כנסיית גבירתנו של ארון הברית

כנסיית גבירתנו של ארון הברית
Notre-Dame de l'Arche d'Alliance
מידע כללי
סוג	כנסייה
כתובת	נוטרדאם 1, אבו גוש, ישראל
מיקום	אבו גוש
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – 20 באוגוסט 1924
תאריך פתיחה רשמי	20 באוגוסט 1924
מידות
קומות	2
קואורדינטות	31°48′27″N 35°06′11″E / 31.807444444444°N 35.103138888889°E
	האתר הרשמי
	(למפת הרי ירושלים רגילה) כנסיית גבירתנו של ארון הברית

כנסיית גבירתנו של ארון הברית (בצרפתית: Notre-Dame de l'Arche d'Alliance) היא כנסייה השוכנת בקצהו הצפון-מערבי של הכפר אבו גוש, והידועה בעיקר בשל פסל נישא על גגה של המדונה והילד הניצבים על ארון הברית. הכנסייה ניצבת בגובה של 756 מטר מעל פני הים, על פסגתו של תל קריית יערים, המכונה בערבית בשם "דיר אל-אזהאר", והיא צופה לכל סביבותיה. במתחם המקיף את כל שטח פסגתו של התל, שוכן גם מנזר נשים של מסדר הנזירות הצרפתי "מסדר האחיות סנט ג'וזף של ההתגלות" (St. Joseph de l'Apparition), והמבנים מוקפים בגן ובחורשת עצים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה הביזנטית בתל קריית יערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום זוהה החל בתקופה הביזנטית עם קריית יערים העתיקה, אליה הובא ארון הברית, מבית שמש, לאחר ששוחרר משבי הפלשתים:

וַיִּשְׁלְחוּ, מַלְאָכִים, אֶל-יוֹשְׁבֵי קִרְיַת-יְעָרִים, לֵאמֹר: הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת-אֲרוֹן ה'--רְדוּ, הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם; וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים, וַיַּעֲלוּ אֶת-אֲרוֹן ה', וַיָּבִאוּ אֹתוֹ, אֶל-בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה; וְאֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ, לִשְׁמֹר אֶת-אֲרוֹן ה'; וַיְהִי, מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים, וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה; וַיִּנָּהוּ כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי ה'"

— ספר שמואל א', פרק ו', פסוק כ"א - פרק ז', פסוק ב'

סיפור זה קידש את המקום לנוצרים, ובתקופה הביזנטית הוקמה כנסייה על התל, אולם היא נהרסה בעת כיבוש הארץ בידי הפרסים בשנת 614. באמצע המאה ה-7 הוקמה הכנסייה מחדש, אך היא הייתה קטנה וצנועה מקודמתה. היא נהרסה באופן סופי בראשית המאה ה-11 וקיומה נשכח.

ב-1141 עבר השטח עליו שוכן כיום הכפר אבו גוש לידי ההוספיטלרים, ואלה הקימו כנסייה אחרת, כ-400 מטר ממזרח לכנסיית גבירתנו של ארון הברית. כנסייה זו הידועה כיום ככנסייה הצלבנית במנזר הבנדיקטיני באבו גוש, הייתה בשימוש עד 1187, ושוב מסוף המאה ה-14 עת הוקם בה המנזר. שרידים ראשונים של הכנסייה הביזנטית על תל גבעת יערים התגלו במאה ה-19, והכומר וחוקר המקרא האמריקאי, אדוארד רובינסון, חידש את המסורת לפיה התל מזוהה עם קריית יערים המקראית. הוויכוחים אודות הסוגיה נמשכו עד שהתגלו שרידים נוספים בתחילת המאה ה-20, ומאז קיימת הסכמה כי התל הוא ככל הנראה היישוב המקראי.

