כשל ההיסטוריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כשל ההיסטוריון הוא כשל לוגי המתרחש כאשר מניחים כי קובעי המדיניות בעבר ראו דברים מאותה נקודת מבט והחזיקו באותה כמות של מידע העומדת לרשות מי שמנתח את הדברים לאחר מכן. הכשל צוין לראשונה על ידי דייוויד האקט פישר, שטען כי הוא מקביל לכשל הפסיכולוג של ויליאם ג'יימס.

מניסויים שנערכו בפסיכולוגיה עולה כי אנשים נוטים לזכור באופן בלתי מדויק דברים שהתבררו כחשובים כאילו היו חשובים בעת התרחשות הדברים, ומתקשים להתעלם מן היתרון שבידיעה מה התרחש לאחר מכן. בפסיכולוגיה אפקט זה ידוע כהטיית ההערכה בדיעבד.

דוגמאות:

  • "אני זוכר שכששמעתי בפעם הראשונה את היטלר נואם, מאוד התרגשתי. הבנתי שברגע הזה גרמניה עומדת בפני מפנה היסטורי בתולדותיה."
  • "לא היה שום צורך להוריד את הריבית במשק, משום שאחר כך התפרצה אינפלציה חמורה."

מובן שייתכן שמשפטים אלו נראו לאומרם נכון גם לפני שהוכחו ככאלו, אך הנטייה היא להאמין בהם רק לאחר שקרה הדבר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Fischer, D. H. (1970). Historians' Fallacies: Toward a Logic of Historical Thought. New York: Harper Torchbooks.


ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.