כשרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "כשר" מפנה לכאן. לערך העוסק באישים בשם זה, ראו כשר (פירושונים).
הכשרת כלים לפסח במאה שערים.

ביהדות, המונח כשרות מתייחס למערכת כללים הקובעת מהם סוגי המזון המותרים והאסורים באכילה. המונח אינו אופייני רק ליהדות, ואיסורים על מאכלים מסוימים קיימים גם בדתות ותרבויות אחרות.

המילה כשר מציינת שדבר הנושא שם זה עשוי כדרוש לפי קריטריונים ברורים וידועים. יש מסבירים ששורשו מהמילה כשורה כלומר עשוי ותקון כפי שורת-ישרות הדרושה.‏[1]

ביהדות הפך האיסור לאכול בשר חזיר לנדבך משמעותי במאפייני הדת, וההקפדה עליו גדולה מההקפדה על מצוות אחרות. הנביא ישעיהו (פרק סו) משתמש בביטוי "אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר" ככינוי גנאי לחוטאים, וישנם הרואים בכך ביטוי לחומרה שבה נתפסה אכילת בשר טריפה לעומת עבירות אחרות. אף שהאיסור על מאכלות אסורים אינו בגדר "ייהרג ואל יעבור", ידועים מקרים (כבגזרות אנטיוכוס המתוארות בספר חשמונאים) על רבים שמסרו נפשם על מנת שלא לעבור על איסור זה, מפני שזו הייתה "שעת השמד".

כיום ישנם יהודים רבים המקפידים רק על חלק מכללי הכשרות, ולרוב לאו דווקא על אלו שההלכה רואה בחומרה הרבה ביותר. כך למשל, ישנם יהודים המקפידים שלא לאכול בשר חזיר, אך אינם מקפידים על אכילה משחיטה כשרה והסרת הדם, וישנם יהודים המקפידים על כשרות בביתם אך לא מחוצה לו.

כשרות במזון מן החי[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור מאנגליה מהמאה ה-15 המתאר שחיטה כשרה
דגים עם חותם כשרות לצד לובסטר שאינו כשר

בהלכה קיימת מערכת כללים וחוקים מסועפת באשר לכשרות המזון מן החי. מערכת זו מבוססת על רשימת בעלי החיים המותרים והאסורים באכילה, המופיעה בתורה (ויקרא פרק י"א, ודברים פרק י"ד). מזון המופק מן החי דינו כבעל החיים ממנו הופק. כך ביצים וחלב מותרים רק אם מקורם מבעל חיים טהור. יוצא מכלל זה דבש המותר באכילה אף על פי שדבורים אסורות באכילה. הנימוק להיתר אכילת דבש הוא שהדבש לא מכיל חלק אינטגרלי מהדבורה אלא רק עובר בגופה תהליך עיבוד.

בע"ח מותרים ואסורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סימני כשרות בבעלי חיים
  • חיות (יונקים שאינן בהמות): כל החיות אסורות באכילה, למעט שבע חיות שנמנו בתורה והותרו באכילה. החיות הטהורות הן: אייל, צבי, יחמור, אקו, דישון, תאו וזמר. (זיהויים של האקו, התאו והזמר המותרים באכילה איננו מוסכם, אך חלק מהחוקרים מזהים את הזמר כג'ירף).‏[2]
  • דגים: מותרים באכילה רק דגים בעלי סנפיר וקשקשת. חז"ל קבעו כלל: "כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר".‏[3] ולכן הימצאותם של קשקשים מהווה סימן כשרות מובהק, ואין צורך לחפש את הסנפירים.
  • עופות: בתורה ניתנה רשימה של עופות אסורים באכילה, וכל היתר הותרו. במשך הדורות נשכח זיהויים של חלק מהעופות האסורים והתעוררו ספקות לגבי עופות שונים. בשל הבלבול ניתנו בספרות ההלכה סימנים שונים לזיהוי עופות טהורים, כך למשל נמסר כי עופות דורסים אסורים כולם, וכן סימנים נוספים. בסופו של דבר נקבע בהלכה כי כל עוף שאין מסורת רצופה על אכילתו אסור באכילה.
  • כל החרקים השורצים על הארץ, למעט סוגים מסוימים של ארבה, אינם כשרים לאכילה. חז"ל דרשו מכך שאיסורים אלה אינם חלים על פגיות ותולעים השורצות בתוך הפרי או הגבינה ולא על הארץ, או שאינן ניתנות לצפייה באופן טבעי (קרי, בתאורה טבעית וללא מכשור אופטי).‏[4] עקב אי כשרות החרקים והרמשים למיניהם, יש לבדוק את כל הירקות והפירות, וכן קמח וקטניות, ולוודא את ניקיונם, או להשתמש בירקות שגידולם נעשה בשיטות המונעות מחרקים להגיע אליהם ("ירקות ללא חרקים").

