לבוקה
 | |||||||||
| כנסיית הלב הקדוש ולצידה מגדל הפעמונים שלה | |||||||||
| מדינה |
 פיג'י | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | מחוז המזרח | ||||||||
| שפה רשמית | אנגלית, פיג'ית | ||||||||
| שטח | 70 הקטאר | ||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||
| ‑ בעיר | 1,131 (2007) | ||||||||
| ‑ במטרופולין | 4,397 | ||||||||
| קואורדינטות | 17°41′02″S 178°50′24″E / 17.684013888889°S 178.84012777778°E | ||||||||
| אזור זמן | UTC +12 | ||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
|
(למפת פיג'י רגילה)  | |||||||||
לבוקה (Levuka) היא עיר השוכנת לחופו המזרחי של האי אובלאו (Ovalau) שבפיג'י. בשנת 2007 מנתה אוכלוסיית לבוקה 1,131 תושבים, ולאלה נוספו 3,266 תושבים שהתגוררו סביבה. סך הכל התגוררו בשטח זה כמחצית מתושבי האי אובלאו, שמנו 8,360 איש. לבוקה היא הבירה האדמיניסטרטיבית של מחוז המזרח (Purab vibhaag) של פיג'י. העיר שנוסדה במאה ה-19 ושימשה כבירה הקולוניאלית הראשונה של פיג'י, הוכרה בשנת 2013 כאתר מורשת עולמית.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר כלואה בתוך תיאטרון טבעי, בין מימי האוקיינוס השקט ממזרח, והמורדות המיוערים של הר הגעש הכבוי שבמרכז האי ממערב. שטח זה שגובהו מגיע עד לכ-190 מטרים מעל פני הים, מנוקז על ידי שלושה יובלים. חוף העיר מוגן על ידי שורת שוניות השוכנות במקביל לו, במרחק של כקילומטר בתוך הים,
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבוקה החלה להתפתח בשנות ה-20 של המאה ה-19 בידי קולוניאליסטים אמריקאים ואירופים שהתיישבו באתר בעידודו של הצ'יף המקומי. המתיישבים אימצו מנהגים מקומיים אך הביאו עימם חומרים וטכנולוגיות מארצות מוצאם. במקום התפתח נמל שנהנה מהמים המוגנים, ולבוקה הפכה למרכז של מסחר במלפפון ים. לאחר שסרו אפניסה קאקובאו (Seru Epenisa Cakobau) איחד את פיג'י והפך למלכה הראשון (Tui Viti), הוא קבע את בירתו בלבוקה ב-1852. בתקופה זו הפכה העיר לנמל קולוניאלי, והתיישבו בה סוחרי כותנה ומסיונרים קתולים ווסליאנים. בשנת 1870 מנתה אוכלוסיית המהגרים בעיר כ-2,000 איש, והוקמו בה המבנים האירופים הראשונים. ממערב ללבוקה יושבו עבדים אשר הובאו אליה כדי לעבוד במטעים החקלאיים. ייבוש רצועת ים אפשר את סלילתו של רחוב ביץ' (Beach Street) לאורך חופה של העיר. ב-1874 מסר קאקובאו את פיג'י לידי הבריטים, ולבוקה הפכה לבירת המושבה פיג'י, עד אשר סובה ירשה אותה ב-1882. חוזה הוויתור על השליטה במדינה נערך מדרום לנמל לבוקה, והמושל הבריטי קבע את מושבו בבניין הממשל של קאקובאו בדרום העיר. בלבוקה הוקמו רציף ימי שנקרא "רציף המלכה" (Queen’s Wharf) ובית מכס, נחפרו תעלות ניקוז והוקם קיר מגן לאורך החוף. החנויות בעיר התרחבו ובלבוקה נוסדו חברות מסחר שפעלו באוקיינוס השקט. בית המלון הראשון בלבוקה קם לכל המאוחר ב-1874 (The Royal Hotel) ובית ספר ציבורי נחנך ב-1879. ב-1877 הוכרזה לבוקה לעיר הראשונה בפיג'י, אך באותה שנה החליטו הבריטים לקבוע את בירת פיג'י בסובה, בעיקר בשל המגבלות הטופוגרפיות שמנעו את התפתחות העיר, וההחלטה יצאה לפועל ב-1882. לבוקה שמרה על חשיבות נמלה ועל מעמדה כמרכז מסחרי, בעיקר לייצוא קופרה אשר הובא אליה ממטעים בכל רחבי מזרח פיג'י, אוחסן בסככות ויובש בה בטרם הועמס על אוניות. ב-1895 פגעה בעיר סופת ציקלון והרסה חלקים נרחבים ממנה, ובכלל זה גם את הרציף הימי שנבנה מחדש וזכה לשם "רציף המלך" (King’s Wharf). עוד נבנו בעיר בית עירייה (Queen Victoria Hall) ומספר מוסדות בילוי. בשנות ה-50 של המאה ה-20 חדלו אוניות מסחר לפקוד את לבוקה, ותחת זאת החל מתפתח בעיר ענף הדיג המסחרי, המהווה את ענף התעסוקה העיקרי באי כולו גם כיום. ב-1976 נוסד בעיר מפעל שימורים העוסק בעיקר באריזת טונה לייצוא, והוא המעסיק הגדול בלבוקה.
האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרכזה של העיר הוא ברחוב ביץ' הנמתח לאורך חוף הים וחומת אבן ובטון מגוננת עליו מפני הגלים. מרחוב ביץ' מתפצלים רחובות וסמטאות במתווה רדיאלי, לאורך קווי הגובה הטופוגרפיים. בעורפה של העיר שוכנים אתריהם של שני כפרי הילידים טוטוגה (Totoga), המשמש כיום את מתחם תחנת המשטרה ובעבר את המועצה האזורית, ונסאו (Nasau) שבו שוכן מגרש ספורט. ממערב לשני אלה, על מורדות הגבעות המיוערות, שוכן ה"באבא" (Baba), מושבת העבדים המלנזים שעיבדו את מטעי הסוכר, הכותנה ושמן הדקלים באי. כיום מתגוררים במושבה צאצאיהם של אותם עבדים.
מדרום לנמל שוכנות סככות אחסון הקופרה, בנייני מחסנים, בניין רשות הנמל, בית הדואר והמכס ושרידי מסילות ברזל אשר שימשו להטענת הקופרה על האוניות לשם ייצואה. רוב המבנים עשויים פח גלי או עץ, והם בגובה של קומה בודדת ובעלי גגות משופעים או גמלוניים.
מבני המסחר בחלקו המרכזי של רחוב ביץ' עשויים מחומרים דומים וגם הם בעלי קומה בודדת, אך הם נבדלים ממבני הנמל בכך שבחזיתותיהם שוכנות מרפסות. מבנים אלה תוחמים את הרחוב בצידו היבשתי, בעוד שבצידו הקרוב לאוקייאנוס, נטועים עצים לאורך חומת הים. בתי המגורים בנויים בצורת בונגלו ועשויים מפח גלי ועץ. גם להם גגות משופעים ובחזיתותיהם מרפסות. המבנה הידוע ביותר בעיר הוא זה של קתדרלת הלב הקדוש, שנבנתה בשנות ה-60 של המאה ה-19 בסגנון התחייה הגותית. הקתדרלה מתאפיינת במגדל פעמונים מנותק מהמבנה העיקרי, העשוי בטון ואשר משמש גם כמגדלור. מבנה ציבור בולט נוסף הוא מלון רויאל שמצפון לקתדרלה, בית המלון הפעיל היחיד בעיר ואחד הוותיקים בדרום האוקיינוס השקט. המבנה בן שתי הקומות עשוי עץ ונושא גג משופע. הוא מתאפיין במרפסות היקפיות ובתצפית לעבר הים. מבני ציבור חשובים נוספים הם בית העירייה, שלוש הכנסיות המתודיסטיות, בית הספר הציבורי, בית הספר של המנזר המריסטי ואולם הבונים החופשיים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Levuka days, C. W. Whonsbon Aston, 1936
- אודות לבוקה
- לבוקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בקרת זהויות  |
|
|---|