כפר סבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כפר סבא
Kfar Saba COA.svg
Flag of Kefar Saba.svg
PikiWiki Israel 4984 samson in kfar saba park.jpg
פסל שמשון בפארק כפר סבא
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה יהודה בן חמו
גובה ממוצע ‎52‏ מטר
תאריך ייסוד 1903
סוג יישוב עיר 50,000‏-99,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2013:
  - אוכלוסייה 91,664 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.7%‏ בשנה עד דצמבר 2013
  - צפיפות אוכלוסייה 6,469 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 14,169 דונם
מיקום כפר סבא
כפר סבא
כפר סבא
דירוג חברתי-כלכלי 8 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4608
פרופיל כפר סבא נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.kfar-saba.muni.il

כְּפַר סָבָא היא עיר במחוז מרכז בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1962. שטחה כ-14 קמ"ר, ובשנת 2011 התגוררו בה כ-93,273 תושבים על 30,543 בתי אב.‏[1] כפר סבא היא מרכז מנהל, מסחר, חינוך ושירותי רפואה של אזור דרום השרון, ויש בה מרכז תעשייה גדול. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקופת בית שני ועד המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפר סבא מוזכרת לראשונה בכתבי יוסף בן מתתיהו בתיאור מלחמותיו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי:

"ובא (אנטיוכוס דיוניסוס) ליהודה עם שמונת אלפים חיילים חמושים ושמונה מאות פרשים, ואלכסנדרוס (ינאי) שפחד מפני הסתערותו חפר תעלה עמוקה בכפר־סבא..."‏‏‏[2]

בספרו מלחמות היהודים, מספר יוסף בן מתתיהו על הקמת העיר אנטיפטריס (כיום תל אפק):

"עמק כפר סבא, העמק היפה במלכותו, המלא נחלי מים ועצי חמד."‏‏‏[3]

כפר סבא נזכרת בתלמוד הבבלי פעמיים:

"מעשה בשקמה של כפר סבא שהיו מוחזקין בה טומאה."‏‏‏[4]

על פי התלמוד הירושלמי, הייתה כפר סבא קצה התחום שתלותו הכלכלית בנמל קיסרי הייתה רבה, עד כדי שהיו אמוראים שהתירו את הפירות בשוק כפר סבא ללא הפרשת תרומות ומעשרות, בהנחה שהם מיובאים מחו"ל ופטורים מתרומה (ירושלמי מסכת דמאי כב, ג). כפר סבא גם מוזכרת בכתובת רחוב בכתיב "כפר סבה".

כיום מזהים את מיקום כפר־סבא של תקופת בית שני עם היישוב הערבי באותו שם, שהתקיים באזור שיכון קפלן של היום. עדויות על יישוב ערבי זה מצויות בכתביהם של הגאוגרפים הערביים אל־מֻקַדַסִי ונאצר כוסרו מהמאה ה-10. היישוב הערבי כפר סאבא נראה במפה של ארץ ישראל שצייר האנגלי ויליאם וי (William Wey) בשנת 1462, אך הוא ממוקם בין הר תבור לטבריה. במפת הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1880 מסומן כפר סאבא 2.5 קילומטר מערבית לקלקיליה. בתקופת המנדט הבריטי התגוררו בכפר זה כ-800 תושבים, רובם בני שבט עֻבֵּידָיֶה השייך לברית שבטי אבו קישק.

הקמת כפר־סבא היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-7,000 דונם מאדמות כפר־סבא נרכשו בשנת 1892 על ידי קבוצת יזמים יהודים מפתח תקווה ובראשם יחיאל מיכל פינס וחתנו נח קרלינסקי. מטרתם הייתה להציע את האדמות למכירה ליהודים עשירים מהגולה. הרעיון היה לטעת מטעי שקדים בחלקות וכשהעצים יתנו פרי יעלו בעלי החלקות לארץ. למרות ניסיונות הפרסום דרך משרד שהוקם בפריז ובעיתונות היהודית של אותם ימים כדוגמת "המליץ", הקנייה התבררה כלא מוצלחת, שכן האדמות נמצאו במקום שומם, מוזנח ורחוק מכל יישוב יהודי. לאחר הכישלון רכש הברון רוטשילד את האדמות בשנת 1896, ובתחילת המאה ה-20 הן עברו לידי חברת יק"א שקיבלה מהברון את הטיפול במושבותיו. חברת יק"א ניסתה ללא הצלחה לגדל במקום יסמין לתעשיית הבשמים.