חלקי גוף אסורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איסור איבר מן החי
  • איסור אכילת דם: במקומות שונים בתורה מוזכר איסור אכילת הדם או שתייתו, ולכן תנאי הכרחי בהכשרת בשר לאכילה היא הוצאת הדם ממנו. הדבר נעשה על ידי 'מליחה' (תהליך המורכב מפיזור מלח רב על הבשר ושטיפתו במים), או על ידי צלייה על אש. איברים רוויי דם (כמו כבד) אינם כשרים לאכילה אלא רק בצלייה. איסור זה אינו חל על דם דגים.‏[5]
  • איסור אכילת חלב
  • איסור אכילת גיד הנשה

כשרות בהכנת המזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכשרת בשר

כל הבהמות, החיות והעופות, המותרים באכילה, אסורים באכילה ללא שחיטה והכשרה על פי כללי ההלכה. דגים מותרים באכילה בכל צורה מיד לאחר מותם, אולם גם הם אסורים באכילה בעודם חיים.

  • טרפה: איסור אכילה על כל בעל חיים כשר שנטרף על ידי בעל חיים אחר והוא עומד למות, וכן כל חיה שיש לה פציעה או מחלה קשה שמהן היא תמות.
כלים בשריים. גרמניה, המאה ה-18 וראשית המאה ה-20. המוזיאון היהודי בברלין
כלים חלביים. גרמניה, המאה ה-19. המוזיאון היהודי בברלין

הפרדת בשר וחלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – גדי בחלב אמו, המתנה בין בשר לחלב

הפרדה בין מאכלי בשר ומאכלי חלב כוללת אכילה, בישול והנאה. שלושה איסורים אלו נלמדים משלוש פעמים שבהן מופיע בתורה האיסור "לא תבשל גדי בחלב אמו" (פעמיים בספר שמות ופעם בספר דברים). חז"ל הרחיבו איסור זה על אכילת כל בשר חיה ובהמה בחלב, ומאוחר יותר אף על עוף. אכילת בשר דגים בחלב נתונה במחלוקת (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קי"ג, ע"א – דף קט"ז, ע"א). האיסורים כוללים גם עירוב מאכלים או כליהם (בכלי ראשון לדוגמה). ייתכן כי הציווי בא כנגד המנהג האלילי לבשל גדי בחלב אימו, בפולחן של אלילים שונים, ביניהם עשתורת. עד היום השתמר מאכל זה אצל הבדואים בשם "ג'די בחליב אמו", והוא נחשב למאכל תאווה, שמכינים אותו לאורחים מכובדים. לאיסור אכילת בשר וחלב מספר טעמים לפי דעות שונות ביהדות. לפי ספר הזוהר ניתן פירוש קבלי לכך; החלב הלבן מסמל מידת הרחמים ואילו הבשר האדום מסמל את מידת הדין ואסור לערבבם. הרב קוק, ב"חזון הצמחונות והשלום", סבר כי התורה מחנכת להבחנה בין דרגות של מעשים. לתפיסתו אף שהתורה התירה לשתות חלב בהמה ולאכול את בשרה, אסור לערבב בין השניים, כי שתיית החלב כרוכה רק בגזל החלב שנועד לצאצאיה, בעוד שאכילת הבשר כרוכה בהרג הבהמה. לדעת קאסוטו, בהמשך לשיטת הרמב"ם, מדובר בהרחקה מעבודת אלילים כפי שנמצא בשירה האוגריתית "טבח גדי בחלב, טלה בחמאה"‏[6]. הוגים מודרניים, כפרופ' שלום רוזנברג, סוברים כי מדובר בהרחקה מאכזריות וציניות, של בישול הגדי דווקא בחלב אמו.

