כתב יתדות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כתב יתדות (באנגלית Cuneiform script) – שיטת כתב קדומה, הכתב היה נפוץ באזור מסופוטמיה . סימני הכתב מורכבים מטביעות יתד (מכאן שם הכתב) העשוי ממקל שנלחץ על טבלאות חומר - (טיט רטוב) ויצרו סימנים שונים המורכבים משילובים שונים של סימני יתדות. הטבלאות נשרפו והוקשו ויצרו לוחות חרס. שיטת הכתב היתה כתב הברתי שכל אות בו מציינת הברה שונה. כך, למשל, הסימן גל יכול לציין מילה שנהגית כך, אבל כשהסימן הופיע כחלק ממילה הבין הקורא שמדובר בהברה שנקראת כך כחלק ממילה שלמה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור הכתב
כתב היתדות הוא מן הכתבים הקדומים ביותר באנושות. הכתב פותח ע"י השומרים סמוך לשנת 3000 לפנה"ס מכתב ציורים של עם קדום אשר התגורר בדרום מסופוטמיה (עם שכנראה לא היה ממוצא שומרי או שמי). סימני התמונות הועברו אל מילים בעלות צליל דומה לשמותיהן אות מילים בעלות משמעות דומה. בתחילת השימוש בכתב מספר הסימנים היה כ2,000 , במשך הזמן כמות הסימנים הצטמצמה ל- 600 – 800 סימנים.
[עריכה] התפתחות הסימנים
הכתב היה בשימוש במשך כ3,000 שנה, במשך זמן זה חלה התפתחות בכתב והוא עבר מספר שלבי התפתחות. הכתב היה בשימוש עד המאה הראשונה לספירה ואז הכתב נעלם. הכתב הוחלף לחלוטין בכתב אלפביתי. הכתב מורכב מצירוף של סימנים הברתיים ועיצורים. רוב הסימנים הם רבי הגאיים – כלומר אפשר לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, ומובנו של הסימן הוא לפי ההקשר. ובמקביל ישנם הגאיים אשר יש להם סימנים שונים. כתב היתדות עבר מספר שינויים במשך כל תקופת השימוש בו. הדוגמא שלהלן מדגימה את השינויים שהכתב עבר.
- הסימן סָג שמשמעותו היא ראש
- שלב 1 – מראה את המילה בשלב של כתב הציורים בערך 3000 לפנה"ס.
- שלב 2 – מתוארך ל 2800 לפנה"ס הסימן של הראש הסתובב על צידו
- שלב 3 - הציור הופך מופשט יותר וקיבל סימן (הירוגליף), זהו הכתב הקדום המתוארך ל 2600 לפנה"ס.
- שלב 4 – שלב 4 הינו שלב 3 כאשר הוא כתוב באמצעות יתד על גבי חרס.
- שלב 5 - מייצג את הסימן בסוף האלף השלישי לפנה"ס
- שלב 6 - מייצג את הכתב האשורי הקדום בתחילת האלף השני לפנה"ס, כתב זה אומץ ע"י החיתים
- שלב 7 – הינו סימן פשוט יותר של כתב היתדות האשורי מתחילת האלף הראשון לפנה"ס ועד להיעלמות הכתב.
בתקופות הקדומות ביותר הסימנים סודרו בתיבות והשורות נקראו מלמעלה למטה. לאחר מיכן שונה כוון הסימנים ב- 90 מעלות והשורה נקראה משמאל לימין.
[עריכה] השימוש בכתב על ידי עמים אחרים
התעודה הראשונה בכתב היתדות נמצאה בארך בשכבה מסוף האלף הרביעי לפנה"ס. ב- 2500 לפנה"ס לערך אימצו האכדים את הכתב השומרי. האכדים היו עם ממוצא שמי אשר שפתם היתה שונה לחלוטין, אי לכך עיצורים שמים רבים אי אפשר היה לבטא במדויק באמצעות הסימנים שבכתב השומרי. ברבע האחרון של האלף השלישי לפנה"ס אומץ כתב היתדות על ידי החורים והעילמים. כתב היתדות היה בשימוש בבבל ואשור, מאשור הגיע הכתב במאה התשיעית לפנה"ס גם לאררט. הכתב נמצא בשימוש גם אצל החיתים. כתב היתדות השומרי-אכדי שימש יסוד גם לשתי שיטות של כתבי יתדות אלפביתיים: כתב היתדות של אוגרית שהכיל כ- 30 סימנים, וכתב היתדות הפרסי–אחמני הקדום אשר הכיל 41 סימנים.
[עריכה] היעלמות הכתב
במחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס החל הכתב האלפביתי הארמי – עברי לדחוק את השימוש בכתב היתדות. גם בבבל ובפרס בתקופה האחמנית ואחר כך בתקופה ההממלכה הסלאוקית, עד שהשימוש בכתב נעלם כליל במאה הראשונה לספירה. המסמך האחרון בכתב יתדות שנמצא הינו טקסט אסטרונומיה מבבל המתוארך לשנת 75 לספירה. כתב היתדות נשכח במשך השנים שלא היה בשימוש. התיירים האירופים הראשונים אשר הגיעו למסופוטמיה במאה ה-18 נתקלו בסימנם חרותים ולא זיהו את הסימנים ככתב.
[עריכה] פענוח כתב היתדות
חקר התרבויות העתיקות שהשתמשו בכתב יתדות נקרא אשורולוגיה. בסוף המאה ה- 16 ביקר האציל האיטלקי פיטרו דלה ואלה במסופוטמיה הוא הראשו אשר זיהה את חורבות בבל, כאשר חזר לאירופה הביא איתו מבבל מאור ומפרספוליס לוחות עם כתובות, הוא הבין שהלוחות כתובים באותיות דמויות יתד. הלוחות פורסמו לאחר מותו . בשנת 1778 עשה הדני קרסטן ניבור העתקים מכתובות שונות של פרסופוליס. אלו היו העתקים הראשונים אשר היו מקיפים ומדוייקים מספיק כדי לשמש בסיס לפענוח. בשנת 1802 בדק ג' פ' גרוטפנד את העתקיו של ניבור והצליח לזהות נכון 12 מסימני כתב היתדות הפרסי העתיק. זו היתה תחילתו של הפענוח. בשלב ראשון בודדו הסימנים שסימנו את שמות המלכים , שמות אבותיהם ותואריהם. השמות האלה הושוו לשמות אשר היו ידועים ממקורות אחרים: מקורות עבריים, יווניים ופרסיים מאוחרים יותר. הטקסט הראשון המל אשר פוענח כהלכה היה כתובת של דריווש הראשון נקראת כתובת ביסותון אשר היתה כתובה בשלוש שפות. הפענוח נעשה על ידי ה' ק' רולינסון אשר טיפס על סלע והעתיק את הכתובת. החפירות הראשונות בצפון מסופוטמיה שהחלו בשנת 1842 הביא לגלויים רבים חשיפת ארמונות , תבליטי אבן ועוד. בשנת 1854 נחשפה הספריה הגדולה של אשורבניפל בנינוה אשר גלויה אפשר המשך פענוח של הכתב.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- על כתב יתדות בקברים באור (אנגלית)
- כתב יתדות ב-answers.com
- ספריית כתב יתדות באתר אוניברסיטת לוס אנג'לס
- יהודה בלו, הפענוח המופלא של כתב יתדות, באתר "רשימות מן התיבה הלבנה"