בשנת תרס"ג (1903), הנחשבת כיום כשנת הקמת היישוב היהודי בכפר־סבא, מכרה החברה את מקצת האדמות לאנשי ירושלים ואת רובן לאיכרי פתח תקווה, כדי שיתיישב בהן הדור השני - בני האיכרים. חלק מאדמות אלו נמכר לאחרים, בעיקר לעולים חדשים. המתיישבים הראשונים היו בני פתח־תקווה וחלוצי העלייה השנייה שעבדו במקום ששה ימים בשבוע ונהגו לחזור לפתח־תקווה לקראת השבת. הם התפרנסו מכרמי שקדים, גפנים וזיתים. בשנת 1906 נחפרה הבאר ההיסטורית בעומק של 18 מטרים, הנמצאת כיום מאחורי בניין העירייה ("הח'אן"), ולצידה ניטעו שני עצי אקליפטוס על ידי יצחק שיינפן. בין החלוצים שעבדו בכפר־סבא היו דוד בן-גוריון (אז דוד גרין) וברל כצנלסון. בן-גוריון כתב לאביו באביב 1907 כדלקמן:

"מאחורי הפסח אני עובד פה. האוויר צח ובריא מבפתח־תקווה כי כפר־סבא נמצאת על רמה גבוהה ומוקפת הרים."

ברל כצנלסון סיפר אחר־כך:

"אני ביליתי את החורף הראשון שלי בארץ־ישראל (1909) בכפר־סבא. הייתי שם כל ששת ימי השבוע וביום ששי לאחר העבודה, שגמרו אותה בהקדם, היינו לוקחים את הנעליים, או הסנדלים, או המגפיים, על הכתף והולכים ברגל לפתח-תקווה."

השלטון העות'מאני סירב לתת רישיונות בנייה, ועל כן נאלצו המתיישבים הראשונים להתגורר בצריף. בהמשך, התגוררו המתיישבים בבניין מוארך בן קומה אחת שבגג הרעפים שלו נקבעו חלונות. הבניין המוארך שימש בעיקר כאורווה לבהמות אך היו בו גם שני חדרי מגורים (בניין הח'אן, כיום משרדים של עיריית כפר־סבא). צורת ישוב ארעית זו נמשכה עד שנת 1912.

בשבת נחמו של שנת תר"ע (1910), נתקל שומר ערבי שהועסק על ידי בעלי האדמות מפתח תקווה בקבוצה של גנבי שקדים מקלקיליה השכנה וירה אליהם. כתוצאה מהירי נהרג אחד הגנבים. כתגובה פרצו עשרות ערבים זועמים לח'אן של כפר־סבא, הכו את יושביו היהודים, שברו ובזזו ציוד ולקחו בשבי שני שומרים יהודים. תגבורת שהגיעה מפתח־תקווה אחרי כמה שעות ניהלה משא ומתן עם נכבדי קלקיליה, שכתוצאה ממנו שוחררו השניים ואף שולמו פיצויים בגין הנזקים לרכוש. ההתקפה עוררה התרגשות בארץ ישראל ובעולם היהודי, והוחלט להפוך את כפר־סבא ליישוב קבע. הבתים הראשונים נבנו בעזרת הלוואה מחברת עזרה של יהודי גרמניה בתוואי שכיום הוא רחוב הרצל והוסוו כרפתות בגלל היעדר היתרי בנייה. בניית הבתים הסתיימה ב-1913.

מלחמת העולם הראשונה ופרעות תרפ"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלט שמוצב במתחם קורבנות גירוש תל אביב בכפר-סבא

מלחמת העולם הראשונה הייתה תקופה קשה לתושבי כפר־סבא. הטורקים החרימו בהמות-עבודה ויבולים, מעט מהתושבים גויסו לגדודי העבודה הטורקיים, חורשות האקליפטוסים נגדעו כדי לשמש חומר הסקה לקטרים ועל אלה נוספה מכת ארבה ב-1915 אשר פגעה קשה בצמחייה.

באביב 1917 גרשו הטורקים אלפי יהודים מתל אביב ומיפו והם מצאו להם מקלט זמני בסוכות שבנו מעצי אקליפטוס בשולי המושבה כפר־סבא. חוסר התנאים הסניטריים גרם למגיפות ורבים מהמגורשים מתו. בבניין הח'אן הוקם בית חולים ארעי וצוות רפואי קטן ניסה לעזור כמיטב יכולתו. הרופא הידוע ד"ר הלל יפה שבקר בכפר־סבא בתחילת 1918 כתב ביומנו:

"כמעט כל היישוב בכפר־סבא חולה, מלוכלך, לקוי בכינים. יש שם 250 חולים. כ־25 מתים כל שבוע."

רבים מהפליטים מתו אלמונים והם קבורים עד היום בקבר אחים בסמוך לבית הקברות הצבאי של כפר־סבא.

במשך כשנה שכנה כפר־סבא על קו החזית בין הצבא הבריטי לצבא הטורקי, והיא נחרבה בהפגזות של שני הצדדים. בספטמבר 1918 כשכבשו האנגלים את כפר־סבא, היא הייתה הרוסה לחלוטין, בפעם השנייה תוך שמונה שנים. חלק מהנפגעים היהודים היו פליטים מתל אביב ומפתח תקוה אשר צעדו לקראת הצבא הבריטי שהתקדם ממעברות הירקון לכיוון טירה, שהייתה מפקדת הצבא העות'מאני באזור. הפליטים היהודים הרעבים באו לבקש מזון מהחיילים הבריטיים. הבריטים חשבו אותם לחיילים טורקים שלבשו בגדים אזרחיים וירו בהם.

