כתב געז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כתב געז (מכונה גם: "כתב אתיופי", "כתב חבשי"; בגעז: ግዕዝ) הוא כתב הברתי המשמש כיום לכתיבת שפות אתיו-שמיות. בעבר שימש הכתב לכתיבת שפות אתיופיות נוספות, אך רוב השפות שאינן שמיות - בעיקר כושיות, להוציא אגאוית - עברו ליטון. הכתב מכונה גם "פידל" ("ፊደል"). הוא נפוץ כיום באתיופיה ובאריתריאה, שטחיה המסורתיים של האימפריה החבשית.

Ge'ez.svg
בערך זה מופיע גופן געז.

כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן געז במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, תוכלו לקבל עזרה כאן.

מקור הכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתובות הראשונות בכתב געז, מהעיר מטרה באריתריאה, מתוארכות למאה החמישית לפנה"ס. מקובל להניח כי מקורו של כתב געז הוא בכתב הסבאי, כתב דרום-ערבי אשר שימש את הסבאים שחיו בדרום-מערב חצי האי-ערב. הסבאים חצו את ים סוף לצפון אתיופיה וכך נפוץ הכתב שלהם באזור אתיופיה ואריתריאה של היום. הכתב הסבאי היה כתב עיצורי (בדומה לעברית) בעל 29 סימנים, אשר נכתב מימין לשמאל או לעתים בצורת חריש השור (כתיבה מימין לשמאל ומשמאל לימין לסירוגין בכל שורה). הכתב האתיופי המקורי (אשר שימש לכתיבת געז) שאל 24 סימנים בלבד מהכתב הסבאי (האותיות שנשרו: Himjar ghajn.PNG, Himjar tha.PNG, Himjar dad.PNG, Himjar sin.PNG ו-Himjar th.svg), אשר אליהם נוספו מאוחר יותר עוד 2 סימנים חדשים לכתיבת מלים שאולות מלטינית ומיוונית. להלן טבלה המציגה את הקשר בין הכתב הסבאי לכתב געז. לשם ההשוואה מוצג גם הכתב העברי הקדום יחד עם תעתיק לעברית של הכתב הסבאי:

ה ל ח מ ש ר ס ק ב ת ח' נ א כ ו ע ד' י ד ג ט פ' צ ז' פ
(רפה)
פּ‏
(דגושה)
כתב שבאי Himjar ha.PNG Himjar lam.PNG Himjar ha2.PNG Himjar mim.PNG Himjar shin.PNG Himjar ra.PNG Himjar za.PNG Himjar qaf.PNG Himjar ba.PNG Himjar ta2.PNG Himjar kha.PNG Himjar nun.PNG Himjar alif.PNG Himjar kaf.PNG Himjar wa.PNG Himjar ajin.PNG Himjar dhal.PNG Himjar ja.PNG Himjar dal.PNG Himjar djim.PNG Himjar ta1.PNG       Himjar sad.PNG Himjar za2.PNG Himjar fa.PNG
כתב עברי קדום הא - He למד - Lamedh חית - Heth ממ - Mem שין - Sin ריש - Res סמך - Samekh קוף - Qoph בית - Beth תו - Taw נון - Nun אלף - Aleph כף - Kaph וו - Waw עין - Ayin יוד - Yodh דלת - Daleth גימל - Gimel טית - Teth צדי - Sade פה - Pe
כתב הגעז האתיופי

שינוי משמעותי בכתב געז היה הוספת סימון לתנועות. התפתחות זו אירעה בסביבות שנת 350 לספירה, תחת שלטונו של אזנה קיסר אקסום. התנועות לא סומנו בסימנים נפרדים אלא שולבו באותיות. ייתכן כי מקור שיטה זו הוא במיסיונרים נוצרים שהגיעו מאזור הודו (שם קיימות שיטות דומות לסימון תנועות, כגון בכתבים הבראהמים) ולא בכתב היווני או הקופטי. בתקופה זו החל הכתב האתיופי להיכתב משמאל לימין.

גם עם דעיכת שפת הגעז כשפת דיבור, בתחילת האלף השני לספירה, המשיך הכתב לשמש לכתיבתה, וכן לכתיבת אמהרית וטיגראינית. לכתב המקורי נוספו עם השנים עוד תשעה סימני בסיס לציון עיצורים באמהרית החסרים בגעז. רוב האותיות הללו נוצרו על ידי הוספת קו מעל לאות קיימת.

מבנה הכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב געז הוא בעיקרו כתב הברתי: כל סימן מייצג הברה (בדרך כלל עיצור ותנועה). אולם, בניגוד לכתבים הברתיים טהורים, שבהם לכל הברה סימן נבדל משלה, סימני ההברות בכתב געז מבוססות על צורות בסיס המייצגת עיצורים. עובדה זו מוסברת בתהליך ההיסטורי של התפתחות הכתב: בראשיתו, היה זה כתב עיצורי, וכדי לסמן את התנועות נעשו שינויים קלים בסימני העיצורים. ישנם בלשנים הקוראים לכתב הברתי מעין זה אבּוּגידה, מילה המציינת בגעז את הסידור הדתי של הכתב על פי שמות ארבע האותיות הראשונות בסידור זה (ראו במקטע על סידור הכתב).

