כריסטופר הוגווד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריסטופר הוגווד

כריסטופר הוגוודאנגלית: Christopher Jarvis Haley Hogwood; 10 בספטמבר 1941- 24 בספטמבר 2014 ) היה מנצח, צ'מבליסט, סופר ומלומד בריטי ידוע-שם.

הוגווד נולד בנוטינגהם ולמד מוזיקה וספרות קלאסית באוניברסיטת קיימברידג'. בהמשך למד נגינה וניצוח אצל ריימונד לפארד ותרסטון דארט, ואחר אצל רפאל פויאנה וגוסטב ליאונהרדט. מלגה מן המועצה הבריטית אפשרה לו שנת לימודים בפראג.

בשנת 1967 ייסד הוגווד את "קבוצת נגני המוזיקה העתיקה" (Early Music Consort) עם דייוויד מונרו ובשנת 1973 הקים את "האקדמיה למוזיקה עתיקה", שהתמחתה בביצוע מוזיקה מתקופת הבארוק וראשית התקופה הקלאסית בכלים אותנטיים לתקופה. קבוצת נגני המוזיקה העתיקה התפרקה לאחר התאבדותו הטראגית של מונרו בשנת 1976, אבל הוגווד המשיך לנגן ולהקליט עם האקדמיה למוזיקה עתיקה ואף ניצח בהופעות אורח על ספר רב של תזמורות אחרות.

מאז 1981 הוגווד ניצח בקביעות בארצות הברית. הוא כיהן כמנהל האמנותי של אגודת הנדל והיידן בבוסטון משנת 1986 עד 2001 ומאז הוא מחזיק בתואר מנצח של כבוד. משנת 1983 עד 1985 היה הוגווד המנהל האמנותי של "פסטיבל מוצרט בעיקר" במרכז ברביקן בלונדון. מ-1987 עד 1992 היה המנהל המוזיקלי של תזמורת סיינט פול, תזמורת קאמרית במינסוטה, שמינתה אותו למנצח אורח ראשי.

הוגווד הרבה לנצח גם על אופרות. הופעת הבכורה שלו באופרה הייתה בשנת 1983, כשניצח על דון ג'ובאני בסנט לואיס, מיזורי. הוא עבד עם האופרה של ברלין, לה סקאלה במילאנו, בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון וגראנד אופרה ביוסטון, טקסס. עם "אופרה אוסטרליה" ביצע, ב-1994 וב-1997, את "אידומניאו" ואת "חסדו של טיטוס", שתיהן של מוצרט.

ריצ'רד איגאר החליף את הוגווד כמנהל מוזיקלי של "האקדמיה למוזיקה עתיקה" ב-1 בספטמבר 2006. הוגווד נשא עד מותו בתואר "מנצח אמריטוס" וקיווה, לדבריו, לנצח על האקדמיה בפרויקט גדול אחד לפחות מדי שנה.

אף כי הוגווד נודע בעיקר ברפרטואר בארוק וראשית הקלאסיקה, הוא ניצח גם על מוזיקה בת זמננו וחש קרבה מיוחדת לאסכולות נאו-בארוקיות ונאו-קלאסיות, הכוללות יצירות רבות משל סטרווינסקי, מרטינו והינדמית.

כתביו של הוגווד כוללים סקירה של פטרונות מוזיקה לאורך הדורות ("מוזיקה בחצר"), מחקרים ביוגרפיים של היידן, מוצרט והנדל, תולדות הטריו סונאטה, וחקר המוזיקה הבריטית, כולל ספר על "מוזיקה על פני המים" ו"זיקוקין די-נור מלכותיים" של הנדל.

עריכות המוזיקה שלו כוללות יצירות משל מלחינים שונים מן הקצה אל הקצה, כמו ג'ון דאולנד ופליקס מנדלסון. הוא כיהן כיושב בראש ההוצאה לאור של "קרל פיליפ עמנואל באך: מכלול יצירותיו", ששמה לה למטרה להשלים את פרסום המהדורה החדשה של יצירות ק.פ.ע. באך במלואן עד 2014. הוצאות חדשות שהושלמו לאחרונה כוללות את "אודה ליום ססיליה הקדושה 1692" של פרסל ו"וריאציות אניגמה" של אדוארד אלגר.

הקלטות רסיטלים שלו בנגינת סולו כוללות תקליטורים רבים של יצירות צ'מבלו וקלוויכורד (כלי שעשה רבות לקידומו) והוא מחזיק באוסף חשוב של כלי מקלדת היסטוריים.

מאז 1992 כיהן הוגווד כפרופסור בינלאומי לביצוע מוזיקה עתיקה באקדמיה המלכותית למוזיקה וכפרופסור אורח בקינג'ס קולג', לונדון. משרותיו האקדמיות כללו גם פרופסור של כבוד למוזיקה באוניברסיטת קיימברידג' ופרופסור חבר בקולג'ים בקיימברידג'.

בשנת 2011 גילה המוזיקולוג והמנצח כריסטופר הוגווד בדרך מקרה בארכיון של אוניברסיטת פרינסטון יצירה לא נודעת, שברהמס חיבר בגיל 20 והקדיש למארחו, מוזיקאי גרמני מגטינגן, בשנת 1853, כאשר ביקר בעיר לרגל הופעות עם הכנר אדוארד רמניי. את תווי היצירה הקצרה, באורך של שתי דקות, כתב לצד דברי תודתו בספר האורחים של המוזיקאי, שם מונצחות גם יצירותיהם של מלחינים אחרים, כאות תודה על האירוח. נושא היצירה שימש כעבור 12 שנים לפרק הסקרצו של שלישיית הקרן של ברהמס. הפסנתרן אנדרש שיף אמר על היצירה, כי היא נושאת אופי אלתורי, על אף הוראות הביצוע הכלולות בה, ורואה בה את אחד האינטרמצי של ברהמס. היצירה, על אף מידותיה המיניאטוריות, שלמה ועומדת בפני עצמה. ברהמס תיאר אותה כ"אלגרו און פוקו אג'יטאטו" (אלגרו, עם נופך התרגשות").‏[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגי חיטרון, עיתון הארץ, "חדשות תרבות ובידור", 22.1.2012