לבוסלב רוז'יצ'קה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לבוסלב רוז'יצ'קה
Lavoslav Stjepan Ružička
1887 –‏ 1976
Leopold Ruzicka ETH-Bib Portr 00239.jpg
תרומות עיקריות
עבודתו על פולימתילנים וטרפנים גבוהים

לבוסלב (לאופולד) סְטְיֶיפָּאן רוּזִ'יצְ'קָהקרואטית: Lavoslav (Leopold) Stjepan Ružička;‏ 13 בספטמבר 1887 - 26 בספטמבר 1976) היה כימאי קרואטי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1939 (יחד עם אדולף בוטנאנדט), "על עבודתו על פולימתילנים וטרפנים גבוהים". הוא החזיק בשמונה תוארי דוקטור לשם כבוד (ארבעה במדע, שניים ברפואה, אחד במדעי הטבע, ואחד במשפטים), שבעה פרסים ומדליות, ו-24 חברויות לשם כבוד בחברות כימיות, ביוכימיות ומדעיות אחרות.

שנותיו המוקדמות וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוז'יצ'קה נולד בווקובר (אז חלק מאוסטרו-הונגריה, כיום בקרואטיה), למשפחת אומנים וחוואים ממוצא צ'כי, גרמני וקרואטי. רוז'יצ'קה התחנך בבית הספר התיכון הקלאסי באוסייק. בתחילה שאף לכמורה, אך שינה את דעתו ופנה ללימוד התחומים הטכניים. לבסוף בחר בכימיה, כנראה כיוון שקיווה לזכות במשרה במזקקת הסוכר שנפתחה באותה עת באוסייק.

עקב הקשיים הרבים בחיי היום יום והחיים הפוליטיים, עזב רוז'יצ'קה ללמוד בבית הספר הטכני הגבוה בקארלסרוהה שבגרמניה. הוא היה תלמיד טוב, אך רק בתחומים שאהב, ושאותם חשב להיות חשובים ומועילים לעתידו בכימיה אורגנית. עקב מגמה זו, מרצהו לכימיה פיזיקלית, פריץ האבר (חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1918) התנגד להעניק לו תואר בהצטיינות יתרה. למרות זאת, במהלך לימודיו פיתח רוז'יצ'קה שיתוף פעולה פורה עם הרמן שטודינגר (חתן פרס נובל לשנת 1953). רוז'יצ'קה למד במחלקתו של שטודינגר, והשיג תואר דוקטור לפילוסופיה ב-1910. אז עזב שטודינגר לציריך, ולקח עמו את רוז'יצ'קה כעוזרו.

עבודה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו הראשונים של רוז'יצ'קה היו בתחום הכימיה של חומרי טבע, והוא עסק בתחום זה כל חייו. הוא חקר את מרכיבי אבקת החרק הדלמטי (Pyrethrum cinereriifolium), קוטל חרקים הנחשב ליעיל במיוחד. בעבודה זו נתקל בכימיה של טרפן, שמן ריחני ממקור צמחי, השימושי לתעשיית הבשמים. הוא פעל להתחלת מחקר פרטני, ואף החל בשיתוף פעולה מצליח עם חברת Chuit & Naef (מאוחר יותר שינתה שמה ל-Firmenich) בז'נבה.

בשנים 1917-1916 זכה לתמיכת יצרנית הבשמים הוותיקה בעולם, Haarman & Reimer, מהעיר הולצמינדן שבגרמניה. בזכות מומחיותו בתחום הטרפנים, היה למרצה בכיר ב-1918, וב-1923 לפרופסור לשם כבוד במכון הטכנולוגי של ציריך (Eidgenössische Technische Hochschule), ובאוניברסיטת ציריך. שם, עם קבוצת סטודנטים לתואר דוקטור, גילה את התרכובות מוסקון וקיווט (הניחוחות המופקים מאיילי מושק וגחניים), ופיצח את המבנה הכימי שלהן. סינתזת רוז'יצ'קה לטבעות גדולות הינה שיטת סינתטית בכימיה אורגנית, המשמשת ליצירת תרכובות מסוג זה.

ב-1921 יצרנית הבשמים Chuit & Naef ביקשה לשתף עמו פעולה. בעבודתו שם השיג רוז'יצ'קה עצמאות כלכלית, אולם לא בהיקף לו קיווה, ולכן עזב את ציריך ועבר בחברת Ciba בבזל. ב-1927 התמנה לראש הקתדרה לכימיה אורגנית באוניברסיטת אוטרכט בהולנד. הוא נשאר בהולנד במשך שלוש שנים, ואז חזר לשווייץ, בה תעשיית הכימיה האורגנית הייתה מפותחת יותר.

בציריך היה לפרופסור לכימיה אורגנית ב-ETH, והחל בתקופה המזהירה ביותר בקריירה שלו. הוא הרחיב את תחום המחקר שלו, והוסיף לו את הכימיה של טרפנים גבוהים וסטרואידים. לאחר הסינתזה המוצלחת של הורמוני מין (אנדרוסטרון וטסטוסטרון) הייתה מעבדתו למרכז עולמי של כימיה אורגנית.

ב-1939 זכה בפרס נובל לכימיה יחד עם אדולף בוטנאנדט. במהלך מלחמת העולם השנייה כמה משותפיו המצוינים אבדו, ורוז'יצ'קה אייש מחדש את קבוצתו במדענים צעירים ומבטיחים, ביניהם ולדימיר פרלוג, לימים חתן פרס נובל לכימיה (לשנת 1975).

ב-1950 פנה רוז'יצ'קה לביוכימיה, לבעיות בתחום האבולוציה ומוצא החיים, ובמיוחד הביוגנסיס של טרפנים. הוא פרסם השערה בשם "כלל האיזופרנים והביוגנסיס של תרכובות טרפניות"‏[1], שהייתה שיא הקריירה המדעית שלו. רוז'יצ'קה פרש מפעילות ב-1957, וניהול מעבדתו עבר לידי ולדימיר פרלוג.

רוז'יצ'קה פעל רבות בתחום החינוך. הוא עמד על ארגון טוב יותר של החינוך האקדמי והעבודה המדעית ביוגוסלביה החדשה, והקים את החברה השווייצרית-יוגסלבית. הוא היה לאקדמאי לשם כבוד באקדמיה היוגוסלבית למדעים ואמניות בזאגרב. בשווייץ יוסד פרס רוז'יצ'קה, המוענק לכימאים צעירים הפועלים בשווייץ. בעיר הולדתו, ווקובר, הוקם מוזיאון לכבודו ב-1977.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1] Lavoslav Ružička (1953). "The isoprene rule and the biogenesis of terpenic compounds". Journal Cellular and Molecular Life Sciences 9 (10): 357-367
הקודם:
ריכרד קון
פרס נובל לכימיה
1939
הבא:
ג'ורג' דה הווסי