כנסיית הלחם והדגים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Tabgha map hebrew.png
חצר הכנסייה המודרנית ובה עץ הזית ובריכת הדגים. בתמונה נראית מזרקת שבעת הדגים המספקת מים לבריכה
חלל הכנסייה
תרשים הכנסייה הראשונה והכנסייה השנייה והנוכחית באתר, כולל מיקומו הראשון והנוכחי של הסלע הקדוש

כנסיית הלחם והדגים שוכנת בעין שבע שבצפון-מערבה של הכנרת. הכנסייה מנציחה את נס הלחם והדגים, אשר לפי הברית החדשה חולל ישו במקום.

נס הלחם והדגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האמור בברית החדשה הצליח ישו להזין 5,000 איש, בחמש כיכרות לחם ושני דגים:

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה הַמָּקוֹם חָרֵב וְהַיּוֹם רַד מְאֹד׃ שַׁלַּח אוֹתָם וְיֵלְכוּ אֶל־הַחֲצֵרִים וְהַכְּפָרִים מִסָּבִיב לִקְנוֹת לָהֶם לָחֶם כִּי אֵין־לָהֶם מַה־שֶּׁיֹּאכֵלוּ׃ וַיַּעַן וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם תְּנוּ אַתֶּם לָהֶם לֶאֱכֹל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲנֵלֵךְ לִקְנוֹת לֶחֶם בְּמָאתַיִם דִּינָר לָתֵת לָהֶם לֶאֱכֹל׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כַּמָּה כִכְּרוֹת־לֶחֶם יֵשׁ לָכֶם לְכוּ וּרְאוּ וַיֵּדְעוּ וַיֹּאמְרוּ חָמֵשׁ וּשְׁנֵי דָגִים׃ וַיְצַו אוֹתָם לָשֶׁבֶת כֻּלָּם חֲבֻרָה חֲבֻרָה לְבַד עַל־יְרַק הַדֶּשֶׁא׃ וַיֵּשְׁבוּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת לְמֵאוֹת וְלַחֲמִשִּׁים׃ וַיִּקַּח אֶת־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת־שְׁנֵי הַדָּגִים וַיִּשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיְבָרֶךְ וַיִּפְרֹס אֶת־הַלֶּחֶם וַיִּתֵּן לְתַלְמִידָיו לָשׂוּם לִפְנֵיהֶם וְאֶת־שְׁנֵי הַדָּגִים חִלֵּק לְכֻלָּם׃ וַיֹּאכְלוּ כֻלָּם וַיִּשְׂבָּעוּ׃ וַיִּשְׂאוּ מִן־הַפְּתוֹתִים מְלוֹא סַלִּים שְׁנֵים עָשָׂר וְגַם מִן־הַדָּגִים׃ וְהָאֹכְלִים מִן־הַלֶּחֶם הָיוּ כַּחֲמֵשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ".

הבשורה על-פי מרקוס 6, 35-44

בתקופת הברית החדשה היה זה, ככל הנראה, אחד מאזורי הדיג השופעים ביותר בכנרת. הבקעה הייתה בלתי מיושבת והתאימה להתכנסות המאמינים הרבים שנהרו אחרי ישו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום המיוחס להתרחשות הנס נבנתה בשנת 350 לערך כנסייה ביזנטית שהנציחה אותו. הכנסייה הוקמה בסיועו של יוסף הקומס ("יוסף החבר"), יהודי אמיד מטבריה, והסלע שיוחס לפי המסורת למקום עריכת הנס ניצב במרכזה ושימש כמזבח. לכנסייה זו היה מעבר בודד שהסתיים באפסיס, ומיקומה הושפע מהדרך הראשית שעברה מצפון לה, ואשר הייתה סעיף של דרך הים.

אגריה, עולת-רגל נוצרית מתחילת התקופה הביזנטית מתארת את הכנסייה בכתביה:

"ושם ליד הים שדה עשב ובו חציר רב ועצי תמר רבים, ולידם שבעה המעיינות השופעים כל אחד ואחד מים לרוב. בשדה הזה השביע האדון את העם בחמישה ככרות לחם ובשני דגים. ואכן מן האבן שעליה הניח האדון את הלחם נעשה עתה מזבח, ומן האבן נוטלים הבאים שבבים לרפואה, ומועילה היא לרבים. ליד קירות הכנסייה עוברת הדרך הציבורית, ושם היה למתי השליח בית מכס."‏[1]