הניסיון לשקם את היישוב לאחר המלחמה לא עלה יפה. במאי 1921 פרצו ברחבי הארץ פרעות תרפ"א. ועד ההגנה בפתח־תקווה שחשש ליישובים הקטנים כפר־סבא ועין־חי (כיום כפר מל"ל), הסמוכים למתפרעים בקלקיליה, הורה על פינויים. כשחזרו התושבים לכפר־סבא כעבור כמה שבועות מצאו כי כל הבתים נבזזו והועלו באש. בקיץ 1921 החלו לבנות את כפר־סבא בפעם השלישית והפעם לתמיד.

שנות העשרים והשלושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלילת הרחוב הראשי בכפר סבא (לימים רחוב ויצמן), 1929
שרידיו של בית אריזה טיפוסי לשנות ה-20 בצפונה של העיר, 7/07
אנדרטת חטיבת אלכסדנרוני הניצבת על תל חורבות הכפר הערבי כפר סאבא בעיצוב יהודה יהב, 10/07

כפר-סבא התפתחה באיטיות בתחילת שנות ה-20. משהתברר כי אדמותיה מתאימות לגידול פרי הדר הפך ענף ההדרים לענף הראשי שהחליף את השקדים, והחלה תנופת פיתוח. בסוף שנות ה-20 היו במושבה 2,000 דונם של פרדסים. ב־1930 היו בכפר־סבא 1,405 נפש שהתגוררו ב-207 בתים פרטיים. בשנות ה-30 חלה התקדמות גדולה בעיר כשענף ההדרים היה הענף הכלכלי והמעסיק הראשי. עד אמצע שנות ה-30 היו הפועלים שהועסקו בקטיף יהודים בלבד, אך בחורף 1934 נאלצו הפרדסנים להעסיק ערבים בשל מחסור בידיים עובדות. ההסתדרות תבעה שעבודות הקטיף והאריזה יהיו בידי יהודים בלבד והעמידה משמרות מחאה בכניסה לפרדסים. פרצו עימותים ומשטרת המנדט הבריטי אסרה כמה ממנהיגי הפועלים ביניהם פנחס קוזלובסקי, לימים פנחס ספיר, שהיה מבין התושבים הבולטים של כפר־סבא ועתיד לכהן כשר האוצר בממשלת ישראל.

בתקופת המרד הערבי הגדול בשנים 1936-1939 סבלו תושבי כפר־סבא מהתנכלויות ערביי כפר סאבא הערבית והכפרים שמסביבה, במיוחד לעובדים בשדות ובפרדסים. הערבים עקרו עצים ושרפו יבולים. במיוחד סבל הקיבוץ רמת הכובש שהוקם צפונית מזרחית לכפר־סבא. רוב המבוגרים בכפר־סבא השתייכו להגנה, שלצדה פעל גם סניף של האצ"ל, ומאוחר יותר גם של הלח"י.

במשך שנים נוהלה המושבה בידי שלושה "מוכתארים" שייצגו שלוש קבוצות: "האיכרים", "בעלי הבתים" ו"הפועלים". מצב זה נמשך עד שבשנת 1937 הכריזו הבריטים על הקמת מועצה מקומית ממונה, שבה היה ייצוג שווה לכל הקבוצות. שנים אלה גם סימנו תחילתה של תקופה ארוכה של שלטון תנועת העבודה במושבה. היו בה שכונות מיוחדות למגורי פועלים, והתרכזו בה גרעינים של קיבוצי הכשרה שהכינו עצמם לעלייה על הקרקע. ביניהם מקימי רמת הכובש, חפציבה, כפר ויתקין, אושה, דן, דפנה, רגבים, גברעם וחפץ חיים.

ב־1939 חיו בכפר־סבא 3,000 איש, נסלל בה הכביש הפנימי הראשון (רחוב השרון, לימים רחוב ויצמן), ונערכו בחירות ראשונות למועצה שבהן זכתה הסתדרות העובדים לרוב מוחלט. על אף מתחים חברתיים הצטיינה כפר־סבא בחינוך. לא היו בה זרמי חינוך פוליטיים ו־20 שנה לפני חוק החינוך הממלכתי הלכו כל ילדי כפר־סבא לבית־ספר אחד (בית־ספר ע"ש אוסישיקין הפועל עד היום). בשנה זו גם נחנך בית הכנסת הגדול של היישוב בסמוך למבנה "הח'אן" (בניין העירייה כיום).

