לאופולד סדאר סנגור
לאופולד סדאר סנגור (בצרפתית: Léopold Sédar Senghor, בוולופית Leopool Sedaar Sengoor; 9 באוקטובר 1906 ז'ואל, סנגל - 20 בדצמבר 2001 ורסון,צרפת ) היה מדינאי, משורר, מסאי והוגה דעות סנגלי. מראשי התנועה לשחרור העמים האפריקאים נגד הקולוניאליזם, הנשיא הראשון של סנגל בשנים 1960-1980 והאפריקאי הראשון שנבחר באקדמיה הצרפתית. יחד עם אמה סזר ולאון דמאס היה מייסד תנועה ה"נגריטוד", תנועה לחיזוק מעמד הערכים הספציפיים של התרבויות האפריקיאיות בזירה העולמית, על יסוד הכרת אישיות האדם השחור. סנגור היה גם אחד מיוזמי הארגון הבינלאומי של הפרנקופוניה.
תוכן עניינים |
ילדותו [עריכה]
לאופולד סדאר סנגור נולד בשנת 1906 בז'ואל, עיירה בדרומה של סנגל, על חוף האוקיינוס האטלנטי. אביו, בזיל ביוגוי סנגור, היה סוחר נוצרי קתולי, בן לאריסטוקרטיה סררה. גם אמו, נילאן נדיאמה בחום, שסנגור קרא לה ב"אלגיות" "נילאן המתוקה" הייתה בת לאריסטוקרטיה של האתניה סררה (ה"גלוואר") ולשושלת "טבור", אך היו לה גם שורשים פולבה.תעודת הטבילה של לאופולד מציינת את התאריך 15 באוגוסט 1906, בעוד במרשם האוכלוסין היה רשום תאריך הלידה 9 באוקטובר 1906 . לפי דעת בני משפחה נולד בתאריך שונה.
האם הייתה אשתו השלישית של בזיל דיוגוי סנגור והיא ילדה לו ששה ילדים, ביניהם שני בנים. השם הפרטי סררה סדאר משמעותו "מישהו שלא ניתן להשפילו". השם הפרטי הנוצרי לאופולד הוענק לו על ידי האב לזכר לאופולד אנגראן (Leopold Angrand), סוחר מולאטי אמיד שהיה פעם מעבידו. שם הילד לפני הטבילה היה "סדאר נילאן" (היה נהוג אז לצרף לשם הילד את זה של אמו),ובהמשך היה כאמור "לאופולד סדאר". הוא גדל בשנותיו הראשונות אצל משפחת האם, בני בחום. בשובו לבית האב הוא פקד את המיסיון הקתולי בג'ילור, אצל האב דיבואה. שם למד לאופולד בנעוריו את הקטכיזם וקיבל את ידיעותיו הראשונות בצרפתית.
מאוחר יותר למד למשך שש שנים אצל "האבות הספיריטאנים" (Pères Spiritains) בנגאזוביל ולאחר מכן בדקאר, במכללה-מדרשה ע"ש פרנסואה ליברמן ובבית הספר התיכון ברחוב ונסאן (Rue Vincens) שנודע לימים כבית הספר התיכון "ואן וולנהובן" ונקרא בימינו התיכון "לאמין גיי". לאופולד אהב במיוחד את הספרות הצרפתית, והצליח בבחינות הבגרות, בעיקר הודות לציוניו בצרפתית ובלטינית. מנהל התיכון ומוריו המליצו שיישלח להמשיך בלימודיו בצרפת. באמצעות "חצי מלגה" מטעם המינהל הקולוניאלי, עזב לראשונה את מולדתו בגיל 22.