לכל עיצור בכתב געז ישנם שבעה ווריאנטים, המכונים "סדרים". כל סדר מציין שילוב של העיצור עם תנועה אחרת: ä, u, i, a, e, ə, o. הסדר הראשון (המציין שילוב עם תנועת ä) מהווה את הצורה המקורית של האות. הסדר השישי מציין מעין שווא נע, אשר לעתים נהגה כתנועת ə ולעתים כאפס תנועה. צורת הסימון של הסדרים השונים אינה עקבית לחלוטין, ומשתנה מאות לאות, אולם ניתן לקבץ את האותיות בקבוצות לפי המאפיינים הצורנים של צורת הבסיס ולקבל חוקיות מסוימת.

בשל מבנה הכתב, נוח לארגן את כלל הסימנים הבסיסים בטבלה, אשר שורותיה מציינות עיצורים וטוריה תנועות. בטבלה להלן נכתב לצד כל אות שמה, והיגויה הרווח כיום באמהרית. לצד כל סדר נכתב שם הסדר לפי הדקדוק האתיופי. כדאי לשים לב כי שמו של הסדר הראשון הוא געז, ואילו שמות 5 הסדרים האחרונים דומים לשמות המספרים שלוש עד שבע בעברית.

כדי לראות את הסימנים, יש להתקין גופן אתיופי כגון GF Zemen Unicode.

  ግዕዝ
Ge'ez
/ä/
ካዕብ
Ka'eb
/u/
ሣልስ
Sals
/i/
ራብዕ
Rabe
/a/
ኃምስ
Hames
/e/
ሳድስ
Sades
/ə/
ሳብዕ
Sabe
/o/
ሆይ
Hoy
/h/
ላዊ
Lawi
/l/
ሐውት
Hawt
/h/
(ח בגעז)
ማይ
May
/m/
ሠውት
Säwt
/s/
ርእስ
Re'es
/r/
ሳት
Sat
/s/
ሻት
Shat
/š/
ቃፍ
Qaf
/q/
ቤት
Bét
/b/
ታው
Taw
/t/
ኀርም
Harm
/h/
ערבית בגעז)
ነሐስ
Nähas
/n/
አልፍ
Alef
א
  
  ግዕዝ
Ge'ez
/ä/
ካዕብ
Ka'eb
/u/
ሣልስ
Sals
/i/
ራብዕ
Rabe
/a/
ኃምስ
Hames
/e/
ሳድስ
Sades
/ə/
ሳብዕ
Sabe
/o/
ካፍ
Kaf
/k/
ወዌ
Wäwé
/w/
ዐይን
Ayn
א
(ע בגעז)
ዘይ
Zäy
/z/
የመን
Yämän
/y/
ድንት
Dent
/d/
ገምል
Gämel
/g/
ጠይት
Täyt
/t’/
ጰይት
Päyt
/p’/
ጸደይ
Sädäy
/s'/<
ፀጳ
Säpa
/s'/
አፍ
Af
/f/
ፕሳ
Psa
/p/

כפי שניתן לראות, חלק מהסימנים נהגים כיום באופן זהה באמהרית, כדוגמת, הסימנים ሀ, ሐ, ኀ אשר שלושתם נהגים באמהרית כה' אף על פי שבגעז נהגו כשלושה עיצורים שונים (ה' ושתי צורות של ח'). בשל מצב זה, סימנים אלו מוחלפים לעתים זה בזה בכתיבת האמהרית בת-ימינו ולמעשה אין כיום כתיב סטנדרטי לאמהרית. לעומת הטיגרית והתיגרינית ששימרו את העיצרים הגרוניים של 'ח' ו-'ע'.

בנוסף לסימוני ההברות הבסיסיות, קיימים סימנים המציינים הברות משופתתות, כלומר הברות שנוספת בהן מעין הגיית ו' (או w) בין העיצור לתנועה. רק חלק מהסימנים הללו משמשים בפועל בכתיבת האמהרית בת-ימינו.

סדר סימני הכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שני סידורים מסורתים של כתב געז. הסידור הוא בראש ובראשונה של העיצורים, ואילו הסידור לפי תנועות הוא משני. הסידור המסורתי והעיקרי הוא הסידור המופיע בטבלה מעלה. מקורו אינו ידוע. מילונים מסוימים, ובעיקר מילוניו של הבלשן וולף לסלאו, שינו במקצת סדר זה כדי לאחד בין אותיות שהגייתן (באמהרית) זהה. שיטה זו מקלה על הקורא, שכן סימנים אלו מוחלפים זה בזה פעמים רבות בכתיבה האמהרית.

לצרכים דתיים (ואף במילונים מסוימים) משמש לעתים סידור אחר, המכונה "אבּ‏וּ‏גידה", ואשר תואם את הסדר המקובל בשפות שמיות כגון עברית (א', ב', ג', ד' וכו'). סדר זה נוצר כנראה בעת התרגום לגעז של תהילים פרק קי"ט.

מספרים וסימני פיסוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב געז מכיל אף סימוני מספרים, המשמשים עד היום (בעיקר לציון תאריכים, בשל העדר סימן למספר 0). מקור סימנים אלו הוא באותיות יווניות או קופטיות:

  1 2 3 4 5 6 7 8 9
× 1
× 10
× 100  
× 10,000  

ישנם גם סימני פיסוק מסורתיים המשמשים בכתב געז, וחלקם משמשים עד היום:

፡ ። ፣ ፤ ፥ ፦ ፧

במקום רווח נעשה שימוש בסימן דמוי הנקודתיים, אולם שימוש זה רווח היום בעיקר בכתב יד ופחות בדפוס. הנקודתיים הכפולות מסמנות סיום משפט (במקום נקודה).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]