לארס הדהגור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לארס הדגארד)
לארס הדהגור
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 19 בספטמבר 1942 (בן 81)
הורסנס, דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה דנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לארס הדהגור ינסןדנית: Lars Hedegaard Jensen, נולד ב-19 בספטמבר 1942) הוא סופר, היסטוריון, ועיתונאי יהודי-דני, שנודע כאחד מחשובי המתנגדים לאסלאם הרדיקלי, המכונה על ידו אסלאמו-פשיזם, באירופה. מייסד אגודת העיתונות החופשית (דנמרק) (Trykkefrihedsselskabet) ב-2004 ואגודת העיתונות החופשית הבינלאומית ב-2009. עמית מחקר בכיר במכון גייטסטון.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדהגור נולד ב-1942 בעיר הורסנס, שבדנמרק. ב-1969 נישא לברברה לוין, יהודייה אמריקאית והתגייר למענה. ב-1971 סיים תואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת ארהוס (Aarhus) וב-1973 גם באנגלית באוניברסיטת קופנהגן. היה עד גיל 40 חבר ב"מפלגת העבודה הסוציאליסטית" הדנית ( Socialistisk Arbejderparti), שהייתה מפלגה טרוצקיסטית.

במהלך שנות השבעים היה הדהגור אחד העורכים של סדרת ספרי היסטוריה, Fundamental Historie, שתיארה את קורות העולם במאה העשרים מנקודת מבט שמאלית. אחר כך כיהן כעורך בהוצאת "פוליטיקן" הדנית ובמקביל גם שימש כיועץ לאחת מהסתדרויות העובדים של דנמרק ועורך כתב העת שלה. בשנים 19871989 כיהן כאחד משני העורכים הראשיים של העיתון השמאלי - העצמאי הקטן Dagbladet Information (הדהגור היה העורך השמאלי, בעוד פיטר נובו משמש כעורך הימני "המאזן")[1]. במהלך שנות התשעים עבד כעורך עבור גוף בינפרלמנטרי סקנדינבי הקרוי "המועצה הנורדית" (Nordisk Råd) ובשנים 19992008 היה עיתונאי ובעל טור קבוע בעיתון הוותיק ביותר בדנמרק ואחד הוותיקים ביותר בעולם - Berlingske Tidende. הטור שכתב ב"ברלינסקה טידנדה" נקרא Groft Sagt - "לדבר בבוטות". את תוכני הטור הזה ודומיהם הוא משמיע וכותב גם כיום (2013) כפרשן פוליטי בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה, בדנמרק וברחבי העולם.

נשוי כיום בפעם השנייה, גר בקופנהגן ויש לו שלושה ילדים ועוד בת מאומצת אחת.

לוחם באסלאם הרדיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אגודת העיתונות החופשית

ב-2004 ניסה הדהגור להתקבל לאגודת הסופרים הדנית וסורב בשל ספריו ומאמריו האנטי מוסלמים. אגודת הסופרים הדנית איבדה בשל כך תמיכה כספית ממשלתית מסוימת, מכספי הלוטו הדני ואילו הדהגור, בתגובה אישית משלו הקים באותה שנה, יחד עם כמה תומכים, את "אגודת העיתונות החופשית" הדנית. ב-2009 הוקמה אגודת העיתונות החופשית, הבינלאומית, המאגדת את כל הסניפים שיצרה בינתיים האגודה הדנית, ברחבי העולם. הדהגור מכהן כנשיא האגודה הדנית ונשיא האגודה הבינלאומית, עד היום[2].

בנובמבר 2008 פוטר הדהגור מה"ברלינסקה טידנדה", לאחר עשר שנות כתיבת טור שבועי קבוע שם. על פי ה"פוליטיקן" הדני פיטוריו באו על רקע התנגדותו העזה לאסלאם הרדיקלי והתבטאויותיו הבוטות בטורו בתחום זה[3].

בדצמבר 2009 נתן הדהגור ראיון ארוך, בו תקף כהרגלו את המוסלמים או לפחות חלקם בהפרות שונות של זכויות האדם, בייחוד כלפי נשותיהם שלהם. הוא הועמד לדין בעקבות זאת בחשד כי ביצע עבירה של השמעת הצהרות גזעניות. בינואר 2011 הוא זוכה, בבית משפט דני בערכאה נמוכה, אך במאי 2011, בערעור המדינה בפני ערכאת ביניים, הוא הורשע ונידון לקנס של 5.000 קרונות דניות (כ-1000$).

