כריס פרום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריס פרום
Chris Froome Tour de Romandie 2013 (cropped).JPG
כריס בטור דה רומנדי, 2013
תאריך לידה 20 במאי 1985 (בן 29)
מקום לידה ניירובי, Flag of Kenya.svg  קניה
כינוי פרומי
תחום כביש
קבוצה נוכחית Team Sky
קבוצות עבר קוניקה מינולטה (2007)
ברלוורלד (2008-2009
סקיי {(2010-
הישגי שיא הטור של עומן 2013

קריטריום אינטרנשיונל 2013
טור דה רומנדי 2013
דופינה ליברה 2013
טור דה פרנס 2013

כריסטופר פרוםאנגלית: Christopher Froome; נולד ב-20 במאי 1985) הוא רוכב אופני כביש בריטי מקצועי, והמנצח בטור דה פרנס לשנת 2013.[1]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריס פרום נולד בניירובי לאב יליד אנגליה ולאם ילידת קניה ממוצא אנגלי, שם החל להתאמן ברכיבה באופני הרים. כשהיה בן 14 עבר עם משפחתו לדרום אפריקה והחל לרכוב באופני כביש ואף להשתתף בתחרויות מקומיות.

בשנת 2006 ייצג את קניה באליפות העולם באופני כביש. במירוץ נגד השעון הגיע למקום ה-36.[2] בשנת 2007 הוחתם פרום לראשונה בקבוצה מקצוענית, קבוצת קוניקה מינולטה הדרום אפריקאית. בשנת 2008 הוחתם בקבוצת ברלוורלד, ובשנה זו השתתף בטור דה פרנס וסיים במקום ה-82.[3][4]בשנת 2009 השתתף בג'ירו ד'איטליה והגיע במקום ה-32.[5] בסוף שנת 2009 הוחתם פרום בקבוצת סקיי ובשנת 2010 רכב בה ללא הישגים משמעותיים.

בשנת 2011 בוואלטה אספניה היה פרום פועל של בראדלי ויגינס שהיה הרוכב המוביל של קבוצת סקיי ואחד המועמדים לניצחון. פרום התבלט בכל קטעי ההרים כמטפס, ובקטע 10 במרוץ שהיה קטע נגד השעון הגיע למקום השני לפני ויגינס ועבר להיות המוביל במרוץ. למחרת עברה ההובלה לוויגינס כשהקדים את פרום בקטע הררי. פרום המשיך לרכוב כפועל של ויגינס אף שנראה היה בשאר קטעי ההרים כחזק ממנו. בשלושת הקטעים האחרונים במירוץ, לאחר שוויגינס נחלש ואפסו סיכויו לזכות במירוץ, עבר פרום לרכוב כמוביל, וזכה בסוף הוואלטה במקום השני, בפיגור של 13 שניות בלבד אחרי המנצח חואן חוסה קובו. לאחר המירוץ חתם פרום על חוזה לשלוש שנים נוספות בקבוצת סקיי.

בתחילת שנת 2012 סבל פרום ממחלה ומאוחר יותר פציעה, ולא השתתף כמעט בתחרויות. הוא נבחר לטור דה פראנס כפועל העיקרי של ויגינס. המזל הרע המשיך לרדוף אותו בהתחלת התחרות כשסבל מתקר בקטע הראשון ומתאונה בקטע השלישי והפסיד כשתי דקות למובילים במירוץ. בקטע השביעי הוא ניצח לאחר שהוביל את ויגינס במשך העלייה לסיום. לאחר הקטע ה-11 במירוץ נשמעה ביקורת על פרום על כך שבמהלך הקטע תקף פרום את הדבוקה בדיוק כשוויגינס נחלש ובניגוד להוראות הקבוצה. פרום טען שלא שמע בקשר ולא ראה שוויגינס נחלש. היו שפירשו זאת כמחאה על כך שהוא אינו המוביל של הקבוצה, אף על פי שהרגיש חזק מוויגינס. את הטור סיים פרום במקום השני, 3:21 דקות אחרי ויגינס.

באולימפיאדת לונדון נבחר פרום לייצג את בריטניה במרוץ הכביש ובמרוץ נגד השעון. במרוץ נגד השעון הוא זכה במדליית הארד אחרי ויגינס וטוני מרטין. בוואלטה אספניה נבחר לשמש כמוביל של קבוצת סקיי, והוא הגיע בסופו למקום הרביעי.

בתחילת שנת 2013 השתתף פרום בטור של עומן בו ניצח לפני אלברטו קונטדור וקאדל אוונס. לאחר מכן השתתף בטירנו אדריאטקו בו הגיע למקום השני אחרי וינצ'נזו ניבאלי. במרץ הוא ניצח בקריטריום אינטרנשיונל ובאפריל הוא ניצח בטור דה רומנדי. ביוני השתתף בדופינה ליברה כתחרות הכנה אחרונה לפני הטור דה פרנס, שלט בכל קטעי ההרים וניצח בתחרות.

בטור דה פרנס של אותה שנה השתתף פרום כמוביל של קבוצת סקיי. עם תחילת המירוץ, נקלע לתאונה אך לא נפגע. בקטע השמיני שהיה קטע ההרים הראשון בטור ניצח פרום ונטל את ההובלה בדירוג הכללי, כדקה לפני בן קבוצתו ריצ'י פורט וכשתי דקות לפני שאר המועמדים לניצחון. בקטע ה-12 שהיה קטע נגד השעון הגיע פרום במקום השני 12 שניות אחרי טוני מרטין, והגדיל את יתרונו בראשות הדירוג ליותר מ-3 דקות. למחרת, בקטע ה-13 קונטדור וקבוצתו, סאקסו בנק, הצליחו לפצל את הדבוקה במישור כאשר פרום נשאר מאחור. הם הצליחו לקזז כדקה מיתרונו בדרוג הכללי. בקטע ה-15 שהסתיים במון ונטו ניצח פרום והגדיל את יתרונו לכ-4 דקות. בקטע ה-17 שהיה קטע נגד השעון בהרים, ניצח שוב פרום. בסיום המרוץ ניצח פרום בפער של 5:03 דקות לפני נאירו קינטנה.

באותה שנה זכה פרום גם בפרס אופני הזהב המוענק על ידי מגזין האופניים הצרפתי "Vélo Magazine".‏[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריס פרום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]