לאופולד סונדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאופולד סונדי
Szondi Lipót
1893 –‏ 1986
תרומות עיקריות
מבחן סונדי

לאופולד סונדי (הונגרית Szondi Lipót - סונדי ליפוט 11 במרץ 189324 בינואר 1986). היה פסיכיאטר יהודי ממוצא הונגרי, הידוע בעיקר בזכות מבחן סונדי שאותו פיתח והקרוי על שמו.

קורות חייו[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

לאופולד סונדי נולד ב-11 במרץ 1893 בעיר ניטרה שבהונגריה (כיום סלובקיה), למשפחה יהודית חסידית[2] . אביו אברהם זוננשיין היה סנדלר ותלמיד חכם, אמו תרזה לבית קוהן (Kohn) הייתה אשתו השנייה של אביו. שפות הדיבור בבית היו גרמנית[3] וסלובקית. ב-1898 המשפחה עברה לבודפשט, שם גם למד את השפה ההונגרית. בשנת 1911 סיים את בחינות הבגרות, שינה את שמו לסונדי והחל לימודי רפואה באוניברסיטת פטר פאזמני (Pazmany-Peter). לימודיו נפסקו בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה, במהלכה שירת כקצין רפואה בצבא האוסטרו-הונגרי בחזית הקרפטים וזכה לשני ציונים לשבח. לאחר המלחמה שב לבודפשט וסיים את לימודי הרפואה. בשנים 1919 עד 1926 עבד כנוירולוג ופסיכיאטר בבית חולים ובקליניקת גראף-אפאני (Graf-Appanyi) בבודפשט. ב-1927 התמנה לפרופסור לפסיכופתולוגיה באוניברסיטת פטר פאזמני. ובמקביל גם לממונה על הצוות הרפואי של המכון ההונגרי המלכותי לפסיכופתולוגיה. בתפקידים אלו שרת עד 1941 אז פוטר בעקבות החמרת חוקי הגזע בהונגריה. מאז ועד 1944 עבד רק בקליניקה הפרטית שלו.
סונדי היה מניצולי רכבת ההצלה של קסטנר. בתקופת מאסרם במחנה הריכוז בברגן-בלזן קיים סונדי חוג להוראת תורתו[4]. בסוף 1944 שוחרר מברגן בלזן והגיע לשווייץ.

לאחר המלחמה השתקע בציריך. בשנת הלימודים 1945-6 הרצה שם במכון לפסיכולוגיה יישומית. ב-1959 קיבל אזרחות שווייצרית. ב-1970 קיבל תרומה גדולה שאיפשרה את הקמת המכון לחקר והוראת אנליזת הגורל.

היה נשוי ללילי לבית ראדווני Radvanyi, היו להם בת, ורה, רופאה במקצועה, ובן, פטר, לימים פרופסור באוניברסיטה החופשית של ברלין.

סונדי נפטר בקיסנכט (קנטון ציריך), ב-24 בינואר 1986.

פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו הראשונים של סונדי, בשנות ה-30 של המאה ה-20, עסקו בחקר ההשפעות התורשתיות על לקויות נפשיות. בתחילה בחן את המקורות התורשתיים של הגמגום. בהמשך ניסה לחלק לקטגוריות את כל הילדים ההונגריים בעלי פיגור שכלי. מחקרים אלו הוליכו אותו, במחצית השנייה של שנות ה-30, לפיתוח תאוריית אנליזת הגורל. את המאמר הראשון בנושא זה, "אנליזה של נישואין", פרסם בשנת 1937. החל מ-1938 החל לבצע את מבחני סונדי, אולם המבחן התפרסם בעולם רק ב-1947, עם פרסום ספרו על המבחן בגרמנית (Experimentelle Triebdiagnostik). הוא המשיך במחקריו גם לאחר שפוטר ממשרותיו הרשמיות ב-1941, בעקבות החמרת חוקי הגזע בהונגריה. ב-1942 פרסם בהונגרית מאמר ראשון על מבחן סונדי [5]. ב-1944 הצליח להבריח לשווייץ את טיוטת ספרו הראשון "Schicksalanalyse", שיצא לאור בבזל עוד לפני הצלתו ב"רכבת קסטנר".

עיקר פרסומיו ראו אור לאחר מלחמת העולם השנייה. הפרסומים העיקריים היו חמישה כרכים עבי כרס בגרמנית: "אנליזת הגורל" שהופיע בשלוש מהדורות מעודכנות (בשנים 1948, 1965 ו-1978). "פסיכופתולוגיה" (1952); "פסיכולוגיה של האני" (1956); "דיאגנוזה" (1960); "תרפיה" (1963).

התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סונדי פיתח את "אנליזת הגורל" (Schicksalsanalyse בגרמנית, Fate analysis באנגלית) שהיא סוג של פסיכולוגיית מעמקים. עיקרי התאוריה מוצגים כבר בספרו הראשון "Schicksalanalyse". עיקרה של "אנליזת הגורל" הוא דטרמיניזם גנטי. לפי תאוריה זו הגנים הרצסיביים אינם רדומים, אלא להיפך יש להם השפעה מהותית ואפילו מכרעת. והם קובעים בבחירת אובייקטים על ידי האדם: מושאי אהבה, מקצוע, מחלות וצורת המוות. על בסיס זה פיתח סונדי את תאוריית ה "גנוטררופיזם" לפיה שני אנשים, שיש להם גנים רצסיביים זהים או דומים, ימשכו זה לזה[6].

מבחן סונדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבחן סונדי

סונדי ידוע בעיקר בזכות מבחן סונדי שאותו פיתח והקרוי על שמו. המבחן מבוסס על התאוריה של "אנליזת הגורל". זהו מבחן השלכה המיועד להערכה פסיכולוגית של מאפייני אישיות ותפקודים חשיבתיים ורגשיים של האדם, בדומה למבחן כתמי הדיו של רורשאך. בין השאר שימש מבחן סונדי לבחינתו הפסיכיאטרית של אדולף אייכמן, כאשר הפענוח אומת על ידי סונדי עצמו ‏‏‏[7].

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורתו של סונדי הייתה מקובלת יחסית, בעיקר במערב אירופה, החל מהמחצית השנייה של שנות הארבעים ועד שנות הששים של המאה ה-20. גם באותה תקופה הייתה עליה הרבה ביקורת.

כיום (2013) קיימת פעילות ענפה סביב תורתו. פעילות המתרכזת במכון סונדי (The Szondi Institut) בציריך, שהוא המשכו של המכון שהוקם עוד על ידי סונדי עצמו. המכון מפעיל את "פורום סונדי" שסניפיו פועלים באוקראינה, ארגנטינה, ברזיל,יפן, פינלנמד, צרפת, רומניה, ושבדיה. המכון גם מפרסם את כתב-העת "סונידאנה" ‏‏[8].

אותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]