בעקבות ההרשעה ובטרם נידון ערעורו בערכאה העליונה הוא אמר: "המפסידים האמיתיים היום הם חופש הדיבור והנשים המוסלמיות. איך נוכל לדבר עבורם אם אנחנו מסתכנים בכך שהמדינה תדביק עלינו תווית של גזענות?"[4].

ב-20 באפריל 2012 זוכה הדהגור מכל אשמה על ידי בית המשפט העליון של דנמרק, בפסק דין שניתן פה אחד על ידי כל שבעת השופטים שישבו לדין. עם זאת, הזיכוי נבע מכך שראו בדבריו משום שיחה פרטית שלא לפרסום ולא מסיבות של הגנה על חופש הדיבור כפי שהוא ביקש וטען[5][6].

באוגוסט 2012 הקים הדהגור כתב עת אינטרנטי חדש בשם Dispatch International[7]. החל מינואר 2013 מופיע כתב העת גם כשבועון בשלוש שפות: אנגלית, דנית ושוודית. הדהגור מכהן כאחד משני העורכים הראשיים שלו[8].

ב-5 בפברואר 2013 דפק מתנקש "בעל מראה זר" על דלת ביתו של הדהגור בקופנהגן, התחזה לדוור וכשהדהגור פתח את הדלת הוא ירה בכיוון ראשו. היריה החטיאה, הדהגור בן ה-70 לא נפגע, נאבק במתנקש והצליח להבריחו[9][10][11]. רוב רובה של העיתונות הליברלית תומכת זכויות האדם וחופש העיתונות התעלמה מניסיון הרצח או דיווחה עליו בקיצור נמרץ[12]. המתנקש זוהה, נעצר בטורקיה ודנמרק ביקשה את הסגרתו, אולם באוקטובר 2014 דווח כי בחילופי שבויים בין טורקיה לבין "המדינה האסלאמית" (דאעש) הוא שוחרר יחד עם קבוצת קיצונים אסלאמיים גדולה, כנגד אנשי קונסוליית טורקיה במוסול, שנישבו על ידי דאעש בעת המתקפה בצפון עיראק (2014).

כשהדהגור תוקף כיום את עמדות השמאל כלפי האסלאם הוא משתמש בשיטות ניתוח וויכוח מרקסיסטיות ורואה את עצמו עד היום כמרקסיסט[1].

ספרים שכתב או ערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Fundamental historie. Alfabetisk opslagsbog (GEC Gad, 1973)
  • Fundamental historie. Fra krig til krig. Tiden 1914-45 (GEC Gad, 1974)
  • Fundamental historie. Den amerikanske Fred. Tiden 1945-62 (GEC Gad, 1975)
  • Fundamental historie. Produktion og Samfund: Danmarks og Nordens historie (Gad, 1978)
  • Fundamental historie. Den permanente krise. Tiden 1962-79 (Gad, 1979)
  • Hvem-Hvad-Hvor 1984 (red.)(Politikens Forlag, 1983)
  • Fundamental historie: Krise og opbrud : tiden 1945-84 (Gjellerup & Gad, 1984)
  • Politikens Ruslandshistorie, bind 1-3 (red.) (Politikens Forlag, 1986)
  • Regionalpolitikken utfordres (med Bjarne Lindström, Noralv Veggeland) (NordREFO, 1992)
  • Det sterke Norden i et regionalisert Europa (med Noralv Veggeland) (Vett & Viten 1994)
  • En nordisk mening med Europa (Foreningen Norden, 1994)
  • Bosnia and the West : a hearing 15-16 January 1996 (Det Udenrigspolitiske Selskab, 1996)
  • Temaer til tiden, bind 1 (med Jørgen Lerche Nielsen) (Gyldendal Uddannelse, 1997)
  • I krigens hus : islams kolonisering af Vesten (med Helle Merete Brix og Torben Hansen) (Hovedland, 2006)
  • Groft sagt : Lars Hedegaards 100 bedste (Trykkefrihedsselskabets Bibliotek, 2009)
  • 1400 års krigen : islams strategi, EU og frihedens endeligt (med Mogens Camre) (Trykkefrihedsselskabets Bibliotek, 2009)
  • Frihedens væsen: Fra Perikles til Hirsi Ali (red.) (Trykkefrihedsselskabets Bibliotek, 2009)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]