כרכום חורפי
 |
|
|---|---|
 כרכום חורפי, Crocus hyemalis |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אספרגניים |
| משפחה: | אירוסיים |
| סוג: | כרכום |
| מין: | כרכום חורפי |
| שם מדעי | |
 Crocus hyemalis |
|
כַּרְכֹּם חורפי (שם מדעי: Crocus hyemalis) הוא גאופיט בעל פקעת ממשפחת האירוסיים. עלי הכותרת לבנים ובמרכז צהובים, עם פסים דקים סגולים מצידם החיצוני. האבקנים בצבע ארגמן עד שחור. אונות הצלקת מפוצלות לזרועות דקיקות. עלי הצמח ירוקים ויש פס בהיר במרכז העלה. לכרכום פקעת המתחדשת מדי שנה. ההאבקה נעשית על ידי חרקים. הפרי מתבקע מעצמו והוא בעל זרעים רבים. הצמח נפוץ באזור הים-תיכוני של ישראל ופורח בחודשים אוקטובר עד פברואר.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
המילה 'כרכום' מקורה בפרסית ופירושה צהוב. שם זה ניתן לסוג כי ממנו מופק תבלין הזעפרן שצבעו צהוב. שם המין מתאר את עונת הפריחה שהיא תחילת החורף אחרי הגשמים הראשונים. בשפות שמיות אחרות, השורש קיים גם כן: באכדית: kurkanu; בארמית: כֻּרְכְּמָא ובערבית: כֻּרְכֻּמ.
שם הסוג המדעי הוא הצורה הלטינית של השם הפרסי העתיק של הצמח המתאר צבע צהוב. שם המין פירושו חורפי.
[עריכה] הכרכום
הכרכום נזכר בתנ"ך כצמח בושם. מופיע במשנה ובתלמוד כצמח תבלין ורפואה. הכרכום שימש להפקת חומר צבע למזון, אריגים ולצביעת גוף האישה. המלה כרכום הפכה סמל לצבע צהוב. הביטוי נתכרכמו פניו משמעותו שפניו צהובות ומביעות כעס. הכרכום הוא צמח מוגן שאסור לקטוף אותו. ערביי ישראל מוציאים את הפקעות הקטנות של הכרכום החורפי מהאדמה וקולים אותן ברמץ של מדורה. הפקעות נאכלות צלויות באש או מבושלות. התבלין המופק מצלקות פרחים של סוג אחר של כרכום נקרא בשם זעפרן.
[עריכה] לקריאה נוספת
- נסים קריספיל, המדריך השלם לצמחי מרפא בארץ ובעולם. הוצאת מעריב - הד ארצי.
- עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 11, עמ' 250, הוצאת החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור 1990.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- כרכום חורפי, באתר "טיולי"
- כרכום חורפי, מרכז הרופאים המומחים
- פרופ' אבי שמידע, כרכום חורפי, המשרד להגנת הסביבה
- כרכום חורפי, לומדע
- כרכום חורפי, צמחיית ישראל ברשת, האוניברסיטה העברית בירושלים
