לאופולד לעף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לאופולד לב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה לייב לעף
Lipot Loew.jpg
לאופולד לעף בשנות ה-70 של המאה ה-19.
תאריך לידה 22 במאי 1811
מקום לידה צ'רנה הורה, מורביה
תאריך פטירה 13 באוקטובר 1875
מקום פטירה סגד
תאריך לידה לועזי 22 במאי 1811
תאריך פטירה לועזי 13 באוקטובר 1875 (בגיל 64)
מקום פעילות ממלכת הונגריה
השתייכות יהדות נאולוגית
נושאים שבהם עסק חקר התלמוד, ארכאולוגיה, היסטוריה
רבותיו יהודה לייב שוואב, שי"ר, חיים דויטשמן
תלמידיו עמנואל לעף, אברהם הוכמות

יהודה לייב [לאופולד] לעף, מאוית לעתים גם 'לב' (גרמנית: Leopold Löw, הונגרית: Lőw Lipót;‏ 22 במאי 181113 באוקטובר 1875) היה רב, תאולוג והיסטוריון הונגרי יליד מורביה, ההוגה הבולט ביותר של היהדות הנאולוגית. במשך מרבית חייו היה לעף קרוב לקונסרבטיבים, אך בערוב ימיו נטה לרפורמים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה לייב לעף‏[1] נולד בצ'רנה הורה שבמורביה, למשפחה היהודית היחידה בכפר. הוא היה דור עשירי למהר"ל מפראג מצד אביו, ומצד אמו היה צאצא של מנחם מנדל קרוכמל.‏[2] בני משפחתו הקפידו לאיית את שמם כ'לעף'.‏[3] בגיל שלוש-עשרה עזב את הבית לטובת לימודים בישיבתו של חיים דויטשמן, אב"ד טרביץ'. בנוסף שהה גם בישיבות קולין, ליפניק ואייזנשטט. ב-1830 נסע לפרושניץ, מרכז ההשכלה במורביה, שם המשיך בלימודיו אצל רב העיר יהודה ליב שוואב. הלה נודע כנאור וכתומך במשכילים, והיה מושא לעוינותם של החת"ם סופר ומהר"ם בנט. בשנים הבאות עסק בלימודי חול ורכש שליטה בשפות אירופאיות ובספרות. באותה תקופה החל גם בהתכתבות עניפה עם הרב אהרן חורין מאראד, מהבולטים שהטיפו לרפורמה דתית. ב-1834 סירב הרב הראשי של מוראביה, נחום טרעביטש, לאשר להעניק לו היתר הוראה מאחר שהיה משכיל מדי. בעקבות זאת היגר ב-1835 לממלכת הונגריה, שם נסמך לרבנות על ידי שוואב, דויטשמן, חורין ושי"ר. באותה תקופה מונה שוואב לאב"ד פשט. בחמש השנים הבאות למד לעף מגוון רחב של נושאים – מתמטיקה, פילוסופיה, תאולוגיה, היסטוריה, ארכאולוגיה ועוד רבים – בגימנסיה הלותרנית של פרשבורג ובאוניברסיטאות פשט ווינה, ובמקביל התפרנס כמורה פרטי.

ב-10 בספטמבר 1841 הוזמן לכהן כרב בעיר נאג'קניז'ה, וביוני 1842 נשא לאישה את לאונטין, בתו של שוואב. הוא הפך למוביל המאבק עבור אמנציפציה ליהודים בהונגריה. הוא שוכנע כי המפתח לכך הוא באימוץ הלאומיות המדיארית. לעף טיפח קשרים עם החוגים הלאומיים – בין היתר, התיידד עם פרנץ דיאק – רכש שליטה בהונגרית והיה הרב הראשון במדינה לשאת את דרשותיו בה, ב-1844. באותה שנה התפלמס עם לאיוש קושוט הליברלי כשזה קרא ליהודים לבטל איסורים דתיים כמו כשרות ולהתבולל כתנאי להשוואת מעמדם האזרחי. הוא הקים בית-ספר ועודד הכשרה מקצועית בעירו. באמצע שנות ה-40, בעת הוועידות שקבעו את מסלולה של היהדות הרפורמית בנסיכויות הגרמניות, תמך בזכריה פרנקל השמרן, אבי היהדות הקונסרבטיבית לעתיד לבוא. פועלו כרב הפך אותו לדמות המשפיעה ביותר ביהדות הנאולוגית המתפתחת של הונגריה, שהושפעה רבות מהתפישה הפוזיטיבית-היסטורית של פרנקל. תרומתו לחכמת ישראל הייתה רבה: בין היתר, קבע כי טקס הבר מצווה הופיע לראשונה בגרמניה המאה ה-14, והיה הראשון לחקור את מקורות עזרת הנשים ולהצביע על כך שבבתי-כנסת מהעת העתיקה אין ראיות לקיומה.

