לא בשמים היא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביהדות, לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא הוא ביטוי המבטא את התפיסה כי התורה, על אף שניתנה משמים, היא אינה מעבר להשגת בני-אנוש, ונתונה לפירושי החכמים המתעמקים בה. הביטוי משמש כיום כמטבע לשון מליצי במשמעות רחבה יותר: "זה לא בשמים"; כלומר אין הדבר נבצר מיכולת האדם, אם משתדלים מאוד להשיגו.

מקור הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הביטוי הוא בספר דברים, פרק ל', פסוק י"א-יד:

Cquote2.svg

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.

Cquote3.svg

פשוטו של הפסוק מדבר על קלות קיום מצוות התורה (וכן על קלות התשובה). אולם חז"ל דרשו בפסוק, שכיוון שהתורה כבר אינה נמצאת בשמים, אין אפשרות "לקחת" אותה משם באותות ובמופתים כלשהם, ויש ללמוד את פרטי הלכותיה על פי מסורת הכללים שניתנו בהר סיני.

התייחסויות לביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי מופיע בספרות חז"ל בכמה הקשרים. אזכור אחד מופיע בהקשר לאגדת תנורו של עכנאי, וקובעת שאין להסתמך על בת קול או כל מסר שמימי אחר בקביעת הלכה, לאחר שניתנה התורה בהר סיני, עם כל הכללים לפסיקת הלכה. כך מופיע בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ט, עמוד ב':

Cquote2.svg

חזר [רבי אליעזר] ואמר להם: אם הלכה כמותי מן השמיים יוכיחו... יצתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמיים היא!

Cquote3.svg

אזכור נוסף הוא: "לא בשמים היא - לא בגסי הרוח היא מצויה". כלומר, התורה לא שוכנת אצל אנשים יהירים, שמגביהים דעתם עליה כשמים.

יישום מעשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויכוח ההלכתי בהקשר זה, כלל דעות שונות ביחס ליכולת ההסתמכות על גורמים שאינם טבעיים בפסיקת הלכה. הרמב"ם קבע (משנה תורה, יסודי התורה ט,א) שנביא לא יכול לחדש הלכות, כאשר רק נבואת משה הייתה "נבואה מחוקקת", ולאחריה דבר זה נאסר; קביעה זו התבטאה אף באיסור גורף של כל שימוש בגורמים שאינם רציונליים בקביעת הלכה, כגון שאלת חלום ואף השפעה של ספרות הקבלה. לעומת זאת היו שתמכו ואף השתמשו בגורמים על-טבעיים שונים בפסיקת הלכה, כך מפורסם הספר "שאלות ותשובות מן השמים" לר' יעקב ממרויש מבעלי התוספות, העוסק בבירור שאלות הלכתיות על ידי שימוש בגורמים על-טבעיים, כדוגמת חלומות. נראה גם שהראב"ד, בר הפלוגתא הגדול של הרמב"ם, לא חשש להסתמך על השראה שמימית בקביעת הלכות‏‏‏[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏"כך נגלה לי מ'סוד ה' ליראיו'" (השגות ראב"ד על רמב"ם משנה תורה, הלכות בית הבחירה ו יד). "והכל ברור בחבורנו ומקום הניחו לי מן השמים".(השגות ראב"ד על רמב"ם, משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ח ה)‏