניסת השבת. ישנם ריכוזים בהם מושמעת מוזיקה חסידית או קריאות וברכות ברמקולים במקום השמעת צפירה.