מקור איסורי אכילת בע"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אכילת בשר ביהדות

טעמים שונים ניתנו לאיסור אכילת בעלי חיים. הרמב"ם סבר כי כל החיות שנאסרו בתורה תזונתם גרועה ומשפיעם על האדם מבחינה בריאותית לרעה (מורה נבוכים, חלק ב', פרק מ"ז). כך הייתה גם דעת האברבנאל וספר החינוך (מצווה עג)‏[7]. לעומתם סבר רבי יצחק עראמה כי אכילת חיות שאסורים בתורה משפיעים לרעה מבחינה נפשית, "מאטימים של הכח השכלי, מולידים שיבושי דעות ובולמוס של תאוות נכריות ובהמיות" (עקידת יצחק ויקרא, פרשת שמיני, שער ס דף ל"ג ע"ב, ל"ח ע"ב). הרמב"ן שילב את שתי הגישות גם יחד וסבר כי גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית ישנה השפעה שלילית על האדם האוכל בשר חיות שנאסרו בתורה (רמב"ן ויקרא י"א י"ג). היו שטענו טענות הקשורות לאיכות הסביבה ואקולוגיה, ויצחק דב פריז חישב כי לייצור ק"ג "סטייק נמר" נדרשים כשבעה ק"ג בשר בקר, שלייצורו נדרשים כארבעים ותשעה ק"ג דגנים"‏[8]. טענה אחרת היא שאיסור אכילת חיות בר וצמצום לאכילת חיות מבויתות שמגודלות על ידי האדם גורמת לכך שמינים וזנים שונים לא יכחדו מן העולם.

איסורי אכילת בעלי חיים מסוימים קיימים גם בדתות אחרות, כגון מצוות החלאל המוסלמי. מקורם של מנהגים אלו בקרב עמי ערב קודם לאסלאם. סברה נפוצה היא שגידול חזירים היה נפוץ בקרב יושבי הקבע (שכן אי אפשר לנדוד עם חזירים), ומתוך איבה לאוכלוסיות אלו נקבעה מסורת בקרב עמים נודדים (ובכללם בני ישמעל ובני ישראל) שלא לאכול חזירים.

כשרות במזון מן הצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזון מן הצומח ישנם כמה כללים הלכתיים, חלקם אינם נוהגים אלא בארץ ישראל ומכונים "מצוות התלויות בארץ", וחלקם נוהגים בכל מקום בעולם.

טבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבל

כל יבול חקלאי הגדל בארץ ישראל מחויב בתרומות ומעשרות, וכל מאפה הנעשה מחמשת מיני דגן בשיעור של מעבר לקילו וחצי קמח חייב בהפרשת שיעור מסוים מן העיסה, חלק המכונה 'חלה'. יבול שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות או בצק שלא הופרשה ממנו חלה נחשב טבל ואסור באכילה ובהנאה. כמו כן קיים מעמד ביניים של יבול שהוא במעמד ספק אם הופרשו ממנו מעשרות המכונה "דמאי".

  • דיני תרומות ומעשרות: "תרומה גדולה" - אחוז מסוים מהיבול הניתן לכהן, "מעשר ראשון" - עשרה אחוזים היבול הנותר, הניתנים ללוי (או לכהן‏[9], "תרומת מעשר" - עשירית מ"מעשר ראשון" אותו מוסר הלוי לכהן, וכן "מעשר שני" או "מעשר עני" הנוהגים לחלופין (תלוי במניין שנת היבול לשנת השמיטה). "מעשר שני" אמור להיאכל בטהרה בירושלים, ו"מעשר עני" אמור להימסר לעניים לאכילה.
  • הפרשת חלה: החלה המופרשת אמורה להינתן לכהן שיאכלה בטהרה, אך מאחר שדיני טומאה וטהרה אינם נוהגים היום בארץ ישראל, החלה המופרשת כיום נשרפת, וזאת כמקביל לחוצה לארץ שהבעלים רשאים לתת את חלתם לכהן לאכילה‏[10].

שמיטה וערלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור כלאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלאיים
  • כלאי זרעים: איסור לגדל בסמוך גידולים של שני מיני זרעים.
  • כלאי הכרם: איסור לגדל בסמוך לכרם זרעי מינים אחרים.

בדיקת חרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא נוסף הקשור לכשרות במזון מן הצומח הוא בדיקתו מחרקים, האסורים באכילה. האיסור על אכילת חרקים הוא דווקא על חרקים השורצים על הארץ (ולא בתוך הפרי) ושנראים בעין האנושית, ולא על יצורים קטנים יותר.‏[4] בדיקה זאת נעשית באמצעים שונים ובאופן משתנה לפי שכיחות החרקים בפירות ובירקות. ישנם פירות הנחשבים לנגועים מאוד בחרקים, לדוגמה תאנים וכרובית, ומשום כך נמנעים שומרי הכשרות לאוכלם אלא לאחר בדיקה מקיפה או על ידי הקפדה על קניית ירקות שגודלו באופן מיוחד למניעה ככל האפשר של הימצאות חרקים בהם. ('ירקות ללא תולעים') מקובל לנפות את הקמח בנפה לפני השימוש בו, מחשש להימצאות חרקים, וכן לברור את גרעיני האורז וסוגי הקטניות השונים קודם בישולם.