שנות הארבעים ומלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-40 היו תקופת התפתחות והתרחבות בכפר־סבא. ב־1943 היו בה 3,630 תושבים ומשנה זו ואילך החלה כפר־סבא לקלוט עולים מתימן, מלוב ומטורקיה וכן פליטים מן השואה. את העולים קיבלה על עצמה לשכן חברת "חצרות הדר", חברה שהקימה המועצה המקומית. החברה בנתה יחידות דיור ושיכונים חדשים לעולים ולבני כפר־סבא שהשתחררו משרותם בצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו גם הוקם המוסד החינוכי "אונים" (1945).

בתקופת מלחמת העצמאות שכנה כפר־סבא בקו החזית, ותושבייה סבלו מהתקפות ערביי כפר סאבא הערבית, ביאר עדס ("באר העדשים", כיום בתחומי הוד השרון) וקלקיליה. פועלים הותקפו בדרכם לעבודה בשדות והיו ניסיונות לנתק את התחבורה לרמת הכובש ולבית המדרש על שם ברל כצנלסון (כיום בית ברל). מעט לפני הכרזת העצמאות נכבשו כפרים אלה על ידי חטיבת אלכסנדרוני במבצע מדינה, וביום קום המדינה, ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), היה כל השטח שממערב לקלקיליה בידי "ההגנה". בהמשך המלחמה היו שמועות שלא התממשו על הכנות לתקיפת כפר־סבא בידי כוחות סדירים עיראקיים וירדנים, ובלילה אחד אף היה חשש שצריך יהיה לפנות את המושבה.

שנות החמישים והשישים, מכפר לעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת המרכזי

עם הקמת המדינה היו בכפר־סבא כ־5,500 תושבים. העיר קלטה עולים במהירות והוקמו השיכונים קפלן ויוספטל על מנת לקלוט את גלי העלייה מארצות ערב. בשנת 1950 הקים חיל הנח"ל את קיבוץ ניר אליהו צפונית מזרחית לשכונות אלה על מנת לייצר רצף התיישבות יהודי ולמנוע המשך ההסתננויות. בשנת היובל להקמתה (תשי"ג – 1953) כבר מנתה כ־15,000 תושבים. שוב לא ניתן היה להסתפק בחקלאות בלבד כמקור תעסוקה יחיד בכפר־סבא והוקם אזור תעשייה. היובל נחגג בשורה של טקסים שבהם השתתף ראש הממשלה דוד בן-גוריון, הוצאת מעטפה מיוחדת של דואר ישראל וכתיבת המנון:

"עֲלֵה־נָא, עֲלֵה – כְפַר מוֹלֶדֶת זָקֵן
הוֹרָתֵנוּ עָלֶיךָ נָסַבָה
אִם לִבֵּנוּ מִכָּל שִמְחוֹתָיו יִתְרוֹקֵן
תִּוָּתֵר שִמְחָתְךָ – כְפַר־סָבָא"‏‏‏[5]

השנים שלפני מלחמת סיני היו סוערות מבחינה ביטחונית וצה"ל הגיב בכמה פעולות תגמול. הגדולה שבהן נערכה כנגד משטרת קלקיליה בליל ה-10 באוקטובר 1956. הכוח יצא מקיבוץ ניר אליהו ונתקל בהתנגדות עזה של הצבא הירדני. בקרב נהרגו 18 מלוחמי צה"ל וכ־100 ירדנים.

ב-1956 נחנך בעיר מרכז רפואי מאיר שהחל את דרכו כבית־חולים לחולי ריאה. עם סוף שנות ה-50 מעמדה של כפר־סבא כמושבה לא הלם את המציאות - הגידול הנמשך באוכלוסייתה הפך אותה למעשה לעיר, ולכן פנתה המועצה המקומית למשרד הפנים בבקשה לאשר לכפר־סבא מעמד של עיר. הבקשה אושרה, וכפר־סבא הייתה רשמית לעיר ב־1 באפריל 1962. כראש העירייה נקבע מרדכי סורקיס, ששימש קודם לכן כראש המועצה במשך 11 שנים. שני תהליכים איפיינו את צמיחתה של כפר־סבא בשנות ה-60: הראשון, הפיכתה לעיר מרכזית בשרון. הוקמו בה הסניפים האזוריים של מוסדות כגון בית המשפט, המשטרה וסניפי רשות המסים בישראל והמוסד לביטוח לאומי. והשני, צמצום החקלאות בעיר והקמת מפעלי תעשייה כמקור תעסוקה עיקרי, כדוגמת "אלבר" לערגול מתכות ו"פקר פלדה". עם־זאת, עדיין היו בסוף שנות השישים בעיר אלפי דונמים של פרדסים (כולל במרכז העיר) ושטחים לגידול ירקות.

