לארי ג'ונסון (כדורסלן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לארי ג'ונסון
Larry Johnson (cropped).jpg
תאריך לידה 14 במרץ 1969
מקום לידה טיילר שבטקסס
עמדה פורוורד
מספר 2
מכללה UNLV
דראפט בחירה מספר 1, 1991
שארלוט הורנטס
קבוצות
1991 - 1996
1996 - 2001
שארלוט הורנטס
ניו יורק ניקס
הישגים החמישייה השנייה של העונה (1993)
2 הופעות במשחק האולסטאר (1993, 1995)
רוקי השנה (1992)
חמישיית הרוקיז (1992)
שחקן המכללות של USBWA‏ (1991)
פרס נייסמית' (1991)
פרס ג'ון וודן (1991)
מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of the United States.svg ארצות הברית
אליפות העולם
זהב קנדה 1994 כדורסל גברים

לארי דמטריק ג'ונסוןאנגלית: Larry Demetric Johnson; נולד ב-14 במרץ 1969 בטיילר שבטקסס) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בעמדות הפורוורד בקבוצות שארלוט הורנטס וניו יורק ניקס, ונחשב לאחד מטובי הפורוורדים ב-NBA במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20. ג'ונסון נאלץ לפרוש מכדורסל בגיל 32 בלבד בשל פציעות שעבר.

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונסון נולד בטיילר שבטקסס והחל את קריירת המכללות שלו במכללת אודסה בעונת 1988/1989. מאוחר יותר הצטרף לקבוצתה של אוניברסיטת נבדה בלס וגאס (UNLV), שם שיחק תחת המאמן ג'רי טרקניאן.

לצד שחקני NBA נוספים לעתיד בדמותם של סטייסי אגמון וגרג אנתוני, הוביל ג'ונסון את אוניברסיטת נבדה להעפלה למשחק הגמר של טורניר אליפות המכללות בשנת 1990, שם פגש עמה את אוניברסיטת דיוק שהובלה על ידי המאמן מייק שרשבסקי והשחקן כריסטיאן לייטנר. ג'ונסון קלע במשחק 22 נקודות והוריד 11 ריבאונדים, בדרך לניצחון קבוצתו בתוצאה 73-103. בנוסף לזכייתה באליפות המכללות שברה UNLV את שיאי ה-NCAA הן בהפרש הגדול ביותר של ניצחון והן בתוצאה הגבוהה ביותר במשחק הגמר של המכללות.

בעונת 1990/1991 הוביל ג'ונסון את קבוצת האוניברסיטה לעונה של 27 ניצחונות ללא אף הפסד, וקלע 26.7 נקודות בממוצע למשחק. UNLV זכתה באליפות המחוז המערבי של המכללות, אך הפסידה בפיינל פור לאוניברסיטת דיוק ולא זכתה באליפות ארצית נוספת. במהלך קריירת המכללות שלו נבחר ג'ונסון פעמיים ל"אול-אמריקה" וכן ל-MVP של טורניר התאחדות המחוז המערבי (Big West) בשנים 1990 ו-1991. הוא אף זכה בפרס נייסמית' ובפרס ג'ון וודן לשחקן המצטיין של השנה במכללות ב-1991.

על אף ששיחק שנתיים בלבד באוניברסיטת UNLV, ג'ונסון מדורג במקום ה-12 בתולדות האוניברסיטה בקליעות ובמקום השביעי בלקיחת ריבאונדים. בשנת 2002 הוא הוכנס להיכל התהילה לספורט של האוניברסיטה יחד עם שניים מחבריו לקבוצה במדיה, סטייסי אגמון וגרג אנתוני.‏[1]

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונסון נבחר במקום הראשון בדראפט ה-NBA ב-1991, על ידי קבוצת שארלוט הורנטס. בעונתו הראשונה בליגה, 1991/1992, השיג ג'ונסון ממוצעי "דאבל דאבל" של 19.2 נקודות ו-11 ריבאונדים, וזכה בתואר רוקי השנה ב-NBA. באותה שנה הוא השתתף גם בתחרות ההטבעות במסגרת סוף-שבוע האולסטאר שהתקיים באורלנדו, וסיים במקום השני אחרי סדריק סבאלוס. על אף הצלחתו האישית שארלוט לא הגיעה להישגים באותה עונה.

בעונת 1992/1993 נבחר ג'ונסון לחמישייה הפותחת במשחק האולסטאר של ה-NBA, ובכך הפך לשחקן הראשון בתולדות ההורנטס שמגיע להישג זה. הוא הגיע ליכולת השיא שלו באותה עונה כאשר פתח בחמישייה בכל 82 משחקיה של שארלוט, והשיג ממוצעים של 22.1 נקודות ו-10.5 ריבאונדים למשחק, שבזכותם נבחר לתואר החמישייה השנייה של העונה. הוא הוביל את שארלוט להעפלתה הראשונה למשחקי הפלייאוף, שם ניצחה את בוסטון סלטיקס בסיבוב הראשון לפני שהפסידה לניו יורק ניקס בחצי גמר המערב. יחד עם שחקנים כמו אלונזו מורנינג, מאגסי בוגס ורקס צ'פמן, הוביל ג'ונסון קבוצה שזכתה לפופולריות רבה במהלך תחילת ואמצע שנות ה-90. כינויו הנפוץ היה ראשי התיבות של שמו, "LJ".