מאכלי נכרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלכות הרחקה מגויים

יין נסך - כל יין שגוי נגע בו, חשוד בכך ששימש לעבודת אלילים, ואסור בכל שימוש, אך כאשר היין מבושל או מפוסטר, אין נגיעת הגוי אוסרת אותו, ככל הנראה מפני שיין שבושל נפגם טעמו ואיכותו, ואינו ראוי עוד להתנסך לעבודת האלילים (בתוויות שעל גבי הבקבוקים של חלק מהיקבים ניתן להבחין בכיתוב "יין מבושל" או "יין מפוסטר - ודינו כמבושל").

יש אומרים שגם יין מפוסטר אינו מבטל את טיב היין ויצא מזה שהוא אכן נאסר במגע גוי. מה גם שיש הסוברים שגם מחלל שבת בפרהסיה, דהיינו עובר על דבר אסור בשבת בפני עשרה יהודים, גם במגעו נאסר היין.

פת עכו"ם - לחם מחמישה מיני דגן שנאפה על ידי שאינו יהודי.

חלב נכרי - זהו חלב שבזמן הייצור שלו במחלבה, לא נכח אף יהודי במחלבה.

בישול נכרי

פסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חמץ

בחג הפסח ישנה הקפדה נוספת, על אכילת מזון כשר לפסח.

גדרים וסייגים הלכתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איסור והיתר

לסיוע על שמירת כללי הכשרות וכהתגברות על מכשולים המטשטשים את הדברים האסורים נוספו במשך הדורות גדרים וסייגים שונים המורים על מכשולים אלה. להלן דוגמאות לכך :

  • בכלל איסור אכילת בהמה טמאה, ישנו איסור לשתות חלב בהמה טמאה. כדי לא להיכשל באיסור זה נהגו ישראל לא לשתות חלב (אפילו חלב בהמה טהורה) אם הוא לא נחלב בפני יהודי ירא שמים שיעיד שלא עירבו שם חלב בהמה טמאה. מנהג זה לא נהוג בכל תפוצות ישראל ורבים מקלים בזה.
  • אמרו חכמים, אם הובא לפניך דג שעורו מופשט מעליו אינך יכול לדעת איזה סוג דג הוא, ואם הוא כשר או לא.
  • באיסור בשר בחלב הרחיקו חכמים ואמרו שמכיוון שדרכו של בשר להישאר בשיני האוכל עד שש שעות, נאסרה אכילת מאכלי חלב שש שעות לאחר שטעם ממאכלי בשר[דרוש מקור].

הבדלי גישות בכשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנושא הכשרות, כבנושאים הלכתיים רבים אחרים, קיימים הבדלים בהלכה בין פסיקתו של הבית יוסף המקובל בני עדות המזרח, לבין שיטתו של הרמ"א המקובל על יוצאי עדות אשכנז. הדוגמאות הבולטות הן:

  • בשר גלאט - מקור הכינוי גלאט הוא במילה היידית שפירושה חלק, כלומר ללא כל שאלות. בהלכה היהודית קיימים 18 סוגי טריפות שקיימת מחלוקת לגביהן. ברובן הרמ"א מחמיר והבית יוסף מקל, אולם בסירכת הריאה מחמיר הבית יוסף יותר מהרמ"א, מה שגרם במרוצת השנים לכך שרבים מבני עדות המזרח לא אכלו בשר בהמה בהשגחה אשכנזית - תהיה מהודרת ככל שתהיה - וכן להפך. בני עדות אשכנז ובעיקר החסידים הקפידו לאכול מבשר שלא נשאלה בו שום שאלה וזאת כהידור וחומרה (וזאת אף על פי שישנו מנהג כי רב המתיר מאכל מסוים שנשאלה בו שאלה הלכתית, טועם ממנו מעט).
  • בישולי גויים - קיימים הבדלי גישה בן הבית יוסף לרמ"א, כשהאחרון מקל באופני ההיתר לבישול. הכוונה היא, שעל פי דעת הפוסקים האשכנזים מספיק רק שהאש תודלק על ידי יהודי על-מנת להתיר את התבשיל. אולם, הפוסקים הספרדים נהגו להחמיר בזה שגם ההכנסה לתנור תתבצע על ידי יהודי.
  • בשר בחלב - מאכלים שבושלו בסיר שבושל בו בשר במהלך היממה האחרונה (בן יומו), הנם בשריים ואסור לאכול אותם עם מאכלי חלב לדעת הרמ"א. לעומתו מקל הבית יוסף ומתיר לאוכלם בזה אחר זה.

