כריסטינה נילסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריסטינה נילסון, בסביבות 1874
נילסון בתפקיד אופליה, קריקטורה של אנדרה גיל, 1868
תצלום של כריסטינה נילסון בחתימת ידה

כריסטינה נילסוןשבדית: Kristina Nilsson‏; 20 באוגוסט 1843 - 20 בנובמבר 1921) הייתה זמרת סופרן אופראית שבדית.

נילסון נולדה בשם כריסטינה יונאסדוטר בכפר בקרבת וקשה, בחבל סמולנד, לאיכרים האריסים יונאס נילסון וקייסה-סטינה מונסדוטר. כשהייתה בת ארבע-עשרה וניגנה בכינור בשוק בעיירה יונגבי, גילה אותה עובד מדינה בכיר. האיש היה לפטרונה ואיפשר לה לקבל הדרכה ווקאלית.

בשנת 1860 הופיעה נילסון בקונצרטים בסטוקהולם ובאופסלה. אחרי ארבע שנות לימודים בפריז, הופיעה לראשונה באופרה בשנת 1864, בתפקיד "ויולטה" בלה טרוויאטה של ג'וזפה ורדי, ואחר כך בתפקיד מלכת הלילה בחליל הקסם של מוצרט בתיאטרון הלירי בפריז.

אחרי ההצלחה הזו היא שרה בבתי אופרה חשובים בלונדון, בסנקט פטרבורג, בווינה ובניו יורק. בשנת 1868 השתתפה בבכורה של "המלט" מאת אמברואז תומא בתפקיד אופליה. היא שרה במופע חנוכת הבית של המטרופוליטן אופרה ב-22 באוקטובר 1883, ב"פאוסט" של גונו.

נילסון נישאה לבנקאי הצרפתי אוגוסט רוזו, שמת בשנת 1882. בשנת 1887 נישאה לאנחל ראמון מריה ואלחו אי מירנדה, רוזן דה קאזה מירנדה. הרוזן הלך לעולמו בשנת 1902. במכתבים נהגה נילסון לחתום בשם כריסטין ובחלק האחרון של חייה נודעה על פי רוב כרוזנת דה קאזה מירנדה.

קולה של נילסון הצטיין בצלילות גבישית, בגמישות ובניקיון מופתי בכל המשלבים. תקופת חייה הקבילה בדיוק לזו של יריבתה הגדולה, הסופרן אדלינה פאטי.

יש דמיון רב בין נילסון לבין אופיה של כריסטין דאה בפנטום האופרה, רומן מאת גסטון לרו, ורבים סבורים שלרו ביסס את הדמות הבדויה שלו על נילסון, אף כי אין ראיה לדבר.

לצייר ההולנדי אנטון פיק (1895 - 1987) יש איור של תמונת רחוב, שבה אדם נושא שלטי פרסום המודיעים על הצגת "לוצ'יה די למרמור" של גאטנו דוניצטי בבית האופרה, בכיכובה של כריסטין נילסון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Compelling: A Performance-Oriented Study of the Singer Christina Nilsson, Ingegerd Björklund, Göteborg, 2001
    • Die Goede Oude Tyd, by Anton Pieck and Leonhard Huizinga, Zuid-Hollandsche Uitgeversmaatschappy, Amsterdam, 1980, page 31.
    • De Werelde van Anton Pieck, text by Hans Vogelesang, La Riviere & Voorhoeve, Kampen, 1987, page 197.