במהלך מלחמת ששת הימים הייתה כפר סבא בקו החזית. תותחים ירדניים הפגיזו את השכונות קפלן ויוספטל, מטוסים ירדנים תקפו את מפעל "אלבר" ובהפצצה נהרגו ארבעה מעובדיו. בקלקיליה הסמוכה הוצבו תותחים ארוכי טווח והם הפגיזו את תל אביב. צה"ל כיתר את העיר הערבית והאש הירדנית השתתקה ב-6 ביוני. ב-7 ביוני 1967 השתלט צה"ל על קלקיליה ורבים מתושבי כפר-סבא, שהוסר מהם איום העיר השכנה, נהרו לראותה.

משנות השבעים ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב ויצמן, דוגמה לבניית אכסדרות עם קשתות לפני החנויות
מדרחוב ירושלים
אנדרטה לזכר נועה אורבך, תלמידת תיכון, שנרצחה בפיגוע טרור בכפר סבא ב-2002

תהליך העיור של כפר-סבא הואץ החל מסוף שנות ה-60, הבנייה הפכה צפופה ורבים מיוצאי גוש-דן עברו להתגורר בעיר. בין השאר היו גם כמה קבוצות מאורגנות גדולות שעברו להתיישב בכפר־סבא, בהן קבוצה של קצינים מחיל הים שהקימו את שכונת חיל הים. כפר-סבא השתתפה בקליטת העלייה מברית המועצות של תחילת שנות השבעים ואף הוקם בה מרכז קליטה. בשנת 1977 התגוררו בעיר 35,000 תושבים - כמעט כפול מ־19,000 התושבים שהתגוררו בה בעת שהוכרזה לעיר 15 שנה לפני־כן.

היה ברור שגידול בלתי מבוקר יגרום לצפיפות בלתי רצויה ואיבוד הצביון כעיר קטנה טובלת בירק. במטרה למנוע זאת, הכין אדריכל העיר יוסף קולודני ב-1976 תוכנית מתאר מקומית, שבה נעשה מאמץ להפריד בין הולכי הרגל לכלי הרכב באמצעות רשת של גנים; חלוקת העיר לרבעים; הטלת הגבלה על מספר הדירות לדונם; מעבר לבנייה מדורגת, בעלת גגות רעפים; כל זאת במטרה מוצהרת שבשנת 2000 לא יעלה מספר תושביה של העיר על 85,000.

במסגרת התוכנית המכונה "התוכנית הרביעית" (שכן הייתה זו הפעם הרביעית בה הוכנה תוכנית מתאר לכפר-סבא), נבנה מרכז עירוני חדש בין הרחובות ארבל וכצנלסון שכלל את היכל התרבות ומרכז עסקים וביניהם חיברה ככר העיר. מרכז שני המיועד לחינוך וספורט הוקם לאורך רחוב בן יהודה וכלל את קריית החינוך, אולמות ספורט, מגרשי אתלטיקה ואת האצטדיון העירוני. החלטות נוספות שהתקבלו במסגרת התוכנית היו שבמרפסות הפתוחות של דירות המגורים ("מרפסות שמש") יהיו אדניות בנויות לפרחים ובבניינים המשלבים מגורים ומסחר חויבו הקבלנים לבנות אכסדרה עם קשתות לפני החנויות להגנה מפני גשם ושמש. דגש מיוחד הושם על הגנים הציבוריים. במסגרת התוכנית הופקעו שטחים והוקמה רשת נרחבת של גנים שנועדו להפריד בין הולכי הרגל לתחבורה. ניתן כיום לחצות את כפר־סבא בהליכה מצפון לדרום וממזרח למערב בכמה מסלולים בהם עוברים בגנים, פינות חמד ומגרשי שעשועים, כשמדי פעם יש לחצות רחובות לרוחבם בלבד. על תכנון מחדש זה של העיר זכה קולודני בפרס רכטר לאדריכלות בשנת 1984.

הקירבה לעיר הערבית השכנה קלקיליה השפיעה על כפר-סבא לטוב ולרע. במשך שנים היו תושבי העיר נוהגים לבצע את קניותיהם בקלקיליה, מנהג שפסק עם פרוץ האינתיפאדה ב-1987, ומאז אין קשר בין שתי הערים. במלחמת המפרץ הייתה לקירבה זו השפעה חיובית - בניגוד למקומות אחרים, רוב תושבי כפר-סבא לא נטשו את העיר בשל האמונה כי העיראקים לא יכוונו טילים למקום כה קרוב לאוכלוסייה ערבית. לעומת זאת, באינתיפאדה השנייה, סבלה כפר-סבא מכמה פיגועי התאבדות שבהם נרצחו חמישה תושבים.

מאז תחילת המאה ה-21 מצויה כפר-סבא בבעיה של שטחים לבנייה. כל עתודות הקרקע הגדולות נוצלו ועיריית כפר־סבא מבקשת לצרף לתחומי העיר שטחים חקלאיים בצפון ובצפון-מזרח העיר. בין היתר נעשה ניסיון לכלול בתחום כפר-סבא את מכללת "בית ברל" ולהפוך בכך לעיר אוניברסיטאית. במקביל, מגובשת בימים אלו "תוכנית אב אסטרטגית" לתכנון עירוני בכל תחומי החיים בעיר עד לשנת 2030.

בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 החלה בניית 'השכונה הירוקה', שכונה שנבנתה בבנייה ירוקה במערב העיר, בסמוך לסביוני הכפר, שכונת עלייה ושיכון ותיקים.
סיום בניית ואיכלוס הבנייה תסתיים באמצע העשור השני של המאה ה-21. בשכונה נבנו, נבנים וייבנו כ-200 בניינים ויאוכלסו שם כ-20 אלף איש (הנחה).

העיר במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]



לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2013, מתגוררים בכפר סבא 91,664 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.7%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 8 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011‏-2012) היה 75.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 10,414 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[6]

אתרים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הח'אן שנבנה לראשונה לפני כ-100 שנה משמש כיום את עיריית כפר-סבא
  • קריית ספיר – במבנה שתוכנן על ידי האדריכל מרדכי בן חורין שוכנים:
    • מוזיאון ארכאולוגי פעיל - ממצאים ארכאולוגיים וקטעים מרצפות פסיפס שנמצאו בחפירות באזור כפר־סבא. המוזיאון מפעיל גם את הגן הארכאולוגי בתל כפר-סבא העתיקה (שכונת הדרים בכ"ס), שם נערכת פעילות ייצור שמן והפקת יין במתקנים משוחזרים.
    • אולם הראשונים - חדר תצוגה שבו ניתן לראות תעודות וקטעי עיתונות, המציגים יחדיו את סיפורה של המושבה כפר-סבא. צילומים מוגדלים של ראשוני כפר-סבא מרוכזים באמצע החלל.
  • הח'אן – מבנה שהוקם בשנת 1906 ונהרס שלוש פעמים. כיום שוכנים בו משרדים של עיריית כפר-סבא. בסמוך לו שני עצי אקליפטוס שניטעו לפני כ-100 שנה והבאר הראשונה של כפר-סבא.
  • גן הזיכרון – במתחם נמצאים גם בית הקברות הצבאי וחלקת קבורה לחללי הגירוש הטורקי - פליטי תל אביב, שרובם נקברו אלמונים.
  • גן נפגעי הטרור - לזכר שלושה תושבי כפר סבא שנרצחו בפיגועי טרור. בגן נמצא פסל של נערה לזכר נועה אורבך, תלמידת תיכון, שנרצחה על ידי מחבל פלסטיני ב- 13 במרץ 2002. הפסל הוא נובויה ימגוצ'י, תושב עין הוד.
  • האנדרטה לנופלי קלקיליה – אנדרטה לזכר 18 חיילי צה"ל שנהרגו בפעולת התגמול שהתבצעה ערב מלחמת סיני בלילה של ה-11 באוקטובר 1956. בפעולה פוצצה משטרת קלקיליה, אך כוח החסימה של הצנחנים שהתמקם על התל של חירבת צופין התגלה על ידי הירדנים וכותר, ובניסיון לחלצו נפלו קורבנות רבים משני הצדדים. האנדרטה הוקמה בכניסה לאזור התעשייה, ברחוב ויצמן, בצד הכביש המוביל לקלקיליה. האנדרטה עשויה מסלע עליו חקוקות המילים מספר תהלים קכז :כחצים ביד גבור כן בני הנעורים ושמות הנופלים בפעולה.
  • בית ספר אוסישקין - מבנה בית ספר שתוכנן על ידי האדריכל חתן פרס ישראל אריה שרון בסגנון הבינלאומי בשנת 1941.
  • נבי ימין - מבנה קבר מן התקופה הממלוכית השוכן במזרח העיר באתרו של יישוב קדום. הקבר מיוחס לבנימין בן יעקב ומושך אליו מתפללים יהודים רבים. מעבר לכביש, אל מול נבי ימין נמצא מבנה קבר נוסף.
  • נחל הדס - נחל הזורם מדרום ליישוב ומהווה את אחד מיובליו של נחל קנה ולאחר מכן נחל הירקון. על אף שהנחל כיום הנו מוזנח ומוזרמים בו מי קולחין, הרי שהצמחייה הגדלה סביבו מהווה בית גידול ייחודי לאזור.
  • פארק כפר סבא - פארק גדול במזרח כפר סבא המשתרע על פני שטח של 250 דונמים וגובל עם אצטדיון לויטה. בפארק משטחי דשא נרחבים, בריכה אקולוגית, מצפור, מגרש משחקים לילדים ופטנק, מגרש החלקה לגלגיליות, בית קפה, מבוך עצים ועוד. בפארק מפוזרים פסלי ברזל של האמן ניצן יואל אבידור.
  • קניון ערים - קניון עירוני פתוח הממוקם במרכז העיר. בקניון חנויות רבות, מדשאה גדולה ורחבה המארחת פעילויות מגוונות במועדים ובחגים.
  • גן מנשה - גן בצפון-מערבה של העיר ובלבו גבעה שעליה נטועים עצים גדולים בני כ-90 שנה. הברון פליקס דה מנשה רכש את הפרדס עליו ניצב הגן בשנת 1936, ותכנן להקים במקום את ביתו. עד שבנה אותו נטע בו גן גדול, אך הבית לא הוקם מעולם, והגן הפך לאחד הגנים הפרטיים הגדולים והמרשימים ביותר בארץ.