בכשרויות המהדרין משתדלים להקפיד על החומרות של כל העדות, על מנת שכל יהודי באשר הוא יוכל לאכול ללא חשש כשרותי.

השגחת כשרות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודת כשרות לבית קפה

במדינת ישראל מספר חוקים שנועדו להוריד את הזמינות של אוכל לא כשר מסוגים מסוימים. חוקים אלו כוללים את חוק איסור גידול חזיר, האוסר על גידול חזירים, וחוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת), תשי"ז-1956, המסמיך רשות מקומית להתקין חוק עזר עירוני שיגביל או יאסור מכירת בשר חזיר ומוצריו המיועדים לאכילה. חוקים אלה משקפים את מעמדו המיוחד של החזיר, שהפך במהלך הדורות לסמל של שלילת היהדות. בשנת 1994 נחקק חוק יבוא בשר ומוצריו, התשנ"ד–1994, שבאותה שנה שונה שמו לחוק בשר ומוצריו, התשנ"ד–1994. חוק זה קובע שאין לייבא בשר לישראל, אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר מטעם מועצת הרבנות הראשית לישראל. לשר התעשייה והמסחר ניתנה סמכות מוגבלת למתן רישיונות לייבוא בשר חסר תעודת הכשר.

רבים מיצרני המזון ומספקי המזון בישראל מצטיידים בתעודת כשרות, לעתים רק מתוך שיקול מסחרי השואף לכלול בקהל היעד של המוצר את ציבור שומרי הכשרות. העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים הביאה אוכלוסייה גדולה שמגלה עניין במזון לא כשר, ובעקבות זאת נפתחו חנויות רבות המציעות מזון שאינו כשר.

בנוסף להלכה, גם אחדים מחוקי מדינת ישראל עוסקים בכשרות. בחוקי מדינת ישראל ניתן משקל מיוחד לשמירת הכשרות כסימן לאורח חיים דתי. נערה המבקשת פטור משירות בצה"ל מטעמי הכרה דתית חייבת להצהיר על קיום שני תנאים כדי שתהיה ראויה לפטור זה: "היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו", ו"היא אינה נוסעת בשבת" (סעיף 40 לחוק שירות ביטחון).

חוק איסור הונאה בכשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק איסור הונאה בכשרות

חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983‏[11], מייחד את הסמכות להעניק תעודת הכשר לרבנות הראשית ולרבנים שהוסמכו על-ידם לצורך כך, לרבנים מקומיים לרבנות הצבאית עבור מקומות המגישים אוכל למערכת הביטחון. בין השאר נקבע בחוק "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר", וכן "בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה". כללים אלה חלים על העוסקים בייצור מזון, מכירתו והגשתו במסעדות. מאחר שסמכות זאת ניתנה על פי חוק רק לגופי כשרות רשמיים, גופי כשרות פרטיים עוקפים הנחיה זו באמצעות הימנעות משימוש במילה 'כשר' והחלפתה בציון כי מקום או מוצר נמצאים בהשגחת גוף כשרות מסוים.

לגבי מוצרי מזון מיובאים, הרבנות הראשית דורשת קבלת אישור שלה על מנת למכרם בישראל ככשרים, גם אם יש עליהם חותמת כשרות מחוץ לארץ. עתירה לבג"ץ שדרשה שהרבנות הראשית תחויב לאשר כשרות לכל מזון מיובא שיש עליו פיקוח כשרות מחוץ לארץ נדחתה על ידי בית המשפט‏[12].

הרבנות הראשית, באמצעות הרבנות המקומית‏‏‏[13], מעמידה משגיחים במקומות המייצרים מזון, אשר מקבלים לעתים את שכרם מבעל העסק עצמו. יש הטוענים שדבר זה הוא ניגוד אינטרסים מובהק, שגורם לפגיעה בהקפדה על הכשרות. בעקבות זאת התקבלה החלטה ברבנות הראשית, להעביר את שכרם של משגיחי הכשרות דרך חברת כוח אדם. דבר שיצמצם את ניגוד האינטרסים במידת מה. בנוסף למשגיחים, מעמידה הרבנות "מפקחים" אשר מקבלים את שכרם מהרבנות, ותפקידם לפקח על עבודת המשגיחים. מפקחים אלו, כיוון שאינם מקבלים את שכרם מבעל העסק, אמורים להיות נקיים יותר מהאינטרסים האמורים.

