לאורה באסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאורה באסי

לאורה מריה קתרינה באסי (31 לאוקטובר 1711 – 20 בפברואר 1778) הייתה מדענית איטלקיה, האישה הראשונה בעולם שזכתה במשרה אוניברסיטאית בתחום המדעים. היא קיבלה תואר דוקטור במאי 1732, שהיה התואר האקדמי השלישי בלבד שהוענק מעולם לאשה על ידי אוניברסיטה אירופאית. היא הייתה האישה הראשונה שכיהנה כפרופסור בפיזיקה באוניברסיטה אירופאית, והראשונה לה הוצעה משרת הוראה באוניברסיטה באירופה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסי נולדה בבולוניה למשפחה אמידה כשאביה ששימש כעורך דין דאג לחינוכה באמצעות מורה פרטי בשם גאטאנו טאקוני, מרצה באוניברסיטה בתחומי הביולוגיה והרפואה אצלו למדה כנערה במשך שבע שנים. בזמן זה לכדה את תשומת לבו של הקרדינל פרוספרו למברטיני, שעודד את עבודתה המדעית.
ב1732 והיא בת 21 בלבד מונתה למשרת פרופסור לאנטומיה באוניברסיטת בולוניה, באותה שנה נבחרה לאקדמיה של המכון למדעים ובשנה שלאחריה זכתה בתואר פרופסור לפילוסופיה. באסי הייתה לאשה השנייה באירופה שקיבלה תואר אוניברסיטאי, כשהקדימה אותה רק הלנה קורונארו פיסקופיה שזכתה בתואר ב1678 - 54 שנים קודם לכן. עם זאת בשנותיה הראשונות באוניברסיטה הוגבלה למתן הרצאות ספורות ואקראיות.
ההגנה על התואר, טקס הענקת הדוקטורט וההרצאה הראשונה שהעבירה בבולוניה התקיימו בפאלאזו פבליקו, מבנה ממשל מרכזי. לאירועים אלה הוענקה חשיבות מיוחדת כאשר נכחו בהם "לא רק סטודנטים וסגל האוניברסיטה, אלא כובדו בנוכחותם של פוליטיקאים ואנשי דת בכירים מבולוניה, מהלגט האפיפיורי ולגט המשנה, הארכיבישוף של בולוניה, הגונפלונייר, זקני העיר, סנאטורים ומגיסטראטים, בנוסף נכחו בהם כל הגבירות של בולוניה והאצולה". נכבדי הקהילה של בולוניה הגיעו על מנת להתוודע להישגיה של באסי שזכתה בתואר הנכסף.
כדמות פוליטית הסנאט ציפה מבאסי להפגין נוכחות באירועים שונים. קרנבל האנטומיה אירוע שכלל ניתוחים פומביים שהיה פתוח לקהל הרחב, היה אירוע בו ציפו ממנה להיות נוכחת מפני שנחשב באותה עת לאירוע מרכזי בחיים הציבוריים באוניברסיטה - אשר עורר את התעניינותם של מבקרים רבים זרים וחברי הקהילה המקומית. החל מ1734 החלה באסי לבקר בקרנבל האנטומיה מדי שנה.
ב1738 התחתנה עם ג'וספה וראטי, אותו הכירה באוניברסיטה לזוג נולדו 12 ילדים. בשל הצורך לטפל בילדים בבית החלה להרצות מביתה על בסיס קבוע והגישה בקשה (שנענתה בחיוב) לאוניברסיטה להרחיב את תחומי אחריותה ולהגדיל את משכורתה על מנת שתוכל לרכוש את הציוד המדעי הנדרש לה בכוחות עצמה.
אחד מהפטרונים המרכזיים שלה היה האפיפיור בנדיקטוס הארבעה עשר. אפיפיור זה שנחשב לליברלי דגל בהפחתת הצנזורה וההגבלות על המחקר המדעי, מהם סבל גלילאו בזמנו, והוא תמך בנשים שבחרו ללמוד לימודי השכלה רחבה ומדעית כולל אגנסי.
באסי התעניינה בעיקר בפיזיקה הניוטונית והעבירה קורסים בנושא במשך 28 שנים. היא הייתה אחת מהדמויות המרכזיות שהחדירו את הרעיונות של ניוטון על פיזיקה ועל הפילוסופיה של הטבע לאיטליה. באסי ערכה גם ניסויים משלה בכל תחומי הפיזיקה. על מנת ללמד את הפיזיקה הניוטונית ותורת החשמל של פרנקלין, נושאים שלא היו במוקד תוכנית הלימודים האוניברסיטאית באותה עת, העבירה באסי שיעורים פרטיים. במשך חייה היא חיברה 28 מאמרים, רוב רובם בנושאי פיזיקה והידראוליקה עם זאת היא לא כתבה ספרים והוציאה לאור רק 4 מהמאמרים שחיברה.
על אף שהותירה מאחוריה רק מס' מוגבל מעבודותיה המדעיות, חלק ניכר מהשפעתה המדעית מתבטא במכותביה הרבים שכללו אישים מפורסמים מרחבי אירופה ביניהם: וולטייר, פרנססקו אלגרוטי, רוג'ר בוסקוביץ', צ'ארלס בונט, ג'ין אנטואין נולט, ג'יאמבטיסטה בקריה, פאולו פריזי ואלסנדרו וולטה. וולטיר כתב לה פעם: "אין אף באסי בלונדון, והייתי שמח יותר בהרבה להתקבל לאקדמייה שלך בבולוניה מאשר לזו האנגלית על אף שהיא ייצרה ניוטון". פרנססקו אלגרוטי חיבר מס' פואמות המתייחסות לטקסי קבלת התואר שלה.
ב1745 למברטיני (האפיפיור בנדיקטוס ה-14) ייסד קבוצת עלית של 25 מלומדים שנודעו כבנדטיני ("בנדיקטים, על שמו). באסי לחצה על מנת להכלל בקבוצה זו אך בקשתה עוררו תגובות מעורבות בקרב שאר המלומדים. בסופו של דבר בנדיקטוס אכן מינה אותה – האשה היחידה בקבוצה.
בין 1746 ל1777 היא העבירה דיסרטציה רשמית אחת מדי שנה.
ב1749 הציגה דיסרטציה על בעיית הגרביטציה.
במהלך שנות ה-60 של המאה באסי ובעלה עבדו ביחד על מחקר ניסויי בחשמל. מחקר זה עורר עניין באירופה ומשך סטודנטים מוכשרים כאבה נולט (מגלה תהליך האוסמוזה) ואחרים להגיע לבולוניה וללמוד את תורת החשמל. ב1776 בגיל 65 נתמנתה באסי למשרת פרופסור ראשי בתחום הפיזיקה הניסויית על ידי המכון למדעים של בולוניה כאשר בעלה משמש לה כעוזר מחקר והוראה. שנתיים לאחר מכן מתה, לאחר קריירה ממושכת ופוריה בתחום הפיזיקה כשהיא מכשירה את הקרקע במידה רבה לנשים בחוגים האקדמיים.
לאחר מותה הוכן פסל שיש בדמותה שהוצב מעל חדר הימאים במכון.
באסי נבחרה לחברה באגודות ספרותיות רבות וניהלה התכתבות ענפה עם האישים המפורסמים של התקופה. היא הכירה היטב הן את הספרות הקלאסית והן את מיטב הספרות של צרפת ואיטליה באותה תקופה.

עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסי פרסמה רק 4 עבודות מחקר (בלטינית) במשך חייה:

  • Miscellena, 1732. The international Center for the History of Universities and Science (CIS), University of Bologna.
  • de aeris compression (1745).
  • de problemate quodam hydrometrico and de problemate quodam mechanico (1757).
  • de immixto fluidis aere (1792).

מחוות לזכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתש בקוטר 31 ק"מ בנוגה נושא את שמה יחד עם בי"ס תיכון ורחוב בבולוניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאורה באסי בוויקישיתוף