כריסטופר היצ'נס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריסטופר היצ'נס

כריסטופר אריק היצ'נסאנגלית: Christopher Hitchens; ‏13 באפריל 1949 - 15 בדצמבר 2011) היה עיתונאי וסופר אמריקאי יליד אנגליה ממוצא יהודי, שכתביו וספריו רבי המכר ומעוררי המחלוקת עשוהו לפרשן ולמתדיין פופולרי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצ'נס נולד בפורטסמות', גדל באנגליה ולמד כלכלה, מדע המדינה והיסטוריה באוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג'. הושפע מג'ורג' אורוול ותומאס פיין, עליהם גם כתב ביוגרפיות. ביוגרפיה נוספת כתב על תומאס ג'פרסון. הוא הצטרף למפלגת הלייבור, אך סולק ממנה ב-1967, בעקבות תמיכתו של ראש הממשלה הרולד וילסון במלחמת וייטנאם. היצ'נס היה באותה עת טרוצקיסט. בשנות השבעים עבד כעיתונאי בניו סטייטסמן, ותקף בחריפות את הנרי קיסינג'ר (תוך שהוא מאשים אותו ברצח עם), את מלחמת וייטנאם ואת הכנסייה הקתולית. ב-1981 היגר לארצות הברית. שם פרסם מאמרי דעה וביקורת ספרות במגזינים שונים, בהם סלייט, The Atlantic ו-Vanity Fair. בספטמבר 2008 היה לעמית מחקר במכון הובר. הוא היה משתתף חשוב בתוכניות אירוח בטלוויזיה וברדיו והפך למרצה מבוקש. בשנת 2005 נבחר על ידי כתבי העת פוריין פוליסי ופרוספקט לאינטלקטואל החמישי בחשיבותו בעולם.

עם השנים, דעותיו של היצ'נס השתנו. הוא נטש את המרקסיזם שלו, והחל להיות יותר ביקורתי כלפי האסלאם, במיוחד לאחר פרשת הפתווה על סלמאן רושדי. על אף ביקורתו כלפי האסלאם, תמך בלאומיות הפלסטינית והצהיר שהציונות הייתה טעות אפילו אם לא היה קיים העם הפלסטיני. הוא טען שבמקום לתמוך בציונות, על היהודים לסייע בקידום חילון וביצוע רפורמות בקהילות שלהם וש"אלא אם כן אתה דתי, מה לעזאזל יש לך לחפש באזור ירושלים המורחבת מלכתחילה?". כמו כן הצהיר שלו היה הדבר אפשרי היה מריץ אחורה את הקלטת על מנת למנוע מהרצל להשמיע את הדמגוגיה השקרית בדבר היותה של ארץ ישראל "ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ" (אמירה שהשמיע למעשה ישראל זנגוויל). מאידך, תקף את סטפן וולט וג'ון מירשהיימר על ספרם "הלובי הישראלי ומדיניות ארצות הברית" כשהוא טוען נגדם שהתאוריה שלהם "חלקית מטעה וחלקית מבחילה". בנוסף, האשים את חמאס באנטישמיות ולאחר מותו של יאסר ערפאת כינה אותו "רוצח", "מושחת", "דיקטטור" ו"אופורטוניסט".

היצ'נס תמך במלחמת עיראק והוסיף לתמוך בה זמן רב לאחר שהיא נזנחה על ידי רוב תומכיה. בערוב ימיו נחשב לאחד מחברי ה"נִצים הליברלים", קבוצה של אנשי שמאל אשר מתנגדים לעמדות האנטי אמריקניות של השמאל המסורתי (נצים ליברליים אחרים הם נורמן גראס, ניק כהן ופול ברמן).

בשנת 2010, פרסם היצ'נס אוטוביוגרפיה אינטלקטואלית בשם "היטץ'-22" (משחק מילים באנגלית על "מלכוד 22"). כן השתתף בשנה זו בפולמוס פומבי עם ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר.

ב-15 בדצמבר 2011 נפטר מסיבוכים של דלקת ריאות שנגרמו כתוצאה ממחלת סרטן הוושט ממנה סבל.

להיצ'נס שני ילדים מאשתו הראשונה ומנישואיו השניים הוא אב לבת.

דעותיו של היצ'נס בנושאי דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצ'נס דגל באתאיזם כאשר הוא שולל את קיומו של כל אל ואת נכונותה של כל דת. ספרו "אלוהים אינו גדול" (משחק מילים על התרגום לאנגלית של הברכה הערבית 'אללה אכבר') הפך לרב-מכר והציב אותו בחזית של האתאיסטים החדשים, ביחד עם ריצ'רד דוקינס, דניאל דנט וסם האריס. הספר תורגם לעברית וראה אור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן בשנת 2009. ספר קודם של היצ'נס, "התנוחה המסיונרית", תקף את האם תרזה. היצ'נס שילב בין דעותיו הניציות והאתאיזם שלו בהגנתו על אייאן חירסי עלי, ההולנדית ממוצא סומלי אשר כפרה באסלאם, ואשר חייה הועמדו בסכנה כתוצאה מכפירתה.