המנזר והכנסייה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה המודרנית הניצבת כיום על התל הוקמה על ידי האחות ז'וזפין רומב, חברת מסדר האחיות "יוסף הקדוש של ההתגלות". ז'וזפין רומב נולדה בשנת 1850 והגיעה לארץ ישראל בשנת 1869. היא התוודעה למשמעותו ההיסטורית של התל, בו נותרו שרידי מבנים עתיקים והוא כונה בפי תושבי הסביבה בכינוי "ג'בל מוקדס", היינו "ההר הקדוש". בשנת 1901 ביקרה האם הראשית העולמית של מסדר הנזירות בארץ, ולאחר שצפתה על הנוף מהתל, החליטה לרוכשו. היא הפקידה את המשימה בידיה של ז'וזפין. חלק מהשטח נרכש בשנת 1903 תמורת סכום של 20,732 פרנק צרפתי, יותר מפי ארבעה מהסכום שהוקצה לכך מלכתחילה, וסביב עובדה זו נרקמה מסורת בדבר נס שבמהלכו התרבו מטבעות הזהב. בשנת 1905 רכשה ז'וזפין את יתרת שטח הפסגה לאחר שאיכר מקומי חשף בה, בין היתר, שרידים של קיר חצי מעגלי ופסיפס. ב-17 במאי 1911 קידש הפטריארך של ירושלים את אבן הפינה למנזר, והקמת מבני המנזר ובית ההבראה החלה. הקמת המנזר נשלמה תוך שנה, אך בית ההבראה הושלם רק בשנת 1935 בשל קשיי מימון. מלחמת העולם הראשונה שפרצה ב-1914 הביאה לגירוש כל הנתינים הצרפתים מארץ ישראל, ועבודות הבניה פסקו.

ז'וזפין שבה לארץ עם תום המלחמה והתמקדה בהקמת הכנסייה. ב-1919 היא הנהיגה תפילת מיסה שבועית על שרידי הכנסייה הביזנטית, וב-8 בינואר 1920 קודשה אבן הפינה למבנה החדש. הבנייה נמשכה כשלוש שנים ועלתה כמיליון פרנק שגויסו בצרפת מכספי תרומות. המבנה המודרני חופף לשרידי המבנה הביזנטי ההיסטורי, תוך שילוב קטעי פסיפס אותנטיים ברצפת הכנסייה ושילוב ממצאים עתיקים במבנה החדש. הכנסייה נחנכה ב-20 באוגוסט 1924 בידי הארכיבישוף של ירושלים, והוקדשה למרים, אם ישו הנמשלת בנצרות לארון הברית שנשא את ישוע המייצג את הברית החדשה. פסל המדונה והילד שעל גג המבנה נשלם והוצב במקומו בשנת 1931. הנזירה ז'וזפין נפטרה בשנת 1927 ונקברה תחילה בגן הכנסייה, אך לאחר מכן הועברו שרידיה אל החדר שמדרום לאפסיס.

במלחמת העצמאות שימש המנזר כבית חולים קדמי של חטיבת הראל, ואף הופעל בו חדר ניתוח, ללא מים וחשמל, בפיקודו של ד"ר יששכרי. מדי בוקר היו מגיעים פצועי והרוגי הקרבות מהלילה הקודם ולאחר מיון היו מטופלים ומנותחים.

עם השנים הפך בית ההבראה לאכסניה לעולי רגל. בכנסייה נערכים קונצרטים על בסיס קבוע.

מבנה הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסייה שתי קומות, והיא כוללת שלוש ספינות. הספינה האמצעית רחבה וגבוהה במידה ניכרת משתי הצדדיות. על הספינה המרכזית גג רעפים משופע, אך דבר זה אינו ניכר מתוככי המבנה שתקרתו ישרה ויוצרת עליית גג. גגות מעברי הצד משופעים ומצופים רעפים גם הם, ודבר זה נראה גם בתוככי חלל הכנסייה. בקירות הספינה המרכזית קבועים חלונות מעל לגגות מעברי הצד. בחזית הכנסייה המערבית אכסדרה מצופה באבן ירושלמית וקבועות בה חמש קשתות הנפרדות זו מזו באמצעות ארבעה עמודים. הקשת האמצעית גבוהה ורחבה מיתר הארבע, ומעליה כרכוב בצורת משולש. מעל לכרכוב שלושה חלונות שמשני צדדיהם חקוקה הכתובת "A LA VIERGE MARIE - ARCHE D'ALLIANCE" ("לבתולה מריה - ארון הברית"). בחזית קבועים עיטורים צבעוניים וצלב ניצב על הנקודה הגבוהה ביותר. החזית המזרחית עשויה מאפסיס גדול ומשני צדדיו שני חדרים צדדיים. מבחוץ חולש פסל המדונה והילד על החזית המזרחית. המדונה ניצבת על ארון הברית שבשני צידיו כרובים מכונפים הצופים דרומה וצפונה. הפסל משקיף לכיוון מזרח, לעבר מרכז הכפר אבו גוש ולעבר ירושלים, והוא נראה היטב מכל הסביבה. ראשה של הבתולה נוטה מעט כלפי מטה, לכיוון האדמה, "כמו כדי לשמוע את תחנוניה"^[1].