בסעיף 11 לחוק איסור הונאה בכשרות נאמר "במתן תעודת הכשר יתחשב הרב בדיני כשרות בלבד". שאלת התנאים שמותר לרבנות להציב לקבלת תעודת כשרות לבית עסק עלתה מספר פעמים לדיון בפני בג"ץ, שדרש מהרבנות שלא להציב תנאים שאינם נוגעים ישירות לכשרות המזון. כך לדוגמה, כאשר נמנעה הרבנות ממתן תעודת כשרות לאולם בו נערכו ריקודי בטן - אסר עליה בג"ץ לעשות כן. במקרה אחר חייב בג"ץ את הרבנות באשדוד להעניק תעודת כשרות ליהודיה משיחית, ללא הצבת תנאים מיוחדים הנדרשים משאינם יהודים. השופטים קבעו כי כללי האמון של הרבנות במבקש תעודת כשרות צריכים להתבסס על החוק ולא על ההלכה‏[14]. לעומת זאת, הכיר בג"ץ בזכותה של הרבנות לדרוש ממסעדות שלא לבשל אוכל בשבת כתנאי לקבלת תעודת כשרות, לאור העובדה שדעת המגן אברהם היא שבישול בשבת פוסל גם את הכלים בהם בושל המזון בשבת ודורש הגעלה להכשירם‏[15].

גופי כשרות פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]


רוב מוחלט של הציבור החרדי ומיעוט בקרב הציבור הדתי אינם סומכים על פיקוח הכשרות הממלכתי של רוב הרבנויות המקומית, ואוכלים רק מזון שניתנה לו כשרות מטעם גופים פרטיים מסוימים ("בד"צים") שכשרותם נחשבת מהודרת יותר. הנימוקים העיקריים לכך הם:

  • דרישה להצבת תנאים הלכתיים מחמירים יותר להענקת כשרות מהתנאים המוצבים על ידי הרבנות.
  • טענות על ליקויים במערכות הפיקוח ברבנויות השונות.
  • סטנדרטים לכשרות שאינם אחידים בקרב רבנויות שונות[דרוש מקור].

בקרב חלקים ניכרים מהציבור הצורך מזון בכשרות גופים פרטיים נפוצה תופעה של הסתמכות דווקא על גוף כשרות מסוים או כמה גופים, ואי הסתמכות על גופי כשרות פרטיים אחרים. לעתים באירועים להם מוזמנים אורחים המקפידים על כשרות מחמירה, מוקצים מספר שולחנות נפרדים לאורחים אלו, ולהם מוגשות בנפרד מנות מזון בכשרות המחמירה.

במשך השנים הוקמו מספר גופים פרטיים המספקים פיקוח כשרותי הנחשב למחמיר יותר ממערכת הכשרות הממלכתית של הרבנות. לעתים מכונה כשרות זו מהדרין, כמילת מותג הבאה לציין תנאים מחמירים יותר לכשרות (זאת אף על פי שאין כל תקן וסטנדרט אחיד לשימוש במילה מהדרין). גוף כשרות מכונה על פי רוב במילת המותג בד"ץ, על שם גוף הכשרות הפרטי המוביל "הבד"ץ של העדה החרדית" (בד"ץ הוא למעשה ראשי תיבות של 'בית דין צדק'), וזאת אף על פי שעיסוקם של גופים אלו הוא בכשרות ולא במשפט עברי. גופים אלו מעניקים השגחה ליצרני מזון המעוניינים בכך תמורת הענות לתנאי הכשרות שלהם, בצירוף תשלום שכר המשגיחים ואגרה.

תחום בולט בגופי הכשרות הפרטיים הוא תחום כשרות בשר. גופי כשרות רבים מבצעים שחיטה עצמאית (שחיטת בקר מבוצעת לרוב בדרום אמריקה), ומשווקים את הבשר לאחר שעבר הכשרה בעיקר בריכוזי אוכלוסייה חרדים. מחירו של בשר זה יקר הרבה יותר ממחירו של בשר בכשרות רגילה.