שנות לימודיו בצרפת [עריכה]
סנגור הגיע לצרפת בשנת 1928. לדבריו זו הייתה תחילת "שש עשרה שנות החסד" שבחייו. התחיל את לימודיו בפריז , בסורבון, אך התייאש מהר, ועבר, בעזרתו של בלז דיאן (Blaise Diagne) שהיה נציג סנגל בפרלמנט הצרפתי, ללמוד בבית הספר התיכון "לואי לה גראן" ("לואי הגדול") (lycée Louis-le-Grand). בבית ספר תיכון יוקרתי זה התכונן לקראת מבחני הכניסה ל"אקול נורמל סופרייר" שברחוב אולם. בתיכון "לואי לה גראן" למד לצידם של פול גוט, אנרי קפלק, רובר ורדייה וז'ורז' פומפידו, איתם התידד. שם פגש לראשונה גם את אמה סזר
אחרי שנכשל בבחינות הכניסה, החליט ללמוד לתעודת הסמכה "agrégation" בהוראת דקדוק. למטרה זו נדרש ממנו לבקש את האזרחות הצרפתית. כיליד ז'ואל, יישוב שנמצא מחוץ לאזור המינהלי של דקאר, הוא לא נחשב לאזרח צרפתי. רק תושבי ארבעה יישובים (דקאר, גורה, רופיסק וסן לואי) היו אז זכאים למעמד זה. סנגור, כמו השאר, נחשב אז, ל"נתין צרפתי" בלבד. בשנת 1932 קיבל סנגור את האזרחות הצרפתית ובשנת 1935, אחרי ניסון כושל אחד, הצליח לעבור בשנת 1935 את ההסמכה המיוחלת. הוא היה לאפריקאי הראשון שהשיג את ה agrégation בדקדוק.[1].
את הקריירה כמורה - לספרות קלאסית - התחיל סנגור בבית הספר התיכון "דקארט" בעיר טור, אך באוקטובר 1938 הועבר לתיכון "מרסלן ברטלו" בסן-מור-דה-פוסה (Saint-Maur-des-Fossés) באזור פריז. פרט לעבודתו כמורה השתלם בקורסים לבלשנות אפריקאית אצל ליליא הומבורגר ב"אקול פרטיק דה אוט ז'אטוד" וכן ב"מכון לאתנולוגיה" בפריז. אצל מרסל כהן,מרסל מוס ופול ריבה
בימי מלחמת העולם השנייה [עריכה]
אחרי פריצת מלחמת העולם השנייה ,בשנת 1939 גויס סנגור לצבא הצרפתי כחייל בגדוד רגלים אפריקאים. ב-20 ביוני 1940 נלקח בשבי על ידי הגרמנים בלה שאריטה-סיר-לואר והוחזק במספר מחנות שבויים ברומיאי, טרואה, אמיין. לאחר מכן הועבר ל"פרונטסטלג" 230 בפואטייה, מחנה שבויים מיועד לחיילים מן המושבות. כפי שיעיד מאוחר יותר סנגור עצמו, כמעט הוצא להורג יחד עם חיילים שחורים אחרים אך הטבח נעצר בעוד מועד אחרי שהחיילים צעקו בצרפתית: "תחי צרפת! תחי אפריקה השחורה!" ואחד הקצינים הצרפתים הסביר לגרמנים שטבח מטעמי גזע מסוג זה עלול להזיק לכבוד הגזע הארי ושל הצבא הגרמני. סנגור עזר לשני חיילים צרפתים להמלט מן השבי ובסוף שנת 1941 הועבר למחנה עונשין בלאנד. ב-1942 שוחרר מסיבות בריאות. בסך הכל שהה שנתיים במחנות שבויים, זמן שבו כתב שירים. אחרי ששוחרר חזר לעבוד כמורה והשתתף ה"רזיסטאנס" במסגרת החזית הלאומית האוניברסיטאית.
חייו בצרפת אחרי המלחמה [עריכה]
בתום המלחמה נעשה קומוניסט. לימד בקתדרה לבלשנות וציוויליזציה נגרו-אפריקאית ב"בית הספר הלאומי לשטחי צרפת שמעבר להים", עד שנת 1960 כשסנגל זכתה בעצמאות. במהלך אחד ממסעות המחקר שלו על שירתם של בני סררו, הציע לו לאמין גיי, ראש הסניף הסוציאליסטי המקומי, להגיש את מועמדותו בבחירות לאסיפה הלאומית של צרפת. סנגור קיבל את ההצעה ונבחר לפרלמנט הצרפתי מטעם אזור הבחירות סנגל-מוריטניה. בהמשך חלק על דעותיו של לאמין גיי בנוגע לשביתת עובדי הרכבת בקו דקאר-ניז'ר. גיי התנגד לשביתה מפני ששיתקה את חיי המושבה, בעוד סנגור הביע תמיכה בשובתים. עמדתו זיכתה אותו בפופולריות רבה. בהשפעת האירועים כתב את אחד משיריו היפים ביותר - "אלגיה לאינינה פאל".
