כנסיית פטרוס הקדוש (יפו)
כנסיית פטרוס הקדוש היא כנסייה קתולית פרנציסקנית השוכנת בכיכר קדומים בפינה הצפון-מערבית של יפו העתיקה. כנסיית פטרוס הקדוש נקראת על שמו של פטרוס הקדוש, אחד משנים עשר השליחים של ישו והאפיפיור הראשון. מנזר קטן צמוד לכנסייה מצפון. המבנה ומגדל הפעמונים שלו נראים היטב מכל קו החוף של תל אביב ויפו, כמו גם מכיוון הים, ולכן הם שולבו בקצה הימני של סמל העיר תל אביב-יפו הקודם.
תוכן עניינים |
נס החלום [עריכה]
לפי המסורת הקתולית ניצבת הכנסייה במקום בו שכן בית שמעון הבורסקאי, אצלו התארח פטרוס עת שהה ביפו, ובו נגלה לו נס החלום:
|
"ויהי ממחרת והמה הלכים בדרך וקרבים לעיר ויעל פטרוס על הגג להתפלל כשעה הששית׃ והוא רעב ויתאו לטעם לחם ובהכינם לו נפלה תרדמה עליו׃ וירא את השמים נפתחים והנה כלי ירד אליו כדמות מטפחת בד גדולה ויורד בארבע כנפותיו על הארץ׃ ובתוכו מכל בהמת הארץ וחיה ורמש ועוף השמים׃ ויהי קול אליו לאמר קום פטרוס זבח ואכל׃ ויאמר פטרוס חלילה לי אדני כי מעולם לא אכלתי כל פגול וטמא׃ ויהי עוד קול אליו פעם שנית לאמר את אשר טהר האלהים אתה אל תטמאנו׃ וכן היה שלש פעמים והכלי שב והעלה השמימה" |
||
| – מעשי השליחים 10, 9-16 | ||
חזונו של פטרוס הקדוש בבית שמעון הבורסקאי הכשיר את הקרקע לפעילות המסיונרית של הנוצרים בקרב לא-יהודים באותה עת. לפי המסורת הארמנית, שוכן ביתו של שמעון הבורסקאי בבית משפחת זקריאן שמדרום לכנסייה, ליד המגדלור הישן של העיר, ומיקום זה הוא המקובל ביותר. הכנסייה הרוסית מחזיקה בגרסה שלישית למיקומו של הבית, והיא ממקמת אותו בכנסיית פטרוס הקדוש הרוסית באבו כביר.
היסטוריה [עריכה]
חשיבותה של יפו לעולם הנוצרי הייתה בהיות נמלה השער הראשי לעולי הרגל אשר עשו את דרכם לירושלים. במקום בו ניצבת הכנסייה שכנה כנסייה ביזנטית שנהרסה במאה ה-7 על ידי הערבים. על חורבותיה הקים פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מבנה מבוצר צלבני אשר כונה "המצודה", ואשר שוחזר בעת מסע הצלב השביעי, במחצית השנייה של המאה ה-13, על ידי לואי התשיעי, מלך צרפת. המצודה נהרסה על ידי הממלוכים בשנת 1264, אך אחד ממגדליה העגולים שרד והוא שולב בפינתו הצפון-מערבית של מבנה הנוכחי. ב-1654 בנו נזירים פרנציסקנים כנסייה חדשה ואכסניה לצליינים (Casa Nova) אשר שימשה כמלון דרכים בדרך לירושלים. נפוליאון שהה בכנסייה זו בעת מסעו לארץ ישראל בשנת 1799. כנסייה זו נהרסה ונבנתה, ושוב נהרסה; ובין השנים 1888-1894 הוקם המבנה הנוכחי בסגנון הבארוק בחסות בית המלוכה הספרדי. הכנסייה הורחבה בשנת 1903 ושימשה ככנסייה הקתולית הראשית של העיר, עד שנבנתה כנסיית אנטוניוס הקדוש ברחוב יפת בשנת 1932.
המבנה [עריכה]
החזית המזרחית של המבנה מחולקת באופן מובחן לכנסייה (משמאל ומדרום) ולמנזר (מימין ומצפון), וקבועים בה שעריהם של שני האגפים הנפרדים, זה לצד זה.
