כפאי
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שני הצדדים בכפאי |
בשחמט, כפאי (מגרמנית: Zugzwang מבוטא: צוגצואנג, ובתרגום חופשי: כפיית מעבר) הוא מונח המציין מצב שבו אחד השחקנים חייב לבצע מהלך שיביא אותו למצב גרוע מכפי שהיה קודם. שחקן בכפאי היה מעדיף לא לשחק כלל ולהעביר את התור ליריבו.
כפאי נוצר בעיקר במצבים שבהם יש מעט כלים על הלוח, משום שאם יש מספר כלים גדול יש סיכויים גדולים שלפחות אחד מהם יוכל לזוז מבלי לגרום נזק. משום כך, הוא נפוץ בעיקר בשלב הסיום, משום שאז נותר מספר קטן של כלים על הלוח. בשלב זה, הכפאי הוא אסטרטגיה טובה מאוד, ושחקנים משתדלים להביא את היריב למצב כפאי.
הדוגמה משמאל היא דוגמה פשוטה למצב של כפאי. הלבן בכפאי, משום שאם תורו הוא נאלץ להגיע למצב של תיקו (מג6 פט או להפקיר את הרגלי) והשחור בכפאי, משום שאם תורו הוא נאלץ לאפשר ללבן לנצח (מב7 מד7 ומכתיר את הרגלי). מצב כזה מכונה "כפאי הדדי".
דוגמאות ממשחקים[עריכה]
|
העמדה משמאל לקוחה מהמשחק אהרון נימצוביץ'-פרידריך זמיש 1923 שכונה "משחק צוגצוונג האלמוות" היא דוגמה נדירה לכפאי בשלב המציעה. במצב זה נכנע הלבן. אמנם היו לו עוד כמה מסעים ברגלים, אולם לבסוף הוא היה נכנס למצב כפאי והיה מוכרח לאבד חומר.
בבעיות שחמט[עריכה]
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מט בשני מסעים |
בבעיות שחמט משתמשים לעתים קרובות בכפאי. בעיה עם כפאי נחשבת לקשה מאחר שאין בה "איום" (מה שישחק הלבן אם השחור לא יגיב כלל)
הבעיה משמאל שחוברה על ידי סם לויד היא דוגמה לבעיה עם כפאי. הפתרון הוא 1.צו3! (אין איום) ואחר כך:
- 1...מ:ו3 2.פז5 #
- 1...ה5 2.פז5 #
- 1...פ:ו3 2.מהח7 #
- 1...פ~ 2.צז4 #
- 1...ר:ו3 2.מהב1 #
- 1...ר~ 2.צה2 #
ניתן לראות שכל מסע של השחור מקלקל את עמדתו בדרך כלשהי ומאפשר ללבן לנצל זאת ולהנחית מט.