ב-12 בספטמבר 1946 התחתן סנגור עם ז'ינט אבואה (1992-1923), נספחת פרלמנטרית של השר הצרפתי לשטחים שמעבר לים ובתו של פליקס אבואה, לשעבר מושל האפריקה המשוונית הצרפתית. לזוג נולדו שני בנים:פרנסיס-ארפאנג סנגור (נולד ב-1947) וגי-וואלי סנגור (1983-1948) שנפל למוות מדירתו בקומה החמישית בפריז. סנגור הקדיש לבנו השני זה את השיר "שירים לנאאט" שהוכנס לקובץ ה"נוקטורנות" שלו בגרסה אחרת שנקראה "שירים לסיניארות" [2].
בטוח בסיכוייו, עזב כעבור שנה את המחלקה האפריקאית של המפלגה הסוציאליסטית (שהקראה באותם ימים SFIO - "המחלקה הצרפתית של אינטרנציול הפועלים) שמימנה את מרבית התנועה החברתית, והקים יחד עם ממאדו דיה, את הגוש הדמוקרטי הבנגלי ( Bloc démocratique sénégalais) שניצח בבחירות לפרלמנט בשנת 1951. לאמין גיי איבד את מושבו באסיפה.
בתחילת שנות ה-1950 היה סנגור חסיד של שילוב אפריקה הצרפתית ב"קהיליה האירופית ההפדרלית". ב-1951 הוא נבחר בשנית כנציג עצמאי של השטחים מעבר לים והתמנה למזכיר מדינה לידמשרד ראש הממשלה אדגר פור (מרץ 1955-פברואר 1956. בהמשך נבחר בנומבר 1956 לראש העיר תיאס (Thiès) בסנגל והחל מ-23 ביולי 1959 התמנה לשר יועץ בממשלת מישל דברה, עד 19 במאי 1961. סנגור היה גם חבר בוועדה שנועדה לערוך את חוקת הרפובליקה הצרפתית החמישית, יועץ כללי של סנגל, חבר במועצה הגדולה של אפריקה המערבית הצרפתית וחבר באסיפה הפלמנטרית של מועצת אירופה. מספר פעמים היה חבר במשלחת צרפת לאונסקו ולעצרת הכללית של האו"ם.
בינתיים, בשנת 1956 התגרש מאשתו הראשונה ונשא לאשה את קולט יובר, צרפתיה ממוצא נורמנדי, איתה היו לו בן נוסף, פיליפ-מאגילן (17 באוקטובר 1958 - 4 ביוני 1981 ושנהרג באתונה בדקאר. סנגור הקדיש את הקובץ " Lettres d'Hivernage (מכתבים משינת החורף) לאשתו השנייה. בשנת 1964 פרסם את הראשון מסדרה של חמשת הכרכים הקרויה "Liberté" (חירות). כרכים אתה כוללים נאומים, הרצאות, מסות ודברי מבוא לספרים.
בסנגל - 1960 - 1981 [עריכה]
סנגור תמך בנחישות ברעיון הפדרציה של המדינות האפריקאיות שזכו לעצמאות, במסגרת סוג של "חבר עמים" בסגנון חבר העמים הבריטי. ב-13 בינואר 1957 קמה "קונבנציה אפריקאית" שתבעה את הקמת שתי פדרציות באפריקה הצרפתית. סנגור הסתייג מ"בלקניזציה" של האפריקה ההמערבית הצרפתית על ידי פיצולה לשמונה מדינות.:[3]. כשרעיון הפדרליזם לא זכה בתמיכה מצד המדינות האפריקאיות, החליט סנגור להקים יחד עם מודיבו קייטה מסודן הצרפתית את "הפדרציה של מאלי" קצרת הטווח. פדרציית מאלי, שקמה בינואר 1959 כללה את סנגל, סודן הצרפתית, דהומיי, וולטה עילית., כעבור חודש דהומיי וולטה עילית נטשו את הפדרציה אחרי שלא אישררו את הקמתה. סנגור מתחלק בתפקידים עם מודיבו קייטה. סנגור היה יושב ראש האסיפה ההפדרלית בעוד מודיבו קייטה הםף לראש הממשלה. בסופו של דבר המחלוקות בין שתי המדינות הביאו לפירוק הנסיון הפדרטיבי. ב-20 באוגוסט 1960 סנגל הכריזה על עצמאותה וב-22 בספטמבר 1960 גם מודיבו קייטה הכריז על עצמאות הסודן הצרפתית תחת השם "הרפובליקה של מאלי".
