מחלת הנפילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

(הופנה מהדף כפיון)

מחלת הנפילה או בשמה הרשמי, כִּפְיוֹן, או אפּילפּסיה בלעז, היא אחת ההפרעות הנוירולוגיות השכיחות ביותר. במקרים רבים של כפיון אין לו סיבה נראית לעין, אך הוא יכול לנבוע מחבלות בראש, מגידולים או מפגמים התפתחותיים. בארצות הברית לבדה, מאובחנים כיום כמיליון בני אדם הסובלים מהמחלה.

[עריכה] מהי המחלה?

[עריכה] התקפה אפילפטית

המידע העובר במערכת העצבים מקודד בזרם חשמלי. זרימה זו נעשית באופן מבוקר ובמסלולים מוגרים היטב. התקפה אפילפטית היא אירוע בו יש הפרעה נרחבת בזרימת החשמל במוח (מעין סערה של קצרים חשמליים). אדם החולה במחלה סובל מהתקפים חוזרים ונשנים בתבנית קבועה. ההתקפים הם ביטוי לפעילות חשמלית פתאומית ובלתי מבוקרת באזור או אזורים מסוימים במוח. האזורים בהם מתחוללת ההתקפה קובעים את האופי שלה.

כל צורות הכפיון נובעות מליקוי זמני בתפקוד, בדרך כלל באזור אחד של המוח. בזמן ההתקף משתבשת הפעילות החשמלית הסדירה של המוח בשל התפרקויות חשמליות חריגות. אופי ההתקף תלוי במיקום האזור הפגוע ובצורת התפשטותה של הפעילות החשמלית.
אפשר להבחין בשני סוגים עיקריים של התקף אפילפטי: התקפיים כלליים והתקפים חלקיים.

[עריכה] מרכז אפילפטי

אצל מעל 97% מהסובלים מהתקפי אפילפסיה חוזרים יש מרכז אפילפטי במוח. מרכז כזה הוא נקודה שבה יש קצר חשמלי באופן קבוע. מרכז אפילפטי יכול לנבוע מפגם תורשתי נקודתי, מחבלה בראש, הוא יכול להיות תופעת לוואי של מחלה או לקות אחרת (כגון אלצהיימר או אוטיזם) והוא יכול להיות תופעת לוואי של ניתוח מוח.

אומנם לרוב הסובלים מהתקפי אפילפסיה חוזרים יש מרכז אפילפטי, אולם רוב בעלי המרכזים האפילפטיים אינם סובלים מהתקפות אפילפסיה חוזרות. התנאי הנוסף להתקפות אפילפסיה חוזרות הוא פוטנציאל אפילפטי - נטיה תורשתית לקבל התקפות אפילפטיות חוזרות במקרה שיש במוח מרכז אפילפטי.

אנשים שסובלים מהתקפות אפילפטיות חוזורת למרות שאין להם מרכז אפילפטי במוח (פחות מ3% מהחולים), סובלים ממתח חשמלי גבוה מדי בכל אחד מתאי העצב שלהם.

שכיחות ההתקפים האפילפטיים משתנה עם הגיל: גבוהה ביותר אצל ילדים קטנים וקשישים ונמוכה ביותר בגילאי 40-20. גברים נתונים לסיכון מעט יותר גבוה מנשים. שכיחות ההתקפים נעה בין מספר התקפים מועט במהלך כל החיים למספר התקפים ביום. רוב מי שחווה התקף אפילפטי, חווה התקף יחיד במהלך חייו ואינו נחשב לחולה אפילפסיה. הערכה כי 1 מתוך 20 אנשים יחווה התקף כזה.

[עריכה] התקפים כלליים

מתרחש כאשר זרם חשמלי עובר דרך האזור הפגום במוח, דרך מוקד אפילפטי. קיימים שלושה סוגי התקפים כלליים עיקריים:

נתוק הקרוי גם Petit mal (פטיט מל) - התקף קטן- מתבטא באובדן רגעי של ההכרה ללא תנועות חריגות. נפוץ בעיקר אצל ילדים. נמשך בין כמה שניות לדקה ועלול להתרחש אין-ספור פעמים ביום, על כן מפריע ביותר למהלך החיים התקין. במקרים נדירים נגרם ההתקף בשל גידול במוח או מחלה נוירולוגית הניתנת לאבחון.
ההתקף מלווה בנתק מהסביבה למספר שניות ללא אובדן שליטה על שרירים או סוגרים וללא עוויתות. יכול להתבטא בתזוזה פתאומית, גלגול עיניים או אפאטיות למספר שניות. ללא מצב בלבולי לאחר האירוע, לא גורר אחריו פציעות משניות ולא מצריך טיפול רפואי מידי.
טוני -קלוני הקרוי גם Grand mal (גרנד מל) - התקף גדול. ניתן להבחין בשני שלבים:
- שלב מקדים בו החולה חש תחושות אותן הוא לעתים קרובות כבר מכיר כמבשרות התקף. ישנם חולים אשר אצלם גירוי ספציפי ידוע כגורם להתקפים.
- ההתקף - ההתקף מתחלק גם הוא למספר שלבים:

שלב טוני - איבוד הכרה פתאומי, כיווץ שרירים, צעקה קצרה (בפחות מ-50 אחוז מהחולים) ודום נשימה העלול לגרום ציאנוזיס. שלב זה נמשך מספר שניות.
שלב קלוני - התכווצות והרפיה חוזרת של הגפיים, פלג הגוף האמצעי והראש, המלווים באי שליטה על סוגרים. שלב זה נמשך על פי רוב פחות משתי דקות, אך עלול להמשך זמן רב יותר ואף מספר שעות.
שלב ההרפיה - הרפיה של כל השרירים, הזלת ריר מרובה והתעוררות.
שלב פוסט אקטלי - עייפות, חולשה, בלבול, לעתים גם אלימות. לרוב החולה ימצא בתנוחה עוברית לאחר ההתקף.

Status Epilpticus - ההתקף המתמשך - מוגדר בשטח מצב בו אנו עדים להתקף שנמשך מעל 5 דקות או התקפים עוקבים זה אחרי זה ללא חזרה של הכרה ביניהם. התקף מסוכן ביותר ויכול להמשך מספר שעות. מלווה בפרכוסים רבים ואפיזודות של אובדן הכרה בין הפרכוסים.

דגשים לטיפול בחולה בהתקף ולאחריו:
יש לרפד את סביבת החולה על מנת למנוע פציעות משניות. אין למנוע את תנועות החולה בכוח. חשוב לחפש סיבות נוספות מלבד אפילפסיה כגון היפוגליקמיה, כיוון שבמצבים מסוימים ניתן לטפל מיידית. חשוב לוודא האם זהו פרכוס ראשון, האם מטופל תרופתית, האם הטיפול נלקח באופן סדיר, האם סובל מסוכרת, האם נחבל בראשו, תרופות שהוא לוקח, האם משתמש בסמים, מחלות נוספות (כגון לב), האם סבל בעבר משבץ, האם חולה כרגע במחלת חום ועוד.
חשוב לשמור עם הפינוי על סביבה רגועה נטולת גירויים ככל האפשר.

[עריכה] התקפים חלקיים

מתרחשים כאשר הפרעות חשמליות במוח מתעוררות במוקד אחד במוח וההתפרקות החשמלית החריגה מוגבלת לאתר יחיד. ההתקפים מתרחשים ללא אזהרה, תנועות הפרכוס מלוות לעתים בתחושת נימול, בהיעדר תחושה, בראייה של הבזקי אור, בהזיות של תחושות ריח, טעם ושמיעה, בבחילה ובאובדן שיווי משקל.

האדם אינו מאבד הכרתו במשך כל ההתקף. החולה חש פחד וכעס רב, עשוי לפעול בצורה אוטומטית וריסונו עלול להביא להתפרצות אלימה.

[עריכה] אבחנה

לעתים אפשר לאבחן את המחלה מתוך תיאור המקרה בלבד. מאחר שהחולה אינו מכיר את אופי ההתקף, יש להסתמך על עדויות ראייה ומכרים. בדיקות אלקטרואנצפלוגרם (EEG) מתמשכות יכולות להצביע על שינויים ייחודיים בפעילות המוח. שימוש ב-EEG ניידים תורמים לאבחון המחלה בסביבה הטבעית של החולה ולא דווקא בבית החולים (בז'רגון מקצועי מכונה בדיקה זו EEG Oxford). בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) ובדיקת הדמיית תהודה מגנטית (MRI) תורמים לאבחון מדויק יותר של אופי ההתקף.

ישנן עוד שתי בדיקות לאבחון יותר מדויק של המחלה, הראשונה נקראת EEG SLEEP (שינה) והיא למעשה בדיקת EEG רגילה אבל החולה ישן, החולה חייב להיות ער 24 שעות רצופות (בגלל זה היא נעשית בדרך כלל כשהחולה מאושפז בבית חולים כך שיש פיקוח עליו) ולאחר שמסתיימות 24 השעות הוא מגיע לבדיקה, שותה משקה מרדים ונרדם לשעה בערך.

הבדיקה השנייה נקראת EEG VIDEO (וידאו) והיא נועדה כדי לעשות אבחון מדויק מאוד של כמה ממרכיבי ההתקפים. החולה מגיע אל בית החולים, ומחברים לראשו עשרות אלקטרודות של EEG, כמו כן הוא שוכב במיטה שמולה נמצאת מצלמת וידאו ולמעשה הוא מצולם ומתועד 24 שעות ביממה, בנוסף לזה החולה מפסיק לקחת את הכדורים שאמורים למנוע התקפים (אם הוא לוקח כמובן) וזאת כדי לזרז את ההתקפים. לאחר כמה שעות עד כמה ימים מתרחשים ההתקף/ים, לאחר ההתקפים הרופאים בודקים מה נרשם בדיוק בבדיקת ה - EEG והם גם בודקים בוידאו מה בדיוק קרה בזמן ההתקף/ים, השילוב של שני הדברים האלה מביא אותם לאבחון מדויק יותר של גורמי המחלה.

[עריכה] טיפול

טיפול רפואי תרופתי עשוי לרפא ולהפחית את תדירות ההתקפים. אצל 75%-80% מהחולים טיפול זה מונע את ההתקפים לחלוטין או כמעט לחלוטין. שאר החולים נזקקים לטיפולים אחרים או לא ניתנים כלל לטיפול. מינון התרופות צריך להיות מאוזן בקפדנות יתרה, אפשרי שילוב בין כמה תרופות. לאחר 5-2 שנים ללא התקפים אפשר לנסות להפסיק את הטיפול התרופתי, אך תמיד בהוראת רופא. הפסקה פתאומית של נטילת התרופה יכולה להביא להתקף מיידי.

קורה שניתוח מצליח להביא לשיפור כשמדובר בהתקפים חלקיים. כאשר הגורם לאפילפסיה הוא גידול, כשליש מהחולים מפסיקים לסבול מהמחלה לאחר הסרת אזור המוח שנפגע כתוצאה מהגידול.
ניתוח מסוג אחר מצליח להפסיק או להפחית את ההתקפים על ידי הסרה של מקטע קטן באונה הרקתית (טמפורלית) במוח. בארץ מבצעים ניתוחים מסוג זה במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה בבאר שבע ובבית חולים איכילוב בתל אביב. בבית חולים סורוקה פועל "מרכז לאפילפסיה: אבחון, טיפול ומחקר" המציע טיפול לילדים ומבוגרים באמצעות אבחון מקיף, שבסופו לחלקם מציע טיפול ניתוחי. בבית חולים איכלוב פועלת מחלקה מיוחדת המתמחה בניתוחים הקשורים לאפילפסיה הנקראת "היחידה לנוירוכירורגיה תפקודית".
לפני ביצוע ניתוחים בהם מוסר אזור כלשהו במוח נעשים מבדקים רבים כדי לוודא שלא יגרם נזק מהסרה זו. בדרך כלל, החולה לא מרגיש ירידה בתפקוד בעקבות ההסרה.

[עריכה] חיים בצד המחלה

הדרך הטובה ביותר לחיות עם המחלה היא הקפדה יתרה בלקיחת התרופות. כמו כן יש לזהות את הגורמים (גירויים) המעודדים את ההתקפים, במידה ויש כאלה. במקרים מסוימים הגירויים הגורמים לכך הם הבזקי אור ולכן למשחקי מחשב מסוימים מצורפת אזהרת אפילפסיה. יש להימנע משתיית משקאות חריפים, עישון סיגריות,נטילת סמים, מצבי דחק וחוסר שינה במידת האפשר.
לוקח זמן רב להתמודד עם המחלה והשפעותיה הנפשיות. הדבר קשה גם בשל יחס החברה למחלה. על כן תמיכת המשפחה והחברים עוזרת במניעה. קבוצות תמיכה לחולים ותוכניות שיקום העוזרות ברכישת מקצוע הן כלי עזר לחולה בהסתגלות למחלתו ותורמות לריפויה. רצוי שהסביבה הקרובה בה נמצא החולה תדע על המחלה, כדי שתדע להתמודד עם התקף. ^[1] בישראל חייבים החולה וכן גורם רפואי המטפל בו לדווח על מחלתו למשרד הרישוי. חולה אשר מחלתו נשלטת בעזרת טיפול תרופתי רשאי לנהוג. הוא אינו רשאי לנהוג ברכב ציבורי וגם אינו יכול לקבל רישיון לנשק וחייב להכיר במגבלות תפקודו.

במקומות שונים בעולם הוקמו עמותות סיוע לחולי אפילפסיה ומשפחותיהם. בישראל העמותה הבולטת בתחום היא אי"ל.