וועדת ההיגוי של הוועידה הבינלאומית והתערוכת קלינטק מקיימת בכל שנה את תחרות עשר הרשויות המקומיות ה״ירוקות״. כפר-סבא בולטת בכך שנבחרה על ידי הוועדה במשך חמש פעמים רצופות.

חינוך ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היכל התרבות של כפר סבא בתכנון האדריכל אריה אלחנני ובחזיתו תבליט קיר מאת האמן נפתלי בזם
המבנה בתכנונו של האדריכל בן-חורין בקריית ספיר

החינוך בכפר־סבא היה ידוע במשך שנים רבות באיכותו ובאחוז הגבוה של המסיימים לימודי בגרות בהצלחה. בתקופת כהונת ראש העיר בן-חמו הידרדר החינוך באופן משמעותי: אחוז הזכאים לבגרות בכפ"ס הוא הנמוך ביותר בין ערי השרון.‏[7] צפיפות התלמידים בכיתות היא הגבוהה ביותר בארץ.‏[8] בשנת 2007 היו בעיר שישה-עשר בתי ספר יסודיים, שבע חטיבות ביניים ואחד-עשר בתי ספר תיכוניים‏‏.‏[9] בתי הספר התיכוניים של כפר־סבא משרתים גם את היישובים הקהילתיים כוכב יאיר, צור יגאל, כפר מל"ל, שדה ורבורג, נירית, מתן, מעלה שומרון, אלפי מנשה ועוד. כפר־סבא נהנית מקרבה לשני מוסדות להשכלה גבוהה: מכללת "בית ברל" והקמפוס של "האוניברסיטה הפתוחה" ברעננה.

עיקר הפעילות התרבותית של כפר־סבא מתרכזת ב"קריית ספיר". במתחם שני מבני ציבור. באחד, "היכל התרבות העירוני" בתכנון האדריכל זוכה פרס ישראל אריה אלחנני, מתקיימים מופעי תיאטרון, מוזיקה ומחול במסגרת מפעל מינויים, ושוכנים בו הספרייה העירונית, חדרי העיון למבוגרים, אתר ההנצחה לבני כפר־סבא שנפלו במלחמות ישראל (יד לבנים) ואולם הראשונים המוקדש לתולדות כפר־סבא. במבנה השני במקום, אשר תוכנן בשנת 1973 על ידי האדריכל מרדכי בן-חורין, שוכנים אודיטוריום למופעים בהיקף קטן יותר (נחנך ב-1976‏‏‏‏[10]), המוזיאון הארכאולוגי של כפר־סבא, הקונסרבטוריון העירוני, ספרייה וחדר העיון לילדים, וכן אולם ספורט.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר-סבא מספר אולמות ספורט בבתי הספר ובקריית ספיר, אבל עיקר פעילות הספורט העממי והתחרותי מרוכזת לאורך הציר הצפוני של העיר, רחוב בן-יהודה. לאורך הרחוב וסביבו מצויים ממערב למזרח אולם הספורט ובריכת השחייה בבית ספר אונים, מגרשי אתלטיקה, המטווח העירוני, הקאנטרי קלאב, אצטדיון לויטה (אצטדיון הכדורגל העירוני) והספורטק. רחוב בן-יהודה עצמו הוא מסלול פופולרי להליכה ספורטיבית.

בכפר סבא נמצא גם אחד מהסקייטפארקים הגדולים בארץ, העשוי מבטון שנבנה בשנת 2011.

תעשייה ומסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר-סבא מספר שני אזורי תעשייה ואזורי מסחר ספורים. באזור התעשייה הוותיק שוכנים בין היתר מפעלי תעשייה כדוגמת "טבע", "סימונס" והמרכז של ערוצי הלוויין "yes", ואזור "עתיר ידע" המיועד לתעשיית היי־טק. אזורי המסחר נמצאים לאורך רחובה הראשי של כפר־סבא, רחוב ויצמן, במרכז הקניות בסמוך לכיכר העיר, "קניון ערים", ובאזורי התעשייה שם הוקמו בשנים האחרונות קניונים וחנויות ענק. בשנת 2009 נפתח מרכז קניות "G", כמו כן, עתיד להיפתח מתחם קולנוע מרשת "סינמה סיטי".

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנה המרכזית בעיר בשנת 1996

כפר-סבא שוכנת בין שני צירי תחבורה עיקריים. כביש מספר 4 ממערב וכביש חוצה ישראל (כביש מספר 6) ממזרח. בין שני צירים אלה נסלל כביש רוחב מספר 531 המאפשר כניסה נוחה לתוך העיר מדרום.

שתי תחנות רכבת משרתות את תושבי העיר. שתיהן שוכנות בין מסלוליו של כביש 531, בתחום השיפוט של הוד השרון בקרבת גבולה עם כפר סבא. תחנת הרכבת כפר סבא בקצה רחוב נורדאו בכפר סבא ותחנת הרכבת הוד השרון ברחוב סוקולוב בקטע המחבר בין שתי הערים.

למרות התכנון העירוני שנועד למנוע צפיפות יש כיום בכפר-סבא מצוקת חנייה בחלק קטן מאזורי המגורים הסמוכים לאזורי המסחר המרכזיים, ובאזורי המסחר במרכז העיר. העירייה נקטה בשורת צעדים שכללו הקמת חניונים והגבלת חנייה ברחובות מסוימים באזורי מגורים לדיירי האזור בלבד, אך צעדים אלה לא הועילו לפתרון יסודי של הבעיה.

העירייה מתכננת קו BRT (מערכת אוטובוסים מהירה) שיעבור במרכז העיר (רחובות ויצמן וטשרניחובסקי).‏[11]

סמל העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל העיר כפר סבא משקף את אופייה של העיר. במרכז הסמל מופיע הח'אן שהוא המבנה הראשון בכפר סבא, ומשמש כיום את עיריית כפר סבא. לצידו של הח'אן במרכז, נטועים שני עצי האקליפטוס שניטעו בשנת 1906. בסמל משולבים זה לצד זה מבני תעשייה, מבני מגורים ועצי הדרים אשר אפיינו את כפר-סבא במשך שנים רבות. הסמל עוצב על ידי יעקב אבוקאי בשנת 1953.

ראשי העירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליהו אוסטשינסקי (1937 - 1939) – מוותיקי האיכרים במושבה. כיהן כנשיא המועצה הממונה של כפר־סבא ללא זכות הכרעה.
  • אברהם קרן (קירכנר) (1939 – 1951) – נציג הסתדרות העובדים.
  • מרדכי סורקיס (1951 – 1962) – נציג מפא"י.

ראשי העירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי סורקיס (1962 – 1965) – נציג מפא"י. סורקיס שכיהן כראש מועצה וכראש העירייה הראשון של כפר־סבא. פרש ממפא"י בשנת 1965 והיה מראשי רשימת רפ"י. מעשה זה לא התקבל בעין יפה בקרב תושבי העיר. לא עמדה לסורקיס זכות ראשונים והוא נכשל בבחירות לעירייה שנערכו בשנת 1965.
  • זאב גלר – (1965 – 1982) נציג מפא"י. אחראי לעיצוב דמותה המודרנית של כפר־סבא. בשנת 1982 נפטר גלר במהלך ישיבת מועצת העיר. לאשתו, טובה גלר, הוענקה אזרחות כבוד בחודש דצמבר 2005.
  • יצחק ולד (1982 – 2003) – נציג מפלגת העבודה. החליט לא להשתתף בבחירות 2003.
  • יהודה בן חמו (2003 - ) – זכה בראשות העירייה בסיבוב בחירות שלישי.
ראשי עיריית כפר סבא
אליהו אוסטשינסקי אברהם קרן מרדכי סורקיס זאב גלר יצחק ולד יהודה בן חמו
1937 - 1939 1939 - 1951 1951 - 1965 1965 - 1982 1982 - 2003 2003 -

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות
מראה בקניון ערים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיר לחיות בה: כפר־סבא בת 100 – מרדכי נאור, משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 2002.
  • כפר סבא - 70 שנה לייסודה - שלמה אנגל, הוצאת עיריית כפר סבא, 1973.
  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל כרך ב': ק', כפר סבא מרכז פליטי יפו תל אביב, מנחם יצחק קליונר, 1917 - 1918

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר עיריית כפר סבא, נתונים דמוגרפים[1],
  2. ^ קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק 15א‏
  3. ^ ‏"מלחמת היהודים", א כא ט‏
  4. ^ מסכת נידה סא ע"א‏
  5. ^ ‏מילים יעקב אורלנד, לחן מרדכי זעירא
  6. ^ פרופיל כפר סבא באתר הלמ"ס
  7. ^ הוד השרון מובילה באחוז הזכאים לבגרות בין ערי השרון[2]
  8. ^ צפיפות תלמידים בכיתות[3]
  9. ^ מוסדות החינוך בעיר
  10. ^ היכל התרבות וקריית ספיר
  11. ^ BRT כפר סבא[4]


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg


קואורדינטות: 32°10′29.99″N 34°54′31.32″E / 32.1749972°N 34.9087000°E / 32.1749972; 34.9087000