לא-מודע קולקטיבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לא-מודע קולקטיבי (לעתים תת-מודע קולקטיבי) הוא מונח שטבע הפסיכולוג קרל יונג לציון הרובד הלא-מודע המשותף, כביכול, לכל בני האדם. רעיונותיו של יונג בנושא משלבים יסודות מיסטיים ברורים. בשל כך יש חילוקי דעות, האם יש לראות בהם פסבדו-מדע, תורה מיסטית או רעיון מדעי.‏[1]

בניגוד לזיגמונד פרויד, שטען כי הלא-מודע כולל רק תכנים וזכרונות שהיו נגישים לאדם והודחקו על ידיו באופן אקטיבי, יונג סבר כי הלא-מודע כולל בנוסף לתפיסה של פרויד, גם תכנים נפשיים שמעולם לא הגיעו לסף התודעה של האדם, והם לאו בהכרח נתפסים כשליליים. הלא-מודע הקולקטיבי של יונג כולל ארכיטיפים, שהם צורות או סמלים הקיימים אצל כל בני האדם בכל התרבויות. ארכיטיפים אלו הם אבני היסוד של הלא-מודע הקולקטיבי. בין הארכיטיפים שסיווג יונג נמצאים האב, האם, הילד, אלוהים, לידה מחדש, מוות, צל, פרסונה ועוד. על פי יונג, ככל שאישיותו של האדם הולכת ומתפתחת, התכנים של הלא-מודע הולכים ומתגלים למודע ומעשירים את חייו של האדם.

מקור הלא-מודע הקולקטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת יונג, הלא-מודע הקולקטיבי הוא המבנה בעל ההשפעה הרבה ביותר על האישיות, הוא כולל את כל אוצר החוויות שהצטברו במשך דורי דורות של קיום הגזע האנושי, ונשארו כעקבות זיכרון במוח האדם. עקבות זיכרון אלה מהעבר הקדום עוברים בתורשה, והם מושרשים באדם כנטיות מולדות להגיב או להתנהג בצורה מסוימת, בהתאם לתרבות ולמורשת שבהן נולד. יונג סבר שכשם שתכונות גופניות מועברות בתורשה, כך מבנים מסוימים במוח האדם מועברים בתורשה, ומבנים אלו מהווים תנאי מוקדם, להכוונת מחשבות, דימויים ודרכי התמודדות בחוויות החיים. כך ניתן לומר, למשל, שחויות הקשורות לראית השמש כמקור לחיים וצמיחה יצרו אצל האדם ארכיטיפ של ישות עליונה, וחויות שהיו קשורים לכוחות טבע עצומים כמו פעילות וולקנית, רעידות אדמה ונחשולי מים יצרו באנושות ארכיטיפ של אנרגיה. יונג הביא כהוכחה לתפיסתו את תכונת האימהות, שבו נשים מתוכנתות להתנהגות אימהית טיפוסית כלפי ילדיהם כמו הנקה והענקת חום, מבלי שלמדו זאת. דוגמה נוספת שהוא מביא הם הדימויים השוים בכל הדתות הנמצאות, בכל קצוי העולם, לגבי כח מאגי אוניברסלי שהכל סובב עליו‏[2].

ארכיטיפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארכיטיפ

הארכיטיפים של יונג דומים ל"צורות" (אידוס) או ה"אוניברסלים" של אפלטון, בהיותם מהות על–אנושית שמקורה אינו בעולם החושים, הקיימת באופן נפרד מהעולם וניתנת לידיעה ישירה באמצעות המחשבה. בשונה מאפלטון, שגרס כי ניתן להתקרב לעולם הצורות רק באמצעות מדיטציה, הגות והתעלות, סבר יונג כי הארכיטיפים מופיעים באופן ספונטני במחשבה בתקופות של משבר, ומהווים דלת שבעדה ניתן לצפות באמת על–אנושית. יונג סבר, למשל, כי המיתולוגיה מבוססת על סיפורים על ארכיטיפים ומהווה מאגר של אמיתות מופלאות הנסתרות עמוק בנשמתו של כל אדם.

פרופ' יצחק לוין מדגיש כי הארכיטיפים אינם תכנים מוגמרים וברורים אלא נטיות כלליות שתקבלנה משמעות ייחודית וקונקרטית בהתאם לאדם, חויותיו, תרבותו ותפיסת עולמו. כך למשל ארכיטיפ של הישות העליונה יכול להתבטא בתרבות אחת כפולחנו של אל השמש ובתרבות אחרת בתפיסה מונותאיסטית וברעיונות עמוקים ומורכבים. דוגמה נוספת הוא נותן לארכטיפ של אנרגיה שאצל ילד יכול לבוא לידי ביטוי בצורה של משחק בהדלקת אש, אצל מבוגר בזיקוקי די נור ואצל מדען במאמץ לגרום לפיצוץ אטומי‏[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ק"ג יונג, האני והלא מודע (תרגום: חיים איזק), תל אביב: הוצאת דביר, תשל"ג-1973.
  • ק.ג. יונג, הפסיכולוגיה של הלא מודע (תרגום: חיים איזק), תל אביב: הוצאת דביר, תשל"ד-1975.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Simmons, R. Ed. (2004). The skeptic's dictionary San Diego, Calif.: R. Simmons, p. 186-187. באינטרנט כאן וכאן.
  2. ^ יונג, הפסיכולוגיה של הלא מודע, עמ' 56–57.
  3. ^ יצחק לוין, הפסיכולוגיה של החלום, הוצאת דקל, 1980, עמ' 60–62.