גופי הכשרות הפרטיים אינם נמצאים בפיקוח הרבנות הראשית, אלא כפופים לסמכות הרבנית שבראשותם. עם השנים הפכה סוגיית הכשרות המחמירה ושאלת הסמכות שעליה לסוגיה פוליטית בחברה החרדית, וקבוצות וקהילות רבות בחרו להפגין את עצמאותן באמצעות הפעלת גוף כשרות עצמאי משלהם. ריבוי הגופים הפרטיים פוגע למעשה בהחמרות בתנאים לכשרות, שכן התחרות בין הגופים הפרטיים השונים מורידה מאמצעי הלחץ שגופי הכשרות יכולים להפעיל על היצרנים, בעוד ליצרן ישנה בחירה בין מספר גופי כשרות פרטיים.

בסמוך לגופי הכשרות הפרטיים הוותיקים צצו גם מספר גופי כשרות פרטיים חדשים, שרמת הפיקוח הירודה בהם הובילה את הרבנות הראשית לפרסם כי אין להסתמך על חותמת הכשרות המונפקת על ידי גופים אלו.‏[16]

כוח הקנייה החזק של המסתמכים אך ורק על חותמת הכשרות של הגופים הפרטיים הביא חברות המזון רבות בישראל לספק כשרות כזאת למוצריהן, דבר המשליך גם על יצרני המשנה של חומרי הגלם הנדרשים אף הם לעמוד בתנאי הגופים הפרטיים.

רשימת גופי כשרות פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופי הכשרות הפרטיים המחזיקים מערכות בפריסה ארצית הם:

  • הבד"צ של העדה החרדית, הגוף הגדול הוותיק והמפורסם שבגופי הכשרות הפרטיים, המעניק כשרות לרבים מיצרני המזון הגדולים בישראל, ובהם מאפיות אנג'ל, מאפיית ברמן, תנובה, אוסם, המותג "מגדים" של עלית, פפסי, ועוד מותגים מפורסמים רבים. מעמדו החזק של גוף זה עומד בניגוד לשיעור המצומצם של אנשי העדה החרדית בקרב הציבור הדתי והחרדי בישראל.
  • הבד"צ של הרב משה יהודא ליב לנדא, רב העיר בני ברק. עם החברות הגדולות המשתמשות בכשרותו נמנות החברה המרכזית לייצור משקאות קלים (יצרנית קוקה-קולה בישראל), גלידות שטראוס (עד תחילת 2010 עמדו תחת פיקוחו גם מוצרי החלב של מחלבת שטראוס‏‏[17]), מעדני מיקי, מאפיית מן, מצות אביב, ועוד. כשרותו מתמקדת גם בחנויות ומסעדות ברחבי העיר בני ברק.
  • בד"ץ חתם סופר פתח תקווה של הרה"ד דייטש שנותן כשרות לחברות גדולות ומאות עסקים קטנים יותר. החברות הידועות יותר הם פריגת, ברקן, גידרון ועוד.
  • הבד"צ של אגודת ישראל, היקפו מצומצם למדי והמותג הידוע ביותר המשתמש בו הוא טרה, וזאת בניגוד לחלקו היחסי הרב בציבור החרדי.
  • "בד"צ מהדרין" הוקם על ידי הרבנים שמחה קוק, רבה של רחובות ואברהם רובין. מערכת כשרות זו הוקמה בשל ההגבלות החוקיות שהוטלו על מערכת הכשרות המחמירה של הרבנות ברחובות בראשה עמדו. ממערכת כשרות מקומית ברחובות הפך הבד"ץ למעניק כשרות בפריסה ארצית, ובשירותיו משתמשים יקבי כרמל, טמפו משקאות, שטראוס מוצרי חלב ועוד. בשנת 2008 פרסם הרב קוק מכתב בו הוא מודיע כי עזב את ההשגחה בבד"צ, וכי הוא משגיח רק על הכשר הרבנות, וכיום בד"ץ זה הוא בראשותו הבלעדית של הרב רובין.
  • בד"צ "חוג חתם סופר" בבני ברק.
  • בד"צ "בית יוסף" של הרב עובדיה יוסף, המזוהה עם מפלגת ש"ס.
  • בד"צ "יורה דעה" - של הרב שלמה מחפוד, מרבני יהדות תימן.
  • בד"צ "מחזיקי הדת" של חסידות בעלז.
  • בד"ץ שארית ישראל של מפלגת דגל התורה הליטאית, שהוקם כמשקל נגד למינויו של הרב לנדא לרב העיר בני ברק. עם המפעלים הגדולים שבהשגחת "שארית ישראל" נמנים מוצרי הסלטים והירקות של שטראוס גרופ והמותג 'קריסטל' של יפאורה-תבורי. "שארית ישראל" מעניקה כשרות בעיקר למותגים המיועדים לציבור הליטאי. בשנים האחרונות ישנם בבד"צ סכסוכים על שליטה במערכת‏‏‏[18]. גם פעילות הבד"ץ הזה ברוב ענפי המזון היא קטנה, בניגוד לחלקה היחסי הגדול של הקבוצה אותה הוא מתיימר לייצג בציבור החרדי, עם זאת, לבד"ץ שארית ישראל פעילות נרחבת יותר בשחיטת עופות וייבוא בשר, ובכמה מותגים כגון "הקר" "טעם מן" "גלאט ירושלים" "מסורת" ועוד.
  • מערכת "כשרות למהדרין" בראשות הרב יוסף אפרתי, מקורב להרב יוסף שלום אלישיב. מערכת כשרות המתמחה בתחום כשרויות פירות וירקות וקו שחיטת עופות‏[19].

