כנסייה עגולה

כנסייה עגולה היא מבנה מיוחד של כנסייה שהחלל המרכזי שלה מתוכנן באופן מעגלי. כנסיות עגולות נמצאות בעיקר בשוודיה ודנמרק (בעיקר באי בורנהולם) והיו מבני כנסייה פופולריים בסקנדינביה במאה ה-11 וראשית המאה ה-12.

יש להבדיל בין כנסיות עגולות למבני כנסייה עגולים במגדלים, וכן כנסיות בצורת מתומנים ומצולעים, שהן אינן עגולות לחלוטין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שקדמה לראשית הנצרות, נבנו מבנים עגולים בקבריהם של שליטים. באיטליה נבנו מספר כנסיות בפטיסטיות עגולות על ידי השליט או הבישוף לאחר שהאזור הוכרז כנוצרי. כנסיית הקבר בירושלים היא אחת מהכנסיות העגולות הראשונות, והיא נבנתה מעל לקברו של ישו. כך קרה גם במצודת פראג, בה נבנתה רוטונדה בקתדרלת ויטוס הקדוש שנוסדה במיקום בו מוצגת זרועו של ויטוס הקדוש. בהמשך נבנו כנסיות עגולות גם בקהילות ברפובליקה הצ'כית, בפולין ובמדינות הסלאביות.

כנסיית הקבר היוותה השראה לכנסיות רבות, היות שמסעות הצלב הובילו צלבנים וטמפלרים רבים שלקחו איתם לאירופה רעיונות ותוכניות לבניית כנסיות חדשות. דוגמאות לכנסיות עגולות נבנו בקיימברידג' ובלונדון, בהם כנסיית טמפל.

כנסיות עגולות באתיופיה קיימות מהמאה ה-16. מבחוץ הן נראות כמו בקתות עגולות, אך מבפנים מחולקות לשלושה חלקים. בראשון - רצפה מכוסה בשטיחים, עם כיסאות עבור הזקנים והילדים. בשני - רצפה מכוסה בשטיחים אליה רק אנשי הדת של הכנסייה האתיופית האורתודוקסית רשאים להיכנס. ובשלישי נמצא התבות או ארון הברית והוא אזור מלבני שמתייחסים אליו כקודש הקודשים ובו הקירות מכוסים בקישוטים ובתמונות של קדושים.