הכנסייה [עריכה]
חזית הכנסייה עשויה לבנים בגוון חום בהיר, ומשולבים בה שני קרניזים בהירים העוברים לרוחבה. בין הקרניזים אפריז שבו מטופות הנושאות את סמל הוותיקן. החזית מעוטרת גם בתבליטים אנכיים דמויי עמודים בעלי כותרות דוריות ויוניות, גם הם בגוון בהיר. מעל דלת הכניסה לוח הנושא את סמל משמורת ארץ הקודש, סמל המסדר הפרנציסקני (זרועו העירומה של ישוע וזרועו המלובשת של פרנציסקוס מאסיזי), יונה המסמלת את רוח הקודש וכתר מלכות המסמל את האל האב. בקומה השנייה חלון מלבני גדול ומעליו גמלון. בראש הגמלון הונח סלע טרוורטין שהובא מבניאס בה העניק ישו את הבכורה לפטרוס. מגדל הפעמונים שוכן בכיכר קדומים, בפינתו הדרום-מערבית של המבנה, והוא נושא בראשו כיפה. נוסף לפעמון קבועים במגדל גם ארבעה שעונים, אחד בכל צד.
הכנסייה יוצאת דופן בכך שהיא פונה מערבה ולא מזרחה, המקום המשוער בו שכן ביתו של שמעון הבורסקאי. לפי פירוש אחר, הכנסייה מכוונת אל הכיוון ממנו הגיע המלאך שנגלה לפטרוס בחלומו, ואליו יצא השליח לאחר מכן בדרכו לרומא על-מנת להפיץ את הבשורה לגויי העולם. במבנה ספינה בודדת שבכל אחד מצדדיה חמש נישות. קירותיה מצופים בשיש וקבועים בהם חלונות עשויים זכוכית צבעונית שיוצרה במינכן והמוקדשים לקדושים ספרדים. התקרה גבוהה ועשויה בצורת קמרון חבית. דוכן הדרשה עשוי עץ חום מעוטר, והוא צמוד לקיר הצפוני בין שתיים מהנישות. הדוכן מאמץ מוטיבים מעולם הצומח - הוא נסמך על עמוד דמוי גזע מתחתיו, ומעליו ענפים הנראים כאמיר העץ. יצירת האמנות המרכזית בכנסייה שוכנת מעל למזבח ומתארת את חלומו של פטרוס בעת ששהה ביפו. בכנסייה מספר יצירות אמנות נוספות המתארות אפיזודות בחייו של פטרוס - מעמד ההשתנות בו נכח, הענקת מפתחות הרקיע, נס הדגים, וכן את רחיצת הרגליים לפני הסעודה האחרונה. עוד נראים בכנסייה תיאורים של הנחת הטוהר, המשפחה הקדושה, פרנציסקוס מאסיזי מייסד המסדר ועוד.
בכנסייה מתקיימות מיסות באנגלית, פולנית, ספרדית, ערבית ועברית, בהם משתתפים בעיקר מהגרי עבודה ואנשי סגל דיפלומטי השוהים בישראל כמו גם נוצרים מהאוכלוסייה הערבית ביפו. עוד פוקדים אותה תיירים רבים המקיימים בה תפילות משלהם.
המנזר [עריכה]
קירותיו החיצוניים של המזנר בהירים וחסרי עיטורים, והוא נחלק לשני חלקים. החלק המזרחי בנוי סביב חצר מרכזית קטנה הגובלת בצידה הדרומי בכנסייה ובצידה המערבי בחדר המלבושים. לאורך שני הצדדים האחרים ארקדה המובילה אל חדרי מפגשים וחדרי שירות, ובמרכז החצר ניצב פסלו של לואי התשיעי. המגדל העגול, שריד מהמצודה ההיסטורית, נמצא בפינה הצפון-מערבית של החצר ובקומת המרתף שלו קפלת אבן עגולה. מדרגות צרות מוליכות אל קומתו העליונה שבה שוכנת ספריית המנזר ובה בעיקר ספרים וכתבי עת בפולנית. חלקו המערבי של המנזר גבוה יותר ובו שוכנים מגורי הנזירים, המטבח, הרפקטוריום ששוב אינו בשימוש, אולם תפילה גדול וחדרים נוספים. מהקומה העליונה של חלק זה של המבנה נשקף נוף מרשים של הים התיכון ושל סלע אנדרומדה. המבנה כולו שופץ בעשור הראשון של המאה ה-21 והותקנה בו מעלית. במנזר מתגוררים מזה שנים רבות ארבעה נזירים בלבד - שני פולנים, אנגלי וצ'יליאני.
קישורים חיצוניים [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- הכנסיות היפות בישראל, דוד רפ, הוצאת מפה 2011, ISBN 9789655211221.
- אל גן נעול, נירית שלו-כליפא, הוצאת כנרת, זמורא-ביתן דביר, 2005.
 (1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מר מיכאל (4) כנסיית פטרוס הקדוש (5) מנזר ניקולאס הקדוש (6) מסגד הים |