פנים הכנסייה מעוצב בפשטות. קירות המבנה צבועים בלבן, ובאפסיס הגדול קבוע צלב לטיני פשוט. הקומה השנייה של הספינה המרכזית נתמכת על יד שתי שורות עמודים בעלי כותרות קורינתיות, וביניהם קשתות. האור החודר לחלל המבנה דרך החלונות הסמוכים לתקרה, והקירות הלבנים, מדגישים את תקרת העץ המעוטרת בדמויות מלאכים. אלה לבושים בגלימות בגוון שנהב, והם סובבים דוגמאות של צלבים. הרקע לדמויות הוא כחול וביניהן קורות עץ בגוון ורוד. תקרות מעברי הצד משופעות והן מעוטרות במוטיבים מעולם הצומח. בקצה המזרחי של מעברי הצד, משני צדדי האפסיס, קבועים מזבחות, וברצפה שמתחתיהם שולבו פסיפסים מהכנסייה הביזנטית המקורית. מעבר למזבחות אלו נבנו שני חדרים צדדיים - ברצפת החדר הדרומי (מימין לאפסיס) מספר קברים, ובהם גם קברה של ז'וזפין רומב. החדר הצפוני (משמאל לאפסיס) משמש כמחסן. אבן הפינה של הכנסייה משולבת בעמוד הדרומי של האפסיס, וברצפת האפסיס עצמו שולבה אבן ששכנה בקדמת הבימה של הכנסייה הביזנטית ההיסטורית. בקיר המערבי שולבה אבן באורך של שמונה מטרים מהכנסייה הביזנטית ואשר הונחה מעל משקוף הכניסה. משמאל לכניסה ניצב פסלון מכונף של דוד המלך, כשהוא לבוש בשריון ואוחז בדגל ובחרב. הסיבה למיקומו של הפסל בכנסייה היא בכך שדוד המלך היה זה שהביא את ארון הברית מקרית יערים לירושלים:

" וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מִבַּעֲלֵי, יְהוּדָה--לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם, אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר-נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, עָלָיו. וַיַּרְכִּבוּ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אֶל-עֲגָלָה חֲדָשָׁה, וַיִּשָּׂאֻהוּ, מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה"

— שמואל ב', פרק ו' 2-3

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל המדונה והילד ומאחוריו מתחם הכנסייה
האפסיס בקצה הספינה המרכזית. אור חודר מהחלונות הדרומיים (מימין), ומאיר את תקרת המבנה המעוטרת
מבט אל חלל המבנה ואל שורות העמודים התומכים בקומה השנייה של הספינה המרכזית
תקריב של תקרת המבנה ועיטורי המלאכים שעליה
העיטורים על תקרתו של מעבר הצד הדרומי
תקרת האכסדרה בכניסה למבנה
הקברים בחדר שמדרום לאפסיס
שרידי פסיפסים ביזנטיים על הרצפה סמוך למזבח הצפוני
מיסת פסחא בכנסייה (2011)
שלט בכנסייה: "כאן נחה האחות ז'וזפין רומב; ראשונת נזירות מסדר יוסף הקדוש של ההתגלות; באה להתגורר במקום זה, גבעת קריית יערים, בשנת 1901
מבט על אחד ממבני הכנסייה מבחוץ
מבנה כנסיית גבירתנו של ארון הברית 2024