כפר אוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כפר אוריה
Kfar Uria.JPG
מבט על הכפר מהגבעות הסמוכות.
מחוז ירושלים
מועצה אזורית מטה יהודה
גובה ממוצע ‎205‏ מטר
תאריך ייסוד 1944
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 855 תושבים
מיקום כפר אוריה
כפר אוריה
כפר אוריה

כפר אוריה הוא מושב בשפלת יהודה ליד העיר בית שמש השייך למועצה אזורית מטה יהודה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמות היישוב נקנו בשנת 1970 על ידי יצחק אייזיק גורודישץ שבא ארצה למטרה זו והביא לשם כך צרור כסף משלו ומשל אחרים שאסף למטרה זו, בין השאר גם עבור עבור אגודת ביאליסטוק בעירו. באותם ימים של השלטון הטורקי הייתה סכנת מוות מרחפת על עיסקאות קרקע בין מוסלמים ללא-מוסלמים והיה צריך להסתיר את העיסקה באמצעות החכרת האדמות לערבים. הרעיון היה לישב את המקום כדי להפכו ל"תחנה" בה ישהו הנוסעים בדיליז'נסים מיפו לירושלים לילה במקום לשהות בחאן הערבי שהיה בבאב-אל-באד. בתחילת שנת 1913 הזמין מאיר רוטנברג את חבורת סג'רה שכללה 13 חברים ושלוש חברות שכללו את א. ד. גורדון, נח נפתולסקי, יצחק טבנקין, אווה טבנקין, בן-ציון ישראלי, יוסף זלצמן ויצחק פינרמן, לבוא וליישב את המקום. החבורה הקימה 'חאן' במרום ושהתה בו קרוב לשנה וב-2 בנובמבר 1913 עזבו את המקום. החאן בו התגוררו בני החבורה נותר עד היום בלב היישוב. לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיעה למקום קבוצת עבודה של לוי אשכול ששהתה במקום במשך שנתיים. אולם בשנת 1919 הם עברו לדגניה ב' והמקום ננטש.‏[1]

בשנת 1921 עלו למקום שמונה משפחות מתוך 30 איש שהחזיקו בבעלות על האדמה במקום. 11 נוספים מבעלי האדמות היו בארץ ישראל אך לא בכפר והשאר היו בחוץ לארץ. מצב זה גרם לכך שהצטברו חובות מיסים על האדמות שלא עובדו.‏[2] נסיונות למצוא חוכרים יהודים לאדמות כדי לשלם את המס לא צלחו והייתה כוונה להחכיר את האדמות לערבים.‏[3] בשנים 1923-1927 שהתה במקום קבוצה של פועלים של הפועל המזרחי אולם הם נאלצו לעזוב בהוראת המוסדות המיישבים ועברו לכפר חסידים.‏[4]

בשנת 1929 התגוררו בכפר שש משפחות שכללו 15 נפש. במהלך מאורעות תרפ"ט שהו המתיישבים אצל שייח' איסמעין בביתו שבגבעה ממול הכפר בזמן שכ-300 ערבים התנפלו על הכפר שדדו את תכולתו ושרפו את בתיו. למחרת הועברו אנשי המקום ברכבים לרחובות ואחד האנשים שנשכח במקום הלך ברגל מחופש לערבי לחולדה.‏[5] לאחר כשבועיים יצאו שניים מתושבי הכפר בלויית אנשי משטרה לסיור בכפרים לזהות רכוש שדוד ופורעים שהשתתפו בהתנפלות על הכפר.‏[6] על הכפרים מהם יצאו מחריבי כפר אוריה, בהם בית ג'יז ובית סוסין הוטל קנס קיבוצי של 1650 לירות.‏[7] הכפר נותר בשממונו והאדמות הוחכרו לערבים לעיבוד. נסיונות לחדש את היישוב במקום לא צלחו בגלל שהאדמות היו פרטיות ולא בחזקת הקרן הקיימת לישראל ולכן קיבוצים כמו קריית ענבים סירבו להשקיע במקום.‏[8]

שמו ניתן לו בעקבות דמיון הצלילים לשמה של ח'ירבת כפרוריה, חורבה הממוקמת מדרום-מערב למושב, ובה גת חצובה, רצפת פסיפס ומערות קבורה. משמעות השם בערבית הוא "חורבת כפיר האריות". כאן, על פי מסורת מקומית, שיסע שמשון את האריה בדרכו להוריו בתמנה.