סנגור נבחר ב-5 בספטמבר 1960 לנשיא הראשון של סנגל. הוא כתב את מלות ההמנון הלאומי הסנגלי, "האריה האדום". על ראש הממשלה, מאמאדו דיה, הופקדה האחראיות על תוכנית להתפתחות לטווח ארוך של סנגל, בעוד סנגור עסק בעיקר ביחסים הבינלאומיים. שני האישים נכנסו במהירות לסכסוך. בדצמבר 1962 מאמאדו דיה נעצר והואשם שניסה לבמא הפיכה. הוא נשאר 12 שנה בבית סוהר בקדוגו, במזרח המדינה. בעקבות ההתפתחות הזאת, סנגור הכריז על שיטת ממשל נשיאותית. ב-22 במרץ 1967 חמק לנסיון התנקשות לחייו. המתנקש נידון למוות.
פרסים ואותות כבוד [עריכה]
- הצלב הגדול של הלגיון כבוד של צרפת
- הגצלב הגדול של המסדר הלאומי להצטיינות של צרפת
- תואר מפקד לאמנויות וספרות
- תואר מפקד של עלי הדקל האקדמיים
- הצלב הגדול של מסדר האריה של סנגל
- 1963 מדליית הזהב לשפה הצרפתית ,מטעם האקדמיה הצרפתית
ספריו [עריכה]
- Les Chants d’Ombre (1945), (שירי צל)
- Anthologie de la nouvelle poésie nègre et malgache de langue française (1948),
(אנתולוגית השירה השחורה והמלגשית החדשה בצרפתית)
- Étiopiques (1956), (אתיופיות)
- Nocturnes (1961), (נוקטורנות)
- Lettres d’hivernage (1973), (מכתבים משינה חורפית)
- Poèmes (1974), (פואמות)
- Les élègies majeures (1979). (האלגיות) הגדולות)
מסות [עריכה]
- Liberté 1. Négritude et humanisme, Paris, éditions Seuil, 1964
(חופש 1. נגריטוד והומניזם)
- Liberté 2. Nation et voie africaine du socialisme, Paris, éditions Seuil, 1971.
(חופש 2. האומה והדרך האפריקיאית לסוציאליזם)
- Liberté 3. Négritude et civilisation de l’Universel, Paris, éditions Seuil, 1977
(חופש 3. הנגריטוד והציוויליזציה של האוניברסלי)
- Liberté 4. Socialisme et planification, Paris, éditions Seuil, 1983
(חופש 4. סוציאליזם ותכנון)
- Ce que je crois. Négritude, francité et civilisation de l’Universel, éditions Grasset, 1988
(האני מאמין שלי. נגריטוד, צרפתיות וציוויליזציה)
- Liberté 5. Négritude et dialogue des Cultures, Paris, éditions Seuil, 1993
(חופש 5. נגריטוד ושיח התרבויות)
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ לא היה, כפי שחושבים תכופות, האפריקאי הראשון שלמד באקול נורמל סופרייר. למעשה, הסנגלי הראשון שעשה זאת היה עומר בלונדן דיופ, דווקא מיריביו של סנגור
- ^ סיניארה הייתה אשה מולאטית שנולדה מקשרי תערובת בין גברים פורטוגזים ובין בנות וולוף או פולבה
- ^ חוף השנהב, דהומיי, גינאה, וולטה עילית, מוריטניה, ניז'ר, סנגל וסודן הצרפתית
