לא רואים עליך

לא רואים עליךְ
בימוי	מיכל אביעד
הופק בידי	רונן בן טל
תסריט	מיכל אביעד, טל עומר
שחקנים ראשיים	יבגניה דודינה ; רונית אלקבץ ;
צילום	גיא רז
מדינה	ישראל, גרמניה
הקרנת בכורה	10 בנובמבר 2011
משך הקרנה	110 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט דרמה
	דף הסרט ב־IMDb

לא רואים עליךְ הוא סרט דרמה ישראלי, בבימויה של מיכל אביעד, לפי תסריט שלה ושל טל עומר ובכיכובן של רונית אלקבץ ויבגניה דודינה, שיצא לאקרנים באוקטובר 2011. הסרט עוסק בשתי נשים שנאנסו עשרים שנה קודם לכן בידי אותו אנס. בעקבות מפגש מקרי ביניהן, שתיהן חוזרות אל הטראומה ומתמודדות אתה, כל אחת בדרכה.

זהו סרטה העלילתי הראשון של אביעד. הסרט זכה בציון לשבח מטעם חבר השופטים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין בקטגוריית פנורמה.^[1] הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, ואילו יבגניה דודינה זכתה בפרס השחקנית המצטיינת, בפסטיבל חיפה באוקטובר 2011.^[2]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לילי (רונית אלקבץ) היא מדריכת ריקוד ותנועה ופעילת שמאל המסייעת לפלסטינים במסיק זיתים. נירה (יבגניה דודינה) היא עורכת וידאו המשתתפת בצילום המסיק. המסיק נפסק כאשר מתנחלים וחיילים מגיעים ומונעים אותו. נירה נזכרת שכבר ראתה את לילי לפני שנים רבות, ומגלה שהגורם לכך הוא העובדה ששתיהן נאנסו, כעשרים שנה קודם לכן, בידי "האנס המנומס". לילי נשואה ואם לבן ובת בוגרים, אך נישואיה נתונים במשבר, וגם יחסיה עם ילדיה אינם פשוטים. נירה היא אם חד-הורית לבת קטנה. בעקבות המפגש מחליטה נירה לגלות את כל פרטי האונס שעברה, ואת פרטיהם של מעשי אונס נוספים של "האנס המנומס", ולשם כך מנסה לדבר עם לילי, שאינה נלהבת לכך, ועם נאנסות נוספות.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנ/ית	דמות
רונית אלקבץ	לילי, מדריכת ריקוד ותנועה ופעילת שמאל, נאנסה על ידי "האנס המנומס"
יבגניה דודינה	נירה, עורכת וידאו, נאנסה על ידי "האנס המנומס"
גיל פרנק	אמנון, בעלה של לילי
גל לב	יובל, בנה של לילי
סיון לוי	דנה, בתה של לילי

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מציאות לבידיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

"האנס המנומס" הוא כינויו של אנס סדרתי שפעל בישראל, באזור המרכז, בסוף שנות ה-70, ואנס 16 נשים עד שנלכד. האנס, בן 37, הודה ב-8 מעשי אונס, נדון ל-30 שנות מאסר, עונשו קוצר ל-18 שנות מאסר, ולבסוף שוחרר לאחר 10 שנים. במאית הסרט, מיכל אביעד, והתסריטאית, טל עומר, נמנו עם קורבנותיו של האנס. אף שהדמויות בסרט הן דמויות בדיוניות, פרטיו מתבססים על המציאות - "כל מה שנמצא בסרט קרה באמת, לא בהכרח לי. התחקיר לסרט מבוסס על עוד כמה נשים שנאנסו על ידי אותו אנס", אמרה מיכל אביעד.^[3] בסרט משולבים קטעים של יומני חדשות שעסקו ב"אנס המנומס".

עקב אופיו זה של הסרט ציין מבקר הקולנוע אורי קליין:

אני מגדיר את "לא רואים עלייך" כסרט לא תיעודי ולא כסרט עלילתי מאחר שהוא לא רק מתהלך על הגבול שבין הקולנוע העלילתי והקולנוע התיעודי, אלא שהוא נוצר מתוך רגישות תיעודית.^[4]

שם הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט, "לא רואים עליך", נלקח מדבריה של נירה, במפגש בתחילת הסרט שבו היא מספרת ללילי על פגישתן הראשונה, עשרים שנה קודם לכן, ביציאה ממסדר הזיהוי של האנס. נירה מציינת בעניין האונס: "בכלל לא רואים עליך. בעצם על מי אפשר לראות?"