עמדותיו הפכו אותו למושא לעוינות עזה מצד האורתודוקסים. ב-1846, כשקיבל את הרבנות בפאפא, ניסו הגורמים השמרניים בקהילה למנוע את מינויו באמצעות פנייה לשלטונות, אך לא צלחו בכך. הוא היה שרוי בעימות עמם בכל מהלך כהונתו בעיר. ב-1848, כשפרצה המהפכה ההונגרית נגד השלטון ההבסבורגי, הצטרף לעף לצבא המתקוממים כרב צבאי ויצא לחזית הדראווה, בה לחמו המורדים במלוכנים הקרואטים, שם נשא דרשות בפני החיילים היהודים.‏[4] במהלך ההתקוממות תמך בשוואב כשזה יצא בחריפות נגד "אגודת הרפורמה של פשט" בראשות יצחק איינהורן, שניסה לקדם תיקונים דתיים נרחבים בהשראת מורהו הרדיקלי, שמואל הולדהיים. התנגדותו לאגודה קוממה עליו רבים מיהודי הבירה שהשתייכו אליה, ומנעה ממנו לרשת את חמו עם מות הלה ב-1857. לאחר שהאוסטרים הביסו את המורדים ב-1849 נעצרו הוא ושוואב על ידי הרשויות; בעקבות פנייתה של לאונטין לברונית סינה, ממשפחתו של הבנקאי הוינאי רב-ההשפעה גאורגיוס סינה, חנן אותם הגנרל האוסטרי היינאו ב-14 בדצמבר. לעף שוחרר, אף כי נותר בפיקוח צמוד של השלטונות. ב-1850 עזב את פאפא לטובת העיר הגדולה סגד, בה המשיך לכהן עד מותו. הוא הוסיף להיות דמות מרכזית במאבק לאמנציפציה. ב-1851 זומן על ידי האוסטרים לעמוד בראש הוועדה שניסתה, לשווא, לקבוע חוקת קהילות אחידה לציבור היהודי בהונגריה. באותה שנה הגיע למדינה הרב הגרמני האורתודוקסי עזריאל הילדסהיימר, שדגל ברעיון של תורה עם דרך ארץ. לעף ראה בשיטתו ניסיון לאמץ חזות מודרנית תוך סירוב לבחינה מדעית כנה של הדת, והם נעשו ליריבים מרים. ב-1858 החל הרב מסגד בפרסום כתב-העת "בן חנניה", לו שימש עורך ראשי, ושהיה הבמה המרכזית לפרסומים במדעי היהדות בהונגריה. ב-1859, בעת הפולמוס הגדול שהתנהל סביב "דרכי המשנה" לפרנקל – האורתודוקסים ראו בספר ערעור על מקורה האלוהי של התורה שבעל פה ותקפו את המחבר כשנמנע מלאשר כי הוא אכן מאמין בכך – חיבר לעף טור בעילום שם נגד מורו שי"ר, שהצטרף לגינויים. הוא כתב כי הלה, שקיבל בעצמו את תזת ישעיהו השני, אינו יכול להטיח האשמות בפרנקל.‏[5] ב-1863 הצטרף לעף לעוד סכסוך בין הקונסרבטיבים לאורתודוקסים, כשהילדסהיימר ארגן מסע מחאה נגד היינריך גרץ שפירש את ישעיהו נ"ג כמטאפורה להיגאלות עם ישראל ולא נבואה על ביאת המשיח. הוא והמקורבים לו הגנו על גרץ וראו בפרשה הוכחה לכך שהילדסהיימר אינו אלא קנאי דתי העוסק באפולוגטיקה גרידא. ב-1860, חצי שנה לאחר שהגיע לסגד, מתה אשתו לאונטין. הוא נישא שנית לבאבט רדליך, ובסך הכל היו לו ארבעה-עשר ילדים.

