כתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כִּתִּים הוא דמות מקראית הנזכרת בספר בראשית כבנו השלישי מתוך ארבעה של יוון בן יפת.

שמו של כתים מופיע במקור העמים שבספר בראשית: "בְּנֵי יֶפֶת - גֹּמֶר וּמָגוֹג, וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל; וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס. וּבְנֵי, גֹּמֶר--אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת, וְתֹגַרְמָה. וּבְנֵי יָוָן, אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ, כִּתִּים, וְדֹדָנִים." (בראשית , י', ב'-ד')

העיר לרנקה בחופה המערבי של קפריסין נקראה בעת העתיקה כתיון. לפיכך זיהה יוסף בן מתתיהו את הכתים עם קפריסין. ישעיהו מדבר על "ארץ כתים" אשר ככל הנראה היו עם שהתמקם במערב טורקיה. מגילות ים המלח מייחסות את השם לרומאים או לממלכת אשור. חלק מהחוקרים מקשרים בין כתים לשפה האכדית, אחרים (ביניהם מקס מילר) טוענים כי כתים היה אבי האימפריה החתית.

תולדות כתים על פי ספר יוסיפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ספר יוסיפון עם התפזרות העמים, הכתים חנו בקמפניה ובנו את פוסומניה בעוד שצאצאי תובל חנו בטוסקנה ובנו את העיר סבינוס. הגבול הטבעי בין השניים היה נהר טיבר.

הסבינים יצאו למלחמה נגד הכתים בעקבות חטיפת הסבינות על ידי כתים. המלחמה תמה לאחר שהכתים הציגו לתובלים את ילדיהם המשותפים. הם הקימו את הערים פורטו, אלבנו וארסה. לאחר מכן שטחים נכבשים על ידי אגניאס, מלך קרתגו. כתים מצליחים להשתחרר מעול קרתגו וממנים את צפו, בן אליפז (נכדו של עשו) למלך בעל התואר יאנוס סאטורנוס. מלכה הראשון של רומא, רומולוס, הוא בן לשושלת זו, על פי יוסף בן-גוריון.

גרסה מקוצרת של הסיפור מופיעה במדרש ספר הישר.