אחדות מהרבנויות המקומיות הממלכתיות בארץ הקימו מערכות כשרות מחמירות לצד מערכת הכשרות הרגילה, בעיקר בערים בעלות צביון חרדי או ציבור חרדי גדול. בין הערים שבהן מחזיקה הרבנות מערכת כשרות מחמירות: ירושלים, צפת, רחובות וטבריה.

מתן שתי כשרויות למוצר, אחת של הרבנות המקומית ושנייה של בד"ץ כלשהו, הפך לעניין שבשגרה בתעשיית המזון בישראל. לעתים ניתן אף מספר רב יותר של כשרויות, כדי לרצות קהל צרכנים רחב‏[20].

ארגוני כשרות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברחבי העולם מתגוררים יהודים רבים שומרי כשרות. בהיעדר חוק כשרות כפי שקיים בישראל, הוקמו גופי כשרות פרטיים. בולטים בהם שני ארגונים שמרכזם בארצות הברית, אך פעילותם כלל עולמית: ארגון הכשרות OK וארגון הכשרות OU. לשני ארגונים אלה גם נציגות מצומצמת בישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי גופי כשרות פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך.. מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי" (ספר בראשית, פרק כ', ט'), ותירגם אונקלוס: עובדין די לא כשרין...
  2. ^ צבי שיימן, מחקר חדש: הג'ירפה איננה חלק מהחיות הכשרות, באתר סרוגים
  3. ^ מסכת נידה, דף נ"א, ב'.
  4. ^ 4.0 4.1 פרופסור מרדכי כסלו, האם אבותינו אכלו תולעים? -- התייחסות ההלכה לחרקים במזון, אוניברסיטת בר-אילן, 2012
  5. ^ מסכת כריתות, דף כ', ב'.
  6. ^ האלה ענת עמ' 40
  7. ^ "וכבר אמרנו באזהרת טריפה ואיסורי מאכלות כי האל ברוך הוא ריחק עמו אשר בחר מכל הדברים המזיקים את הגוף, בעבור היותו כלי לנפש היודעת יוצרה" (ספר החינוך מצווה קסו)
  8. ^ דיני כשרות הבשר והאקולוגיה, אתר דעת
  9. ^ ראה פירוט בדף קנסו של עזרא
  10. ^ וזאת כי עצם חוב הנתינה בחו"ל אינו אלא מדרבנן -ראה שולחן עורך יורה דעה סימן שכב
  11. ^ חוק איסור הונאה בכשרות, באתר הכנסת
  12. ^ בג"ץ 708/09
  13. ^ ‏יואב פרידמן, הרבנות: אין תוקף לכשרויות בפסטיבל 'לאכול כשר', באתר ynet‏, 27.8.2009‏
  14. ^ בג"ץ 8735/06, פסק דין מיום 29 ביוני 2009
  15. ^ בג"ץ 11157/03
  16. ^ אדם צחי, יש תעודת כשרות?, באתר כיפה, ג אב תשס"ח
  17. ^ יוסי כץ, סערה: הרב לנדא יתן גט לחברת שטראוס, 20 בינואר 2010, באתר בחדרי חרדים
  18. ^ ‏"שאריות משארית ישראל" מאתר החדשות 'בחדרי חרדים'.‏
  19. ^ יוסי וייס, דרמה בעולם הכשרות: קו שחיטה של הגר"י אפרתי, באתר כיכר השבת, 21 בינואר 2010
  20. ^ אורי אורבך, חסה אחת, שש השגחות, באתר ynet‏, 24 באוגוסט 2008

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.