כרמן מאורה

כרמן מאורה
Carmen Maura
לידה	15 בספטמבר 1945 (בת 78); מדריד, ספרד
שם לידה	María del Carmen García Maura
מדינה	ספרד
תקופת הפעילות	מ-1969
מקום לימודים	בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות
בן או בת זוג	Francisco Forteza Pujol
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס דונוסטיה (2013); פרס סזאר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (2012); פרס גויה לשחקנית הטובה ביותר (1988); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקנית הטובה ביותר (1988); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקנית הטובה ביותר (1990); פרס מפעל חיים של האקדמיה האירופית לקולנוע (2018); פרס גויה לשחקנית הטובה ביותר (1990); פרס גויה לשחקנית הטובה ביותר (2000); הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (2015); פרס השחקנית הטובה ביותר (2006); צדף הכסף לשחקנית הטובה ביותר (2000); פרס גויה לשחקנית המשנה הטובה ביותר (2007); פרס פלטינו לשם כבוד (2022) ;
	פרופיל ב-IMDb

כרמן מאורה (בספרדית: Carmen Maura; נולדה ב-15 בספטמבר 1945) היא שחקנית ספרדייה, הידועה בשל הופעתה בסרטיו של פדרו אלמודובר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאורה נולדה במדריד, והיא צאצאית של המדינאי הספרדי השמרני אנטוניו מאורה, שהיה ראש ממשלת ספרד בתחילת המאה ה-20.

בצעירותה ניהלה מאורה גלריה לאמנות, והופיעה כזמרת קברט. מאורה החלה להופיע בקולנוע בשנת 1969, ובסרטו של הבמאי פרננדו קולומו "Tigres de Papel" (נמרים מנייר), בשנת 1977 הצליחה לפרוץ לתודעת הקהל הבינלאומי. לאחר סרט זה הופיעה בעיקר בקומדיות בתחילת שנות ה-80.

מאורה ידועה במיוחד בשל עבודתה עם הבמאי פדרו אלמודובר. עבודתם המשותפת הראשונה הייתה בסרטו הראשון באורך מלא של אלמודובר, "פפי, לוסי, בום" (1980), שנחשב פרוע ופורץ דרך בזמנו. הופעה זו הופכת את מאורה ל"נערת אלמודובר" (Chica Almodóvar) הראשונה. מאורה הופיעה גם בסרטו השלישי של אלמודובר, "הרגלים מגונים" (1983), וגילמה תפקיד ראשי בסרטו "מה עשיתי שזה מגיע לי?" (1984). אחד מתפקידיה הזכורים ביותר בסרטי אלמודובר היה הטרנסקסואל "טינה קינטרו", אותו שיחקה ב"חוק התשוקה" (1987). תפקיד זה הפך אותה למקובלת בקהילה ההומוסקסואלית וחיזק את תדמיתה כשחקנית חזקה ופורצת גבולות. בשנת 1988 שיחקה את התפקיד הראשי בסרטו של אלמודובר "נשים על סף התמוטטות עצבים", אשר היקנה לה את פרס "פליקס" (פרס הקולנוע האירופי) כשחקנית הטובה ביותר. מאורה ואלמודובר נפרדו מבחינה מקצועית במהלך שנות ה-90 אך בשנת 2006 שבה לככב בסרטו "לחזור". על משחקה בסרט זה קיבלה פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן.

בין תפקידיה האחרים זכורים תפקיד הזמרת הנודדת בזמן מלחמת האזרחים בספרד בסרטו של קרלוס סאורה "אי, כרמלה!" (1990), שבו הפגינה את יכולתה בשירה ובריקוד, כמו גם במשחק מעולה ונוגע ללב, ותפקידה בסרטו של עמוס גיתאי "אזור חופשי" (2005) שבו שיחקה לצד נטלי פורטמן וחנה לסלאו.

בעקבות הופעתה בסרט "נשים על סף התמוטטות עצבים" קיבלה הצעות לשחק בסרטים אמריקנים, אך דחתה אותן. בריאיון לאורי קליין נימקה זאת:

"אני לא סובלת את לוס אנג'לס. אני לא סובלת מקומות שבהם אי אפשר לצאת מבית המלון וללכת לטיול ברגל. אני לא סובלת מקומות שבהם מדברים אך ורק על קולנוע, ואמת המידה היחידה שלפיה שופטים אותך היא כמה כסף הסרט שלך עשה. יש קולנוע ויש חיים, והחיים מבחינתי חשובים יותר מהקולנוע. חוץ מזה, הרבה שחקנים אירופים שהגיעו להוליווד הלכו בה לאיבוד. לא רציתי שזה יקרה לי".^[1]

כרמן מאורה היא שחקנית מוּכרת בצרפת, ואף הופיעה בשנת 1994 במחזה "קרקס לשניים" מאת בארי קרייטון האוסטרלי, על במת התיאטרון "פאלה רואייל" בפריז.

בשנת 2011 שיחקה בתפקיד קונספסיון רמירז, משרתת ספרדייה בסרט הקומי הצרפתי "הנשים בקומה השישית" מאת פיליפ לֶה-גֶה בכיכובם של פבריס לוקיני וסנדרין קיברלן. בשנת 2013 השתתפה בתפקיד קטן בסרט האימה-קומי "Las brujas de Zugarramurdi" שזכה בשמונה פרסי גויה באותה שנה.

בשנת 2019, שיחקה בקומדיה הרומנטית "המשפחה לעולם נשארת", בתור אנג'לה. בשנת 2020 השתתפה בסרט ההתבגרות הבריטי "Chasing Wonders" בכיכובה של פאס וגה. באותה שנה היא שיחקה במיני-סדרה התקופתית הספרדית "מישהו חייב למות" בנטפליקס.

בשנת 2022 שיחקה בסרט הפנטזיה "Rainbow" שביים פאקו לאון (אנ') ומבוסס באופן רופף על הרומן "הקוסם מארץ עוץ" של ל. פרנק באום משנת 1900. הוא שוחרר בבתי קולנוע נבחרים בספרד ב-23 בספטמבר 2022, ובנטפליקס הוא עלה לאחר שבוע.