הכנסייה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה הורחבה בשנת 480 לערך ביוזמתו של מרטיריוס, אך למעשה הייתה זו כנסייה גדולה בהרבה שחולקה לשלושה מעברים, וכיוונה היה שונה. חלק מהסלע הועבר אל תחילת האפסיס של הכנסייה החדשה, ומשני צדדיו נבנו שני חדרים ששימשו כדיאקוניקון (חדר מלבושים) ופרותזיס. רצפת הכנסייה עוטרה בפסיפסים מרשימים, ואחד מהם, המראה זוג דגים וביניהם סל ובו ארבעה ככרות לחם[2], הפך לאחד מהסמלים הנפוצים של ארץ הקודש בעולם הנוצרי. פסיפסים נוספים בכנסייה מציגים נושאים מעולם הטבע. על רקע לבן מופיעים תיאורים של צומח, ציפורי מים ושל שני מבנים מבוצרים בכל אחד מפינותיו העליונות של הפסיפס. עוד מתאר הפסיפס מתקן נילומטר ששימש למדידת גובה מי הנילוס. הדימויים מבוצעים בדיוק נטוריאליסטי, אולם הם חסרים קנה מידה משותף. כתוצאה מכך גודלם של המבנים ושל בעלי החיים זהה, ללא התייחסות לעומק או לפרספקטיבה. נושאים אלה שואבים השראה מתיאורים של הנילוס ושל חגיגות הנילוס, אשר היו פופולריים בתקופה הרומית בארץ ישראל ובסביבתה, כנושא לרצפות פסיפס. לצד הכנסייה הוקם מנזר, אך הכנסייה נחרבה בידי הסאסאנים בתחילת המאה השביעית.

הכנסייה הנוכחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 נחשפו שרידי הכנסיות העתיקות, ובמקום הוקם מבנה ארעי. ב-1982 נבנתה הכנסייה הנוכחית המשחזרת את תוואי הכנסייה העתיקה, למעט מספר תוספות. הבונים הקפידו על הבחנה ברורה בין שרידי הכנסייה העתיקה לזו המודרנית - חלקם התחתון של הקירות העשוי בזלת, שייך למבנה העתיק; בעוד שהתוספות המודרניות נעשו באבן ירושלמית בהירה. הפסיפסים בשחור-לבן הם מהמאה ה-5, ואלה שנוספו במאה ה-20 עשויים מאבנים צבעוניות. חלל הכנסייה ריק יחסית לכנסייה קתולית. תקרת הכנסייה עשויה מעץ, כפי שהיה נהוג באדריכלות הביזנטית, והיא מוארת על ידי שתי שורות של חלונות בקומת האור. קומה זו נישאת על ידי שורת עמודים לבנים בעלי כותרות קורינתיות, וביניהם קשתות. הרצפה מכוסה בפסיפסים, ומעבר השמאלי קבועים חלונות זכוכית שדרכם נראים יסודותיו של אחד מקירות הכנסייה הראשונה ששכנה באתר. המזבח ניצב מעל הסלע שעליו, על-פי המסורת, נערך הנס, ומעל האחרון תולה נברשת מתכת גדולה אך פשוטה. בכנסייה שתי איקונות בלבד. בשמאלית נראים המדונה והילד ובצידה האחורי דמותו של מרטיריוס, בונה הכנסייה השנייה באתר; ובימנית נראה ישו ובצידה האחורי נראה יוסף הקומס שתרם את הכספים הדרושים לכנסייה הקדומה.

בקדמת הכנסייה שוחזר האטריום שהוביל אליה. האטריום רבוע והוא מוקף באכסדרה מכל ארבעת צדדיו. האכסדרה הסמוכה לכניסה אל הכנסייה שימשה בתקופה הביזנטית כנרתקס. במרכזו של האטריום חצר לא מקורה, ובה ערוגת אבן עגולה שבה ניטע עץ זית. ליד הערוגה נחצבה בריכת דגים, שמימיה מגיעים ממזרקה בדמות שבעה דגים, סמל לשבעת המעיינות של עין שבע. מחוץ לכנסייה הוצב אגן טבילה בצורת צלב שהובא מכנסייה ליד חברון, והמתוארך למאה ה-5. עוד הוקם באתר מנזר בנדיקטי-גרמני, שבו חדרי אירוח לצליינים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כנסיית הלחם והדגים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מסע אגריה", בתוך: לימור, אורה, מסעות ארץ הקודש, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1998, עמ' 125-124.
  2. ^ הכיכר החמישית המתוארת בנס הושמטה באופן סמלי, כדי לייצג את לחם הקודש שנמצא על המזבח בשעת סעודת האדון.


האתרים הנוצריים בצפון הכנרת
הר נחום: כנסיית הר האושר ודומוס גלילאה · עין שבע: כנסיית הלחם והדגים והמנזר הבנדיקטיני וכנסיית הבכורה של פטרוס
כפר נחום: כנסיית בית פטרוס וכנסיית שנים-עשר השליחים · הסירה מגינוסר · כורסי
הכיכר

קואורדינטות: 32°52′24″N 35°32′55″E / 32.87333°N 35.54861°E / 32.87333; 35.54861