כתב יתדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דוגמה לכתב יתדות

כתב יתדות - כתב סילאבי (הברתי) קדום, שלעתים כולל גם סמלים, כגון שמות של אלים, או עצמים שהיו בשימוש יומיומי באותה תרבות.

כתב היתדות הינו אחד מצורות הכתב הקדומות ביותר. הוא נוצר בידי השומרים כארבעת אלפים שנה לפני הספירה ושימש לכתיבת השפה האכדית, החתית, העלמית ושפות אחרות. הוא נכתב לרוב על טבלאות חרס רך באמצעות מקל שיצר את צורות ה"יתד". טבלאות החימר נשרפו והוקשו על מנת ליצור כתב קבוע או מוחזרו לשם כתיבה נוספת, במידת האפשר.

הכתב רווח באזור מסופוטמיה במשך כשלושת אלפים שנה, עד שהוחלף בהדרגה בשפה ובכתב הארמיים. המסמך האחרון הידוע בכתב יתדות הוא טקסט אסטרונומי משנת 75 לספירה.

פלימפטון 322, שהוא שמו של לוח חרסית שמקורו בבבל וככל הנראה המפורסם שבין הלוחות המתמטיים הבבליים שנמצאו ונותחו, כתוב בכתב היתדות.

[עריכה] צורות הכתב

כתב היתדות השומרי הוא כתב הברתי, שכל אות בו מציינת הברה שונה. כך, למשל, הסימן גל יכול לציין מילה שנהגית כך, אבל כשהסימן הופיע כחלק ממילה יודעי השפה הבינו שמדובר בהברה שנקראת כך.