כריסטופר מרלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקן של אלמוני, יש הגורסים כי זהו כריסטופר מרלו

כריסטופר מרלואנגלית: Christopher Marlowe;‏ 26 בפברואר 1564 - 30 במאי 1593), מהמחזאים האנגלים החשובים של העידן האליזבתני.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר קנטרברי שבמחוז קנט ולמד באוניברסיטת קיימברידג'. במשך חייו הקצרים אך מלאי ההרפתקאות (ייתכן והיה סוכן כפול), הספיק לכתוב חמש טרגדיות שהצלחתן הייתה רבה והשפיעו רבות על בני תקופתו, שהמפורסם בהם הוא ויליאם שייקספיר. מרלו קנה את עולמו בכך שהחדיר לעולם התיאטרון האנגלי שימוש בחרוזים לבנים, שאפשר דיבור דרמטי הקרוב למציאות הרבה יותר מהשירה המחורזת של המחזאים שקדמו לו.

מרלו נרצח בשנת 1593, אך נסיבות הרצח המדויקות שרויות באפלה. בשל אי-הבהירות סביב התגרה שבה מצא את מותו בפרוור הלונדוני דפטפורד, נוצרו תאוריות קשר סביב מותו: יש האומרים שמרלו הוא המוח האמיתי מאחורי יצירות המופת של שייקספיר. התאוריה (שאינה מקובלת על חוקרים רציניים) אומרת שמרלו ביים את מותו משום שנרדף, ברח לאיטליה ופרסם את כתביו באמצעות השחקן ויליאם שייקספיר. השערה מקובלת יותר משייכת את מותו לפעילותו הוודאית בשירות החשאי של המלכה אליזבת.

התאוריה שמרלו עומד מאחורי כתיבת יצירותיו של שייקספיר מבוססת בין השאר על העובדה שבמחזותיו משולבים תיאורים מדויקים של מקומות ברחבי אירופה ששייקספיר מעולם לא ביקר בהם. כמו כן, עולה מניתוח צוואתו של שייקספיר כי ספרייתו הפרטית הייתה דלה ביותר באופן שאינו מתיישב עם הידע וההשכלה שהפגין ביצירותיו. זאת בהשוואה לצוואות של משכילים בני דורו של שייקספיר שספרייתם העשירה עמדה בלב הצוואה שלהם.

יצירתו דוקטור פאוסטוס שנכתבה בעקבות "אגדת פאוסט" היוותה השראה מסוימת ליצירתו המפורסמת של המחזאי הגרמני יוהאן וולפגנג פון גתה ומאוחר יותר גם לאופרה "פאוסט" של המלחין הצרפתי שארל גונו. יצירה זו ודמותו של מרלו עמדו גם במרכז העלילה של הסרט "רב מכר לרצח" של הבמאי ראודי הרינגטון ובכיכובו של קובה גודינג ג'וניור המגלם את דמותו של עורך הדין לאסון ראסל. עלילת הסרט חושפת המשלה בין מכירת נשמתו של פאוסט לשטן, לבין החלטתו של עורך-דין להביא לזיכויים של נאשמים שביצעו רצח.

מחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כריסטופר מארלו – קטע מתוך 'הרו ולאנדר' (מאנגלית: רונן סוניס), "דחק" - כתב עת לספרות טובה, כרך ג', 2013.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.