היישוב הוקם מחדש על חורבות היישוב הישן ב־1944 על ידי יהודים יוצאי כורדיסטן,‏[9] והפעם כמושב עובדים. במרץ 1947 נהרג רועה ערבי מיריות נוטרי כפר אוריה לאחר שהרועים עלו על שדות הכפר עם עדריהם והמון מבית ג'יז איים על הנוטרים.‏[10] ב-10 בינואר 1948 הותקפה שיירת של אנשי החי"ש שנסעו מן הכפר לעבר חולדה, שניים מן המגינים שבשיירה נהרגו מאש שנפתחה לעברם מח'רבת בית פאר. למחרת ה-11 בינואר הותקף הכפר על ידי המון ערבים. מגיני כפר אוריה יצאו למתקפת נגד על הערבים בח'רבת בית פאר והעלו באש את בתיה. במהלך ההתקפה נהרגו שלושה ממגיני המקום ושניים נפצעו. על פי ההערכות נהרגו 25 תוקפים, בהם אנשי הלגיון הערבי ונוטרים ערבים.‏[11] מתקפת הנגד של מגיני כפר אוריה זכתה לתשבחות ביישוב היהודי כדרך הנכונה להתמודד עם התוקפים.‏[12] במהלך מלחמת השחרור היה היישוב נתון במצור במשך 5 חודשים, והאספקה הייתה מוצנחת מדי יום ממטוס. בהמשך מלחמת העצמאות ננטש היישוב, ו-30 המשפחות הועברו למחנה צבאי בריטי נטוש, "מחנה יעקב" בנתניה. ב-1949 יושבו במקום עולים מבולגריה שלא הסתגלו ועזבו ב-1952. במקומם נקלטו עולים מארצות אחרות. ב-1955 חובר היישוב לרשת החשמל.

המושב כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום הוקמה שכונת הרחבה בכפר אוריה. במושב פועלת "תנועת המושבים".

במושב ישנם כשלושה גני ילדים. רוב תלמידי היסודי לומדים בבית הספר השחר בטל שחר ורוב בני הנוער במושב לומדים בבית הספר "הרטוב" בקיבוץ צרעה.

בשנת 2013 פרצה שריפה בגבעות שליד המושב שכילה את רובה של הצמחייה עליהן.

החאן בכפר אוריה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל דיין, דמויות בשדות, עמודים 59-61
  2. ^ מי יעבד את אדמת כפר אוריה, דבר, 28 בנובמבר 1926
  3. ^ כפר אוריה, דבר, 28 בדצמבר 1926
  4. ^ תורה ועבודה בחזון ובמעש, 1985, עמוד 47
  5. ^ שרפת כפר אוריה, דבר, 2 בספטמבר 1929
  6. ^ כפר אוריה, דבר, 15 בספטמבר 1929
  7. ^ 1650 לא"י על מחריבי כפר אוריה, דבר, 27 במרץ 1930
  8. ^ י. צדקוניכפר אוריה בחורבנו, דבר, 26 באוגוסט 1932
  9. ^ מלה גיטלין, כפר אוריה, דבר, 6 ביוני 1947
  10. ^ ערבי נהרג בקטטה, דבר, 28 במרץ 1947
  11. ^ נהרגו 25 מתוקפי כפר אוריה, דבר, 13 בינואר 1948
  12. ^ ראו למשל נח שטרןכפר אוריה, דבר, 16 בינואר 1948


קואורדינטות: 31°47′36.96″N 34°56′54.23″E / 31.7936000°N 34.9483972°E / 31.7936000; 34.9483972