לפני עונת 1993/1994 חתם ג'ונסון על חוזה יוקרתי בהורנטס בשווי 84 מיליון דולר ל-12 שנים, אך החמיץ 31 משחקים באותה עונה בשל פציעה בגבו. בקיץ שלאחר העונה הוא השתתף עם נבחרת ארצות הברית באליפות העולם 1994 וזכה עמה במדליית הזהב. בראשית שנותיו בליגה התמחה ג'ונסון בעיקר במשחק מתחת לסל, אך לאחר ששב מפציעתו פיתח יכולות משחק מגוונות ובמיוחד את יכולת הקליעה משלו ממרחק. בעונת 1994/1995 הוא השיג ממוצעים של 18.8 נקודות ו-7.2 ריבאונדים למשחק ונבחר בשנית למשחק האולסטאר. הוא קלע 81 שלשות באותה עונה - כמעט 60 יותר מאשר בכל שלוש העונות הקודמות יחד.

בעקבות סכסוך שנוצר בין ג'ונסון ומורנינג, נאלצה שארלוט להעביר את מורנינג למיאמי היט ב-1995. כעבור שנה עזב גם ג'ונסון את הקבוצה, והועבר לניו יורק ניקס. בעונתו הראשונה בניו יורק, 1996/1997, העמיד ג'ונסון שיאי קריירה שליליים של 12.8 נקודות ו-5.2 ריבאונדים למשחק. בעונה הבאה הוא שיפר את ממוצעיו ל-15.5 נקודות ו-5.7 ריבאונדים. על אף שלא הצליח לחזור למעמד כוכב העל לו זכה בתקופתו בשארלוט, היה לאהוב האוהדים של ניו יורק ולשחקן המוביל, יחד עם פטריק יואינג, של הקבוצה שהייתה אחת מהחזקות במזרח בסוף אותו עשור.

בעונת 1998/1999 היה ג'ונסון שחקן מפתח בזכייתה של הניקס באליפות המזרח והעפלתה לסדרת גמר ה-NBA. במשחק השלישי בסדרת גמר המזרח, מול אינדיאנה פייסרס, ביצע ג'ונסון את המהלך שהכריע לזכות קבוצתו את המשחק - הוא קלע סל וסחט עבירה מאנטוניו דייוויס, בדרך למהלך של שלוש נקודות ולניצחון בתוצאה 91-92. לאחר ניצחון בתוצאה 2-4 בסדרה כולה פגשה ניו יורק את סן אנטוניו ספרס בסדרת הגמר הארצית. ג'ונסון הפגין יכולת חלשה במיוחד באותה סדרה, שכונתה על ידי ביל וולטון כ"בושה למשחק הכדורסל". ניו יורק הפסידה את אותה סדרה בתוצאה 4-1 ולא הצליחה לזכות באליפות הליגה.

באוקטובר 2001 הודיע ג'ונסון על פרישה מכדורסל בגיל 32 בלבד, בעקבות פציעות מתמשכות בגבו מהן סבל במשך מספר שנים.

הופעות בסרטים ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 הופיע ג'ונסון בסדרת הטלוויזיה "אריזה משפחתית" ושיחק את התפקיד של מי שהפך לחברו לקבוצה של סטיב ארקל במהלך טורניר כדורסל.‏[2] עוד באותה שנה הוא הופיע כאורח ב"תוכנית המאוחרת עם דייוויד לטרמן" הפופולרית.‏[3] שלוש שנים מאוחר יותר, ב-1996, שיחק ג'ונסון את דמותו של עצמו בסרטים "אדי" ו"ספייס ג'אם", בו היה אחד מכוכבי ה-NBA שאיבדו את כישרון המשחק שלהם, יחד עם מאגסי בוגס, שון ברדלי, צ'ארלס בארקלי ופטריק יואינג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ unlvrebels.cstv.com, Five Individuals, One Team Headed to UNLV Hall
  2. ^ Family Matters, Grandmama, 5.11.1993
  3. ^ Late Show with David Letterman, November 3, 1993, 30.11.1993


זוכי פרס נייסמית'

1969: אלסינדור • 1970: מרוויץ' • 1971: קר • 1972: וולטון • 1973: וולטון • 1974: וולטון • 1975: תומפסון • 1976: מאי • 1977: ג'ונסון • 1978: לי • 1979: בירד • 1980: אגוויר • 1981: סמפסון • 1982: סמפסון • 1983: סמפסון • 1984: ג'ורדן • 1985: יואינג • 1986:דוקינס • 1987: רובינסון • 1988: מאנינג • 1989: פרי • 1990: סימונס • 1991: ג'ונסון • 1992: לייטנר • 1993: צ'יני • 1994: רובינסון • 1995: סמית' • 1996: קמבי • 1997: דאנקן • 1998: ג'יימיסון • 1999: ברנד • 2000: מרטין • 2001: באטייה • 2002: ויליאמס 2003: פורד • 2004: נלסון • 2005: בוגוט • 2006: רדיק • 2007: דוראנט • 2008: הנסברו • 2009: גריפין • 2010: טרנר • 2011: פרדט • 2012: דייוויס • 2013: בורק • 2014: מקדרמוט

רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד | 2014: קרטר-ויליאמס