היצ'נס ממקד את ביקורתו בדתות התאיסטיות בארבעה הסברים שלדעתו מהווים את ההצדקה שבאמונה:

  • הדת כהסבר לתופעות טבע – היצ'נס רואה את הדת כשלב בהתפתחות האדם, בתקופה שבה לא היו למין האנושי הבנה בשאלות כגון מהי הארץ – דיסק או כדור, מהם הגורמים למחלות, כיצד נוצר האדם ועוד. האדם הוא יצור המבקש פתרונות, וגם פתרון שגוי עדיף בעיני האדם על חוסר הידיעה. הדת היא התשובה הנוחה אך השגויה לשאלות עליהן לא מצאה האנושות תשובה בעת ההיא. כיום, עם ההבנה שקיבלה האנושות הודות למדע, אנו יודעים כי היקום לא נוצר למען האדם - האדם מאכלס שטח זעיר מן היקום ואדם נוצר כחלק מתהליך האבולוציה בן מיליארדי השנים. לפיכך אין עוד תועלת בהעמדת פנים שעל ידי סגידה לישות על טבעית בני האדם יכולים לשנות את גורלם. העמדת הפנים הזאת מרעילה לדעתו של היצ'נס את הדיון הציבורי והמחקרי. לא פלא, לכן, שהדת התנגדה לכל התקדמות משמעותית במחקר מימי גלילאו גליליי ועד לחקר תאי הגזע בימינו. הדת תמיד תתרץ את התנגדותה למחקר בטענה שהמחקר חותר תחת חוקי הטבע.
  • הקשר בין מוסר לאלוהים – על פי אנשי הדת קיומו של מוסר תלוי באלוהים אשר נתן לאדם את מצוותיו. היצ'נס טוען כי קיומה של חברה אנושית מחייב התנהגות סולידרית בין בני החברה. כך, אינדיבידואלים החיים בחברה פרימיטיבית נטולת מוסר וקודים חברתיים, יהיו חייבים להמציא קודים שכאלו על מנת לאפשר את הישרדותם. לפיכך כללים כגון לא תגנוב, לא תרצח ולא תענה ברעך עד שקר – אין מקורם בכוח על טבעי אלא מקורם בקודים חברתיים הנחוצים להתגבשותה של חברה. מי שאינם מקבלים את הקודים החברתיים הללו הם או סוציופתים שאינם מבינים מדוע יש להתחשב במישהו פרט להם, או פסיכופתים המפיקים הנאה מסבלם של אחרים. על מנת להבהיר את חוסר החשיבות של הדת להתנהגות מוסרית הציב היצ'נס אתגר לכוהני דת מכל הדתות: "הראו לי מעשה מוסרי שנעשה על ידי אדם דתי ולא היה יכול להיעשות על ידי אדם שאינו דתי". היצ'נס טען כי מעולם לא קיבל תשובה טובה לאתגר זה. לעומת זאת, ישנן דוגמאות רבות למקרים בהם דת גרמה לאנשים לנהוג בחוסר מוסריות משווע כלפי אנשים אחרים.
  • הפחד מן החירות – סיבה מרכזית לקיומן של דתות, לדעת היצ'נס, היא הפחד מן החופש הטבוע האדם, פחד הבא לידי ביטוי ברצון שיחליטו עבורו מה לעשות - השאיפה לדמות אב מגן, מחנך ומעניש. הדת, לפי תפיסה זאת, היא ביטוי לרצון להיות עבד – ישות על טבעית בעלת כוונות טובות המשגיחה עלינו מרגע ההפריה ועד עולם, ישות המורה לנו על הדרך הנכונה לפעול והמרשיעה אותנו אפילו על פשעי מחשבה.
  • האסתטיקה שבדת – בימי הביניים ובראשית העת החדשה היו הכנסיות והטקסים שנוהלו בהן, המוקד היחידי עבור רובו הגדול של הציבור לאסתטיקה וריגוש. אך בימינו, כאשר אנו מסוגלים בעזרת טלסקופ חלל לצפות למרחק מיליארדי שנות אור לחלל, ובעזרת מיקרוסקופים אנו מסוגלים לצפות במולקולות יחידות, אנו רואים כי יופיו של עולם הטבע גדול כל כך עד כי אין עוד צורך בגירוי אסתטי של סיפורי הסנה הבוער, או בגיבובי האסטרולוגיה.

גינוי האם תרזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצ'נס טען כי האם תרזה היא רמאית. תרזה, או בשמה המקורי אגנס בוג'שו, היא נזירה אלבנית שפעלה בכלכותה שבהודו, לכאורה על מנת לסייע ליתומים. למעשה, תרזה הייתה תומכת נלהבת בקידום העוני. היא האמינה שעוני הוא מתנה מאלוהים ושהסבל מאציל בני אדם. כמובן שהיא לא יישמה את אמונותיה על עצמה; היא לקחה מיליוני דולרים מתורמים שונים ברחבי העולם ובכללם משפחת דובליה מהאיטי וממגוון של עשירים מושחתים ברחבי העולם. בכסף השתמשה תרזה כדי לבנות מאות מנזרים על שמה שיהללו אותה ואת פועלה. בכסף לא נעשה שימוש לטובת עניי הודו, לא נבנו בתי ספר מקצועיים, בתי חולים או מוסדות למיגור העוני.

אחרי מותה של תרזה דיווחה אישה מבנגל כי היא הניחה את תמונת הנזירה המנוחה על גידול סרטני ממנו סבלה והגידול נעלם. בהמשך הוכרזה תרזה כקדושה על ידי האפיפיור. היצ'נס גינה את ההכרזה, אותה תיאר כעידוד לרפואה אלילית ושרלטנית כתחליף לרפואה המערבית המבוססת על הוכחות מדעיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריסטופר היצ'נס בוויקישיתוף