ב-1863 שימש בהזמנה מיוחדת של משפחת הרצל כמסדר הקידושין בחתונתה של קתרינה, אחותו של יעקב, אביו של תאודור הרצל.‏[6]

בשנות ה-60 החל לעף לנטות יותר ויותר לכיוון רעיונותיו של אברהם גייגר. ב-1868, ערב הקונגרס הכללי, הוא התנגד להצעת ראש קהילת פשט איגנאץ הירשלר לכונן הנהגה מרכזית עבור כלל הציבור והתריע כי היהודים מפולגים מדי. הוא עצמו החרים את דיוני הקונגרס ולאחר מכן, בעת שהאורתודוקסים פרשו ממנו וחתרו לייסד ארגון עצמאי, הביע תמיכה בהם. כשהקהילות הנאולוגיות התארגנו ב'לשכה היהודית הארצית', הלך וגדל הפער בין לעף לעסקנים שהנהיגו אותה, ששאפו למזער את החיכוך הדתי עם האורתודוקסים. לא הוצעה לו משרת הוראה בסמינר הרבני של בודפשט. הוא השתתף בוועידת לייפציג ובוועידת אוגסבורג, שאורגנו על ידי הרפורמים. ב-1873 הכליל אותו המשכיל הרוסי אליעזר צווייפל, בניתוחו על הזרמים היהודיים בזמנו, לא במחנה "ההשקפה השלישית" של "ד"ר פראנקל וד"ר גרעטץ" אלא מנה את "ד"ר לעף" מיד אחרי גייגר בין "המתקנים".‏[7] הרב מסגד הוסיף לחבר ספרים רבים, שחלקם יצאו לאור רק אחרי מותו. ספר השנה של כינוס הרבנים הרפורמים בארצות הברית ב-1911 תיאר בהערכה את פועלו, אך ציין כי למרות שהיה "רפורמטור נחרץ בתאוריה" לא הייתה לעבודתו השפעה על בני ארצו; "לשאלה אילו תיקונים (ברוח הרפורמים) הנהיג בפועל, עלינו לענות באכזבה: שום דבר."‏[8] בהלווייתו ב-1875 נטלו חלק נציגים מכל רחבי הארץ, וראש הממשלה קלמן טיסה ולאיוש קושוט פרסמו הודעות אבל. בנו עמנואל לעף ירש אותו בתפקידו כרב הנאולוגי של סגד כעבור שלוש שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באגרותיו, שד"ל פונה אליו כ'יהודה ליבש לעף' ('אגרות שד"ל, כרך 2', עמ' 1254.) בכרך השני של 'ספר שרגאי', עמ' 34, הוא נזכר על ידי מרדכי אליאב ויצחק רפאל כ'יהודה לייב-לייבוש לעף'.
  2. ^ שמעון פדרבוש, חכמת ישראל במערב אירופה, הוצאת מ. ניומן, 1958. עמ' 314.
  3. ^ נורית גוברין, כתיבת הארץ: ארצות וערים על מפת הספרות העברית, כרמל 1998. עמ' 368.
  4. ^ "אלוהים עמנו - נאום של הרב לאופולד לעף ב-1848" (בהונגרית).
  5. ^ חיים לנדרר. R’ Shlomo Yehuda Rapoport (Shir), Champion of Jewish Unity in the Modern Era. עמ' 118 (למטה).
  6. ^ איגניאס שלנג, הרצל ואבותיו מזימון, העולם, גלין מ"ג ה'ת"ש.
  7. ^ 1=Michael K. Silber. The Emergence of Ultra-Orthodoxy: The Invention of Tradition. עמ' 38 (למטה: הערת שוליים 25.) מקור: אלעזר זועיפל, שלום על ישראל: כרך ג', ז'יטומיר 1873. עמ' 33, 38.
  8. ^ CCAR Yearbook